ע"א 1563/18החברה הכלכלית לפיתוח כפר סבא בע" נ. קן התור הנדסה ובנין בע"

1.

לפניי בקשה לתיקון הודעת הערעור שבכותרת. המשיבה מתנגדת לבקשה. הבקשה הועברה לטיפולי השבוע.

2.

הערעור דנן שהוגש ביום 21.2.2018 מופנה כנגד פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופט הבכיר י' פרגו ) מיום 26.12.2017 בת"א 54802-03-15. עניינו של ההליך בתביעה שהגישה המשיבה כנגד המערערת לתשלום יתרת תמורה עבור עבודות שביצעה המשיבה בפרויקט להקמת בית ספר בעיר כפר-סבא. בפסק-הדין חויבה המערערת לשלם למשיבה יתרת תמורה בסך של כשלושה מיליון ש"ח. עוד נקבע בפסק-הדין כי המערערת תשלם למשיבה את הוצאותיה בגין ניהול ההליך ובהקשר זה נקבע כי על מנת שניתן יהיה לאמוד את שיעור ההוצאות תגיש המשיבה בתוך 30 ימים ממתן פסק-הדין "פרטת הוצאות מפורטת נתמכת במסמכים" (להלן: פסק-הדין ). בעקבות פסק-הדין הגישה המשיבה את פרטת ההוצאות ולאחר שהצדדים השלימו את טענותיהם ניתנה על ידי בית המשפט המחוזי ביום 14.3.2018 החלטה בדבר סכום ההוצאות ושכר טרחת עורך הדין שהמערערת חויבה לשלם למשיבה (להלן: ההחלטה בעניין ההוצאות ). על רקע זה הגישה המערערת ביום 15.4.2018 את הבקשה שלפניי שתכליתה לתקן את הודעת הערעור כך שתעסוק גם בעניין ההוצאות שהוכרע בהחלטה מיום 14.3.2018.

3.

המשיבה מתנגדת כאמור לבקשה. לטענתה, המערערת לא הלינה בהודעת הערעור המקורית על הקביעה שנכללה בפסק-הדין שלפיה המערערת תישא בהוצאות המשיבה (בסכום שייקבע בהמשך). על כן סבורה המשיבה כי הקביעה בפסק-הדין בנוגע לעצם תשלום ההוצאות הפכה חלוטה ולא ניתן לערער עליה. כמו כן טוענת המשיבה כי ההחלטה בעניין ההוצאות הינה בגדר "החלטה אחרת" ולכן ממילא אין למערערת "כל זכות חוקית" להגיש עליה ערעור בזכות.

4.

בבסיס ההכרעה בבקשת התיקון שהוגשה במקרה דנן עומדת לטעמי השאלה אם יש למערערת זכות ערעור על ההחלטה בעניין ההוצאות. כפי שיפורט להלן, הגעתי לכלל מסקנה כי התשובה לשאלה זו הינה בחיוב. על כן, ובשים לב לעובדה שהבקשה לתיקון הודעת הערעור הוגשה בטרם

חלף המועד להגשת ערעור בזכות על ההחלטה בעניין ההוצאות, סבורני כי יש לאפשר למערערת לתקן את הודעת הערעור, והכל כפי שיפורט להלן.

5.

כפי שצוין לעיל, עסקינן במקרה שבו הוציא בית המשפט המחוזי תחת ידו לאחר מתן פסק-הדין

החלטה נוספת שבה נקבע שיעור ההוצאות שהמערערת חויבה לשלם למשיבה. כיצד ניתן להשיג על החלטה מעין זו? בפסיקה נערכה בהקשר זה אבחנה בין שני סוגים של מקרים. הסוג האחד

של המקרים מתמקד במצבים שבהם בית המשפט קובע בפסק-דינו מי מבעלי הדין יישא בהוצאות ומעיד על עצמו בהחלטתו כי קם מכסאו וסיים מלאכתו. ככל שהוגשה לאחר מכן בקשה לשומת הוצאות וזו הוכרעה בהחלטה שיפוטית (על-ידי שופט או רשם) תיחשב החלטה זו כ"החלטה אחרת" לעניין דרך ההשגה (ראו, ע"א 8068/11 עיני נ' שיפריס , פיסקה 5 (19.7.2012); ע"א 6516/13 שחר נ' איתנית מוצרי בניה בע"מ

(19.3.2014)). הסוג השני

של המקרים, לעומת זאת, מתמקד במצבים שבהם בית המשפט מורה לצדדים במסגרת פסק-הדין עצמו להגיש השלמת טיעון בנוגע לסכום ההוצאות. בסוג זה של מקרים בית המשפט לא מעיד על עצמו כי קם מכסאו שכן מלאכתו השיפוטית טרם הושלמה כל עוד לא ניתנה ההחלטה הנוספת בעניין ההוצאות. על כן ההחלטה לעניין ההוצאות בסוג זה של מקרים לא מהווה החלטה נפרדת העומדת לעצמה אלא החלטה המשלימה את פסק-הדין ומהווה חלק ממנו ומכאן שככל שיש זכות ערעור על פסק-הדין, כך יש גם זכות ערעור על ההחלטה המשלימה בעניין ההוצאות (ראו והשוו, בש"א 1653/06

עגיב יעוץ וניהול בע"מ נ' כתר פלסטיק בע"מ (20.4.2006); ע"א 853/06 אזולאי נ' סהר חברה לביטוח בע"מ , פיסקה 3 (23.11.2006); רע"א 8557/10 ש.י. מובילי מרחבים בע"מ נ' משואות יצחק מושב שיתופי להתיישבות של הפועל המזרחי בע"מ , פיסקה 13 (31.7.2011); ע"א 7069/14 אורות העמקים חב' לשיווק ויבוא חומרי חשמל בע"מ נ' גוויס ס. פ. אי

(12.11.2014); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי

146 (מהדורה שלישית, 2012)).

6.

במקרה דנן, בפסק-הדין קבע בית המשפט כי המערערת תישא בהוצאות המשיבה בסכום שייקבע על ידו לאחר השלמת הטיעון שתוגש מטעם הצדדים. בהמשך ניתנה על ידי בית המשפט ההחלטה לעניין סכום ההוצאות ובמצב דברים זה ועל פי הפסיקה המפורטת לעיל מדובר בהחלטה שהשלימה למעשה את פסק-הדין ולמערערת עומדת זכות לערער עליה. ההחלטה בעניין ההוצאות ניתנה ביום 14.3.2018 ועל רקע זה רשאית הייתה המערערת להגיש עליה ערעור בזכות עד ליום 6.5.2018 (בהתחשב בפגרת הפסח). תחת זאת בחרה המערערת להגיש ביום 15.4.2018 את הבקשה לתיקון הודעת הערעור.

נוכח העובדה שהבקשה הוגשה בתוך התקופה להגשת ערעור בזכות על ההחלטה בעניין ההוצאות, ובשים לב לגישתו הליברלית של בית משפט זה בכל הנוגע לתיקון כתבי טענות בשלב מקדמי של ההליך – בטרם הגשת סיכומים ובטרם דיון בערעור – סבורני כי יש לאפשר למערערת לתקן את הודעת הערעור כמבוקש, כך שזו תתייחס גם להחלטה בעניין ההוצאות. לא מצאתי ממש בטענת המשיבה כי אין לאפשר את תיקון הודעת הערעור שכן המערערת לא התייחסה בהודעת הערעור המקורית לקביעה בפסק-הדין בדבר עצם החיוב בהוצאות. בשלב הגשת הודעת הערעור המקורית לא יכולה הייתה המערערת לדעת מה סכום ההוצאות שבו תחויב ואין לשלול את האפשרות כי ככל שסכום ההוצאות שנפסק לחובתה היה נמוך יותר מזה שנקבע בסופו של דבר, הרי שייתכן שהייתה היא נמנעת מלהשיג עליו.

7.

סיכומו של דבר הוא שהמערערת רשאית לתקן את הודעת הערעור. המזכירות תתייק את הודעת הערעור המתוקנת בתיקי השופטים ביחד עם החלטתי זו. המשיבה תישא בהוצאות המערערת בסך 2,000 ש"ח.

בקביעת מועד הדיון בערעור מתבקש יומן בית המשפט להביא במסגרת מכלול שיקוליו את פרק הזמן שחלף מעת הגשת הערעור.