ע"א 1567/99 אברהם סיון נ. דפנה שפר

בפני בקשת המשיבים להגדלת סכום הערבון שעל המערערים להפקיד להבטחת הוצאותיהם בערעור לסך של 400,000 ש"ח.

המדובר בערעור שהוגש על פסק דינו של בית המשפט קמא, במסגרתו ניתן צו מניעה האוסר על המערערים לעשות שימוש בזכות היוצרים שביצירות של המשיבים, וכן חויבו המערערים לשלם למשיבים שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט בסכום כולל של כ209,000- ש"ח.

על-פי החלטת המזכיר הראשי מיום 11.3.99, הפקידו המערערים ערבון בסך של 20,000 ש"ח להבטחת הוצאות המשיבים בערעור.

יצוין, כי אף המשיבים הגישו ערעור על פסק דינו של המשפט קמא, ובגינו חויבו להפקיד ערבון בסך של 20,000 ש"ח.

את בקשתם להגדלת סכום הערבון מנמקים המשיבים בשלושה:

ראשית, טוענים המשיבים כי סך כל הסכום שחבים להם המערערים כהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין הוא גבוה ביותר, ועד היום טרם שילמו להם המערערים סכום כלשהו על חשבון החוב.

שנית, טוענים המשיבים, כי המערער 1 הינו תושב חוץ, המתגורר דרך קבע מחוץ לתחומי מדינת ישראל, ולא ידוע למשיבים על נכסים השייכים לו והנמצאים בישראל שמהם יוכלו להיפרע אם יזכו שוב בהוצאות נגדו.

לבסוף טוענים המשיבים, כי הכנת הערעור תצריך עבודה רבה מצידם.

המערערים מתנגדים לבקשה.

לטענתם, אף המשיבים נדרשו להפקיד ערבון בסכום זהה בערעור אשר הוגש מטעמם, ואין מקום להפר את השוויון בעניין זה.

עוד טוענים המערערים, כי פסק הדין נשוא הערעור אינו פסק דין כספי, אלא עניינו בקביעת זכויות הצדדים, ולא הובא על ידי המשיבים כל נימוק שיצדיק חריגה מההחלטה בעניין גובה הערבון שנקבע.

כן טוענים המערערים כי סיכוייהם לזכות בערעור טובים ביותר.

הלכה היא כי בקביעת סכום הערבון על בית המשפט להביא בחשבון, בין השאר, גורמים אלה: מספר המשיבים כשאלה מיוצגים על ידי עורכי דין שונים, שווי נשוא המשפט, מקום הימצאו של המערער, שאם נמצא בחוץ לארץ וסכום הערבון לא יכסה את הוצאות המשיב, יפסיד המשיב, קרוב לוודאי, את היתרה המגיעה לו, וכן את סכום ההוצאות שפסקה הערכאה הראשונה (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי , מהדורה שביעית, בעריכת ד"ר ש' לוין, בעמ' 829; בש"א 367/89, הול

נגד דננברג , פד"י מג(4) 186).

המטרה בסופו של דבר היא כי הסכום שנקבע ינבא במידה קרובה ככל האפשר את סכום ההוצאות שעשוי בית המשפט שלערעור לפסוק למשיבים במקרה של דחיית הערעור, שכן הפקדת הערבון נועדה להבטיח הוצאות אלה (ראה: ע"א 1989/94, כונס הנכסים הרשמי נגד ארוין זוסמן , תקדין עליון 95(2) 656).

במקרה שבפני, שני שיקולים תומכים בהגדלת סכום הערבון שנקבע:

ראשית, העובדה כי סכום ההוצאות שקבעה הערכאה הראשונה הוא גבוה ביותר ועומד על סך של כ209,000- ש"ח, ושנית, העובדה כי המערער 1 הוא תושב חוץ, אשר טרם פרע את סכום ההוצאות שקבעה הערכאה הראשונה.

לפיכך, סבורה אני כי סכום הערבון שנקבע בסך 20,000 ש"ח אינו הולם. סכום זה נקבע בעת האחרונה באופן שיגרתי בכל הערעורים המוגשים לבית משפט זה, בהם אין עניין מיוחד המצדיק את הגדלת הסכום.

בנסיבות העניין, אני סבורה כי יש מקום להגדיל את סכום הערבון שעל המערערים להפקיד להבטחת הוצאות המשיבים בתיק זה, לסך של 50,000 ש"ח.

באשר לטענת המערערים, כי בערעור שהוגש מטעם המשיבים על פסק דינו של בית המשפט קמא נקבע ערבון בסכום של 20,000 ש"ח, הרי שאין בכך כדי לשנות את מסקנתי, וזאת מן הטעם שיש לשקול כל ערעור לגופו. מאחר ואין בפני בקשה להגדלת סכום הערבון בערעור שהוגש על ידי המשיבים, ולא הובאו בפני נימוקים המצדיקים את הגדלת הסכום הנ"ל, אין באפשרותי להתייחס לסכום הערבון שנקבע בו.

המערערים יפקידו את יתרת הערבון (בניכוי 20,000 ש"ח שכבר הופקדו) תוך שלושים יום מיום קבלת החלטה זו.