ע"א 160-22 ע"א 160-22

1.לפניי בקשת המערער "לעיכוב הליכים לתקופת הערעור", אשר הוגשה מכוח תקנה 145(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

הרקע לבקשה

2.מקורם של ההליכים בבסיס הבקשה, בחקירת הרשויות האמריקאיות נגד בנק הפועלים בע"מ, הוא המשיב 1 (להלן: הבנק), בחשד לכך שנושאי המשרה בו סייעו ללקוחות הבנק להונות את רשויות המס האמריקאיות (להלן: פרשת המס או הפרשה).

3.בעקבות החקירות בפרשת המס, הגישה המשיבה 3, גב' שולמית שרון, ביום 1.3.2015 בקשה לאישור תביעה נגזרת, שעניינה בנזקים שנגרמו ושצפוי שייגרמו לבנק בשל הפרשה (תנ"ג (מחוזי ת"א) 89-03-15; להלן: בקשת שרון). בקשה זו אוחדה בהמשך עם בקשתו של המשיב 2 לגילוי מסמכים לפי סעיף 198א לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: חוק החברות), שהוגשה באותו עניין ובאותו היום. ההליכים בבקשת שרון עוכבו מעת לעת בהסכמת הצדדים, עד לסיום החקירות בפרשה.

עם תום החקירות, ביום 30.4.2020, פורסמו ונכנסו לתוקפם הסדרים שנחתמו בין הבנק לרשויות האמריקאיות, אשר במסגרתם שילם הבנק לרשויות קנסות בסכום של כ-874 מיליון דולר בקשר עם הפרשה. עוד קודם לכן, ביום 17.3.2020, החליט דירקטוריון הבנק להקים ועדה בלתי תלויה אשר תבחן את התנהלות הבנק בפרשה (להלן: הוועדה). לאחר פרסום ההסדרים בין הבנק לרשויות, עוכבו ההליכים בבקשת שרון למשך שישה חודשים נוספים, מכוח הסדר דיוני שנערך בין הצדדים – בין היתר, על מנת לאפשר לוועדה להגיש את המלצותיה.

4.ביום 21.5.2020, הגיש המערער בקשה לגילוי מסמכים לפי סעיף 198א לחוק החברות, אשר עניינה בנזקים שנגרמו לבנק בשל היבטי המיסוי של תשלום הקנס ושאר ההוצאות בגין פרשת המס (להלן: בקשת לבון; תנ"ג (מחוזי ת"א) 48658-05-20). בגדרי הליך זה, הגישה המשיבה 3 בקשה למחוק את בקשת לבון על הסף. בית המשפט המחוזי (השופט ח' כבוב) נעתר לבקשה, בפסק דינו מיום 5.8.2021.

5.בפתח פסק הדין, הובאה המסגרת הנורמטיבית הנדרשת להכרעה בין שתי בקשות מתחרות לאישור תביעה נגזרת או לגילוי מסמכים. צוין כי אמות המידה הרלוונטיות, אשר חלות גם לגבי תחרות בין בקשות לאישור תביעה ייצוגית, קובעות כי העדיפות תינתן ככלל לבקשה הראשונה בזמן, ככל שזו רצינית ומבוססת; כאשר במקרים המתאימים ניתן להעדיף את הבקשה המאוחרת, ככל שהיא מוסיפה נדבך מהותי, ייחודי ומשמעותי ביחס לבקשה המוקדמת, ובהתחשב גם בשיקולים של טובת החברה, תום הלב של המבקשים, ומדיניות משפטית ראויה.

במקרה דנן, ציין בית המשפט המחוזי כי בקשת שרון הוגשה חמש שנים לפני בקשת לבון. נקבע כי מדובר בבקשות מתחרות, שכן אותו אירוע מצוי בבסיסן והדיון בהן צפוי לעורר שאלות דומות. נמצא כי בקשת לבון אינה כוללת נדבך ייחודי משמעותי אשר מצדיק את המשך ניהולה לצד בקשת שרון. בהקשר זה, ציין בית המשפט המחוזי כי בקשת שרון נוגעת גם היא בהיבטי מס מסוימים שנובעים מן הפרשה; וכי לשתי הבקשות לא צורפה חוות דעת מומחה תומכת, כך שלבקשת לבון, בניגוד לנטען, אין עדיפות בהיבט זה. עוד צוין, כי טענותיו של המערער הובאו בפני הוועדה, כך שזו תתחשב בהן בהחלטותיה – ובמצב דברים זה, המשך הדיון בבקשת לבון לא יניב ערך מוסף לבנק, אלא ישרת רק את המערער ובא-כוחו. ביחס לתום ליבו של המערער, נקבע כי המערער נמנע מלברר פרטים על בקשת שרון למרות שידע על קיומה, וכן כי לא פנה לבנק בפניה מוקדמת עובר להגשת בקשתו, הגם שבנסיבות העניין ראוי היה לעשות כן. לבסוף, נקבע כי דחיית בקשת לבון מתיישבת גם עם הרצון לעודד מבקשים שנטלו סיכון ויזמו ראשונים בקשות ראויות לאישור תביעה נגזרת, על-ידי כך שלא תינתן למבקשים מאוחרים בזמן האפשרות להצטרף לתביעה וכך "לנגוס" בשכר הראוי שיכול וייפסק בגדרה.

6.על פסק דין זה הוגש, ביום 6.1.2022, הערעור שבכותרת, במסגרתו מבוקש סעד של ביטול פסק הדין והשבת הדיון בבקשת לבון לערכאה הדיונית.

7.לאחר הגשת הערעור, המשיך להתקדם ההליך בבקשת שרון. ביום 27.1.2022 הוגשה הודעה של הבנק שלפיה נשלמה עבודת הוועדה, וצורף תקציר מנהלים של דו"ח הוועדה. יוער כי ביום 16.5.2022 הגיש המערער בקשה, במסגרת ההליך בבקשת שרון, לפרסום של דו"ח הוועדה המלא, להבדיל מן התקציר שהוגש. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה בהחלטתו מיום 25.7.2022, תוך שציין כי המערער "אינו צד להליך כאן" והוא "מנצל את ההליך כאן כדי ל'הידחק' בשנית לתוך סכסוך משפטי ממנו נדחה". בד בבד, ביום 2.5.2022, הגישו הצדדים להליך בבקשת שרון בקשה משותפת לאישור הסדר פשרה. על-פי ההסדר, מבטחי אחריותם של נושאי המשרה בבנק ישלמו לבנק סכום של 135 מיליון דולר, אשר ימצה את עילות התביעה של הבנק בקשר עם פרשת המס (להלן: הסדר הפשרה). הודעה על הגשת הבקשה לאישור הסדר הפשרה פורסמה בעיתונות ביום 17.8.2022, ובגדרה ניתנה לכל בעל מניה או דירקטור בבנק האפשרות להגיש לבית המשפט התנגדות להסדר הפשרה, בתוך 30 יום.

8.ביום 7.10.2022 הגיש המערער את הבקשה שלפניי, שבה מבוקש לעכב את הדיון בבקשת שרון עד להכרעה בערעור שבכותרת. כסעד חלופי, מבקש המערער להאריך את המועד להגשת התנגדויות להסדר הפשרה, עד למועד ההכרעה בערעור, או למצער עד לחלוף 30 ימים מן היום שבו יפורסם לציבור הדו"ח המלא של הוועדה.

טענות הצדדים

9.טענתו העיקרית של המערער, היא שהסדר הפשרה בבקשת שרון כולל ויתור על עילות התביעה והסעדים הכלולים בבקשת לבון, ולכן, ככל שתתקבל הבקשה לאישור הסדר הפשרה, יהפוך הערעור שבכותרת לתיאורטי. בנסיבות אלה, סבור המערער כי מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובת קבלת בקשתו. כן הוא טוען, כי סיכויי הערעור אינם מבוטלים. ביחס לסעד החלופי, טוען המערער שהעובדה שהדו"ח המלא של הוועדה לא פורסם לציבור, מונעת ממנו לגבש עמדה יסודית בדבר הגשת התנגדות להסדר הפשרה. לשיטתו, גם עמדת היועצת המשפטית לממשלה ביחס להסדר הפשרה שהוגשה בגדרי ההליך בבקשת שרון, תומכת בעמדתו לגבי הצורך בפרסום של דו"ח הוועדה המלא, ולגבי הצורך בצמצום תניית מעשה בית-דין הנוגעת לסילוק כל עילות התביעה בקשר עם פרשת המס.

10.המשיבים – הבנק והמבקשים בבקשת שרון – סבורים כי דין הבקשה להידחות. לטענתם, הבקשה נגועה בשיהוי קשה, שדי בו כדי לדחותה. עוד נטען, כי המטרה האמיתית של הבקשה היא לקבל ארכה להגשת התנגדות להסדר הפשרה, ואולם הדרך הראויה לעשות זאת היא לפנות בבקשה מתאימה לבית המשפט המחוזי שדן בבקשת שרון. לגוף העניין, נטען כי סיכויי הערעור אפסיים, בהתחשב בפסיקה העקבית לגבי אי-התערבות בהחלטות מסוג זה, ולאור נסיבות העניין. ביחס למאזן הנוחות, נטען כי עיכוב הדיון בבקשת שרון בשלב זה יסב נזק לצדדים הרבים להליך, וכי טובת הבנק – שהמערער נדרש לשרתה בתביעתו הנגזרת – היא לקדם את הסדר הפשרה.

דיון והכרעה

11.לאחר שקראתי את הבקשה, התגובות לה, ותשובת המבקש, ולאחר שעיינתי בפסק הדין של בית המשפט המחוזי, סבורני כי דין הבקשה להידחות.

12.עסקינן, למעשה, בבקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור, שעניינו בעיכוב הדיון בבקשה "הזוכה" לאישור תביעה נגזרת, עד להכרעה בערעור על מחיקת הבקשה המתחרה (ראו: ע"א 1374/19 דקל נ' פרוטרום תעשיות בע"מ (4.4.2019) (להלן: עניין דקל); והשוו: ע"א 8935/21 דהן נ' שופרסל בע"מ, פסקה 8 (17.1.2022) (להלן: עניין דהן)). כידוע, סעד זמני בתקופת הערעור יינתן רק במקרים חריגים, שבהם הוכח כי סיכויי הערעור טובים ומאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המבקש (ראו, למשל: ע"א 2912/16 אלשייך הנדסה בע"מ נ' יהודה, פסקה 18 (18.5.2016); ע"א 8790/21 כהן נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ, פסקה 3 (9.1.2022)). לצד מבחנים אלה, ובכל המתייחס לבקשות לעיכוב הליכים שמקורן בתחרות שבין תובעים ייצוגיים, שעניינן דומה, נפסק כי בית המשפט נדרש לשקול גם שיקולי יעילות דיונית, וכן שיקולים הנוגעים לטובת הקבוצה – ובענייננו, שיקולים הנוגעים לטובת הבנק (עניין דהן, בפסקה 9; ע"א 5583/16 גולדשמידט נ' אסם השקעות בע"מ, פסקה 6 (3.8.2016); ע"א 395/13 ובר נ' בירנבוים, פסקה 17 (12.5.2013)).

13.כפי שיובהר להלן, יישום מבחנים אלה ובחינת השיקולים הנוגעים לעניין, מובילים במקרה הנדון למסקנה כי אין להורות על עיכוב הדיון בבקשת שרון.

14.מבלי לטעת מסמרות, נראה כי סיכויי הערעור בענייננו נמוכים. כאמור, הכלל לגבי הכרעה בין תובעים נגזרים פוטנציאליים, קובע כי ככלל תינתן עדיפות לבקשה הראשונה בזמן, אלא אם יתרשם בית המשפט כי הבקשה המאוחרת מוסיפה לבקשה המוקדמת נדבך ייחודי משמעותי. בחינה זו נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט, וערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בכגון דא (ראו: עניין דקל, בפסקה 6; והשוו: עניין דהן, בפסקה 10). בענייננו, בקשת לבון הוגשה בחלוף חמש שנים מן המועד בו הוגשה בקשת שרון, ובית המשפט המחוזי לא מצא כי זו תורמת נדבך ייחודי משמעותי המצדיק את המשך הדיון בה. עיון בפסק הדין של בית המשפט המחוזי מעלה כי מדובר בפסק דין מפורט, במסגרתו ניתנה הדעת למגוון שיקולים רלוונטיים, לרבות שיקולים בדבר תום ליבו של המערער, ושיקולים בדבר השפעת ההכרעה בנושא על מערך התמריצים העומדים בפני תובעים נגזרים פוטנציאליים.

15.מעבר לכך, סבורני כי בנסיבות העניין אין בטענות שנטענו לגבי מאזן הנוחות כדי להכריע את הכף לטובת קבלת הבקשה. אמנם, הצדדים מסכימים כי קבלת הבקשה לאישור הסדר הפשרה בבקשת שרון, תפגע ביכולתו של המערער לתבוע את הסעדים המבוקשים על-ידו בבקשת לבון. ואולם, אף אם אלה הם פני הדברים, יש לתמוה מדוע לא פעל המערער להגשת התנגדות להסדר הפשרה בגדרי בקשת שרון. בפני המערער הייתה פתוחה הדרך להגיש התנגדות כזו, אך הוא בחר, מסיבותיו הוא, שלא להשתמש בה. זאת, הגם שהיה מודע לפרטיו של הסדר הפשרה ולסד הזמנים הרלוונטי, ולאחר שבית המשפט המחוזי דחה את בקשתו לפרסום דו"ח הוועדה המלא, ואף דחה בקשה דומה, של אדם אחר, להארכת המועד להגשת התנגדויות להסדר הפשרה עד לפרסום הדו"ח המלא (ראו את החלטת בית המשפט המחוזי מיום 22.9.2022). נראה אפוא כי המערער מבקש כעת, בדיעבד, "לרפא" את מחדלו הדיוני האמור בהימנעותו מהגשת התנגדות, בדרך עקיפה של מתן סעד זמני בערעור – ואת זאת, אין להתיר.

16.בנוסף, דומה כי שיקולים שבטובת הבנק ושיקולים של יעילות דיונית, תומכים בהמשך הבירור של בקשת שרון, ללא עיכובים נוספים. בהקשר זה, אין לבטל את טענת המשיבים לנזק שיכול להיגרם לבנק וליתר הצדדים לבקשה, ככל שההליך יעוכב. כן יוזכר, כי הבקשה שלפניי הוגשה לאחר שחלפו למעלה מחמישה חודשים מן היום שבו הוגש הסדר הפשרה לבית המשפט המחוזי, מבלי שניתן הסבר לשיהוי זה. מן העבר השני, המערער בעצמו טען כי עמדת היועצת המשפטית לממשלה בהתייחס להסדר הפשרה, מציגה טענות דומות לטענותיו שלו, לגבי הקושי שבאי-פרסום דו"ח הוועדה המלא, ולגבי הבעייתיות בסעיף המסלק את כלל עילות התביעה בקשר לפרשת המס. אם אכן כך, הרי שטענות אלה ממילא יעמדו בפני בית המשפט המחוזי, בבואו לשקול את אישור הסדר הפשרה בבקשת שרון – גם מבלי שתתקבל בקשת המערער (והשוו: עניין דהן, בפסקה 11).

17.לבסוף, לא מצאתי להיעתר גם לבקשתו החלופית של המערער, בדבר הארכת המועד להגשת התנגדויות להסדר הפשרה, שמקומה בהליך המתנהל בבקשת שרון, ולא בבקשה שלפניי.

18.אשר על כן, הבקשה נדחית.

המערער יישא בהוצאות המשיבים בסכום של 6,000 ש"ח, כך שסך של 3,000 ש"ח ישולם למשיב 1, וסך של 3,000 ש"ח ישולם למשיבים 3-2.