ע"א 150/16 יונה פלג נ. ערן קאופמן

1.לפניי בקשה מטעם המשיב 1 להורות על סילוק הערעור שבכותרת על הסף, וזאת על בסיס הטענה כי נדרשת רשות להגשתו.

2.להלן תמצית הרקע העובדתי: ביום 9.12.2013 הכריז בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו על המערער (להלן: החייב ) כפושט רגל, ומינה את המשיב 1 כנאמן על נכסיו (להלן: הנאמן ). בגדר אותה החלטה אף הורה בית המשפט על מתן הפטר מותנה לחייב, וזאת תוך אישור הסדר מוסכם בין הצדדים. בהסדר שאושר נקבע, בין היתר, כי הנאמן יהיה רשאי להגיש תביעה בשם החייב בנוגע לזכויותיו הנטענות בגג של בניין מסוים (להלן: הנכס ), ובכלל זה להציע הסדר לפיו זכויות התביעה יוקנו לצד שלישי; וכי ככל שכתוצאה מפעולות אלה יתקבלו כספים כלשהם - הן ישמשו לצורך תשלום דיבידנדים לנושים (החלטה זו תכונה להלן: החלטת המימוש ). בהמשך הדרך הגיש הנאמן לבית המשפט של פשיטת רגל בקשה לאישור הסכם מכר ביחס לזכויות החייב בנכס לידי מר גפני, הוא הרוכש. החייב התנגד לבקשה זו, ואולם ביום 24.12.2015 דחה בית המשפט את התנגדותו ואישר את הסכם המכר. הערעור שלפניי מופנה כנגד החלטה זו (להלן: החלטת האישור ). להשלמת התמונה יצוין כי ביום 27.12.2015 דחה בית המשפט של פשיטת רגל בקשה מטעם החייב לרכישת הזכויות בנכס.

3.לטענת הנאמן, לא עומדת לחייב זכות ערעור על ההחלטה. טענתו העיקרית בהקשר זה הינה ש"פסק הדין המאשר למכור את הנכס ניתן כבר ביום 9.12.2013 [!] ובהסכמת החייב, ומשלא הוגש ערעור עליו, הפך לחלוט ... לא ניתן - בניגוד לכל דין וסדרי דין - 'להחיות' שנה וחצי לאחר מכן את זכות הערעור בדרך עקיפה כגון בהשגה על החלטה המאשררת את המכר לרוכש ספציפי במחיר ספציפי". על בסיס האמור, סבור הנאמן כי החלטת האישור מהווה "החלטה אחרת" אשר הערעור עליה טעון רשות. החייב, מצדו, מתנגד לבקשת הסילוק וטוען כי החלטת האישור סיימה את הדיון בכל הנוגע למכירת הנכס ועל כן - כך במשתמע - יש לראותה כ"פסק דין" עליו נתונה לו זכות ערעור.

4.עיינתי עיין היטב בטענות הצדדים ובמסמכים שבתיק, וסבורני כי צודק החייב (המערער) כי נתונה לו זכות ערעור על החלטת האישור.

5.כידוע, דיני הערעור במסגרת הליכי פשיטת רגל שונים מאלה החלים ביחס להליכים אזרחיים. סעיף 182 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 קובע כי החלטות של בית המשפט של פשיטת רגל המהוות "צו בפשיטת רגל" ניתנות לערעור בזכות לפני בית המשפט העליון. לעומת זאת, כאשר עסקינן בהחלטות אשר אינן מהוות "צו בפשיטת רגל", חוזרים אנו לדיני הערעור ה"רגילים", לאמור: זכות ערעור ביחס להחלטה המסווגת כ"פסק דין" וערעור ברשות ביחס להחלטה המסווגת כ"החלטה אחרת" (למשל, ע"א 7829/04

הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' פאן אל-א סחר בינלאומי פ.א. בע"מ (בפירוק)

(13.7.2008), פיסקה 9 והאסמכתאות הנזכרות שם; ש' לוין וא' גרוניס, פשיטת רגל (מהדורה שלישית, 2010), עמ' 40-38).

6.איני נדרש להכריע בשאלת היותה של החלטת האישור משום "צו בפשיטת רגל" (בעניין זה ראו והשוו, רע"א 7311/10 כהן נ' דדון , פיסקה 2 (19.6.2011)). כך, שכן גם אם אניח כי התשובה לשאלה זו שלילית, הרי שסבורני כי ההחלטה מהווה "פסק דין" הנתון לערעור בזכות.

כפי שנקבע בפסיקה לא אחת, החלטת בית משפט של חדלות פירעון המאשרת הסכם מכר מקרקעין מכריעה באופן סופי ב"יחידה דיונית" מתוחמת, ועל כן מהווה "פסק דין" (ראו למשל, פרשת כהן

לעיל, פיסקה 2; ע"א 7531/15 חי נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (24.2.2016) והאסמכתאות הנזכרות שם). ואכן, מסקנה זו מתיישבת היטב עם העובדה שהחלטה המאשרת הסכם מכר מקרקעין הינה החלטה בעלת "משקל סגולי" של פסק דין (ראו והשוו למשל, רע"א 7916/13 ג'אביט נ' עו"ד ורו"ח סיגל רוזן רכב ועו"ד שאול קוטלר , פיסקה 3 (10.12.2013)). ודוק: בית המשפט הגיע למסקנה זהה גם במקרה הדומה בנסיבותיו למקרה שלפניי, בו לפני מתן החלטה המאשרת את הסכם המכר ניתנה החלטה קודמת אשר אישרה לבעל התפקיד לפעול למימושו של הנכס (ע"א 11117/07 אריכא נ' עו"ד ארז חבר , פיסקה 6 (3.11.2008)). אכן, החייב רשאי היה לערער בזכות על החלטת המימוש (ולוּ מן הטעם שהיא כללה הכרזה על פשיטת רגל ועל הפטר מותנה, ועל כן מהווה "צו בפשיטת רגל"). ואולם בעובדה זו כשלעצמה אין כדי לשנות מן המסקנה כי יש לסווג את החלטת האישור כ"פסק דין". בהקשר זה יש לזכור כי "...

אין זה חריג שבמסגרת הליך של חדלות פירעון מוציא בית המשפט תחת ידיו יותר מהחלטה אחת הנושאת 'משקל סגולי' של "פסק דין"

(ע"א 6528/15 אלקטיס 1 2007 בע"מ נ' רו"ח עליזה שרון ועוה"ד ליאור מזור , פיסקה 3 (4.2.2016)).

7.הגעתי איפוא לכלל מסקנה כי יש לסווג את החלטת האישור כ"פסק דין", וממילא עומדת לחייב זכות ערעור עליה. אכן, טענת הנאמן לפיה אין מקום לאפשר לחייב להתנגד להסכם המכר בשלב זה, זמן רב לאחר שהסכים למימושו של הנכס ולאחר שהסכמה זו קיבלה תוקף של החלטה (בגדר החלטת המימוש) - עשויה להשפיע על סיכוייו של הערעור (וראו את דברי כב' השופט מ' מזוז בהקשר זה בהחלטתו מיום 26.1.2016). ואולם, אין בטענה זו כדי לשלול את עצם הזכות להגשת הליך ערעורי, וממילא אין בה כדי להצדיק את סילוקו של הערעור על הסף. גם טענת הנאמן לפיה המכר הושלם ומדובר ב"מעשה עשוי" אינה ממין הטענות המצדיקות סילוקו של הערעור על הסף בידי רשם בית משפט זה (השוו למשל, ע"א 7927/14 קרית ספר (דיור מודיעין) בע"מ נ' מדינת ישראל

(25.1.2016)), ועל הנאמן להעלות את מלוא טענותיו בגדר הליך הערעור.

8.נוכח כלל האמור לעיל, הבקשה נדחית . בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות.

9.עניין נוסף לסיום: מן החומר שלפניי נראה כי הרוכש לא היה צד לבקשת האישור אשר נדונה לפני הערכאה הדיונית, אם כי לא ניתן לדעת זאת בוודאות. כך או כך, בשים לב לעובדה שהערעור מכוון כנגד אישור הסכם המכר עם הרוכש, ברי כי הרוכש עלול להיפגע מתוצאות ההליך ועל כן יש מקום להורות על צירופו כמשיב נוסף. החייב יגיש איפוא, תוך 7 ימים מיום המצאת החלטה זו (ימי הפגרה במניין), "דף פתיחה" מתוקן להודעת הערעור בהתאם לאמור, ולאחר מכן יובא התיק לפניי לשם הוצאת צו סיכומים מתוקן .

10.החלטה זו תתויק בתיקי השופטים .