פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א
1625/16
לפני:
כבוד השופט י' דנציגר
המבקש:
דן כוכבי
נ ג ד
המשיבים:
1.
כונס הנכסים הרשמי
2. יואב שרון- נאמן
ערעור ובקשה לעיכוב
ביצוע המופנים כלפי החלטת בית המשפט המחוזי תל אביב מיום 16.02.2016 בפש"ר
1125/09 שניתנה על ידי כבוד השופטת א' לושי עבודי
בשם המבקש: בעצמו
החלטה
המערער הגיש שלושה ערעורים על החלטותיו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בהליך פשיטת רגל אשר מתנהל בעניינו. אחד מהערעורים הופנה נגד החלטת בית המשפט אשר דחתה את בקשתו למכור דירת גג שלא באמצעות בעלי התפקיד בהליך פשיטת הרגל, אלא בעצמו. ביום 25.1.2016 דחה בית משפט זה את שלושת הערעורים. לצד זאת, העיר בית משפט זה כי: " במהלך הדיון בפנינו הסכימו באי-כוח הנאמן והכנ"ר כי אם המערער יפקיד בקופת הכינוס סך של 1.5 מיליון ₪, כגובה תביעות החוב אשר הוכרו עד כה, הם יסכימו לבקשה שתוגש לבית המשפט המחוזי לביטול ההכרזה על המערער כפושט רגל " [ע"א 8011/13; ע"א 1390/14 וע"א 6930/14; השופט ס' ג'ובראן , בהסכמת השופטים א' רובינשטיין ו- ח' מלצר ]. בקשה עוקבת שהגיש המערער למתן הוראות ביחס לפסק הדין נדחתה על ידי חברי ההרכב.
לאחר מתן פסק הדין, ולאחר שנדחתה בקשת המערער למתן הוראות, פנה המערער לבית המשפט המחוזי בבקשה נוספת למכור בעצמו את דירת הגג, על מנת להפקיד את כספי המכירה בקופת הכינוס. המערער טען כי מהלך זה עולה בקנה אחד עם הערתו הנ"ל של בית משפט זה. ביום 16.2.2016 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה, מהנימוק הבא:
"לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, אני סבורה כי יש לדחות את הבקשה שעניינה, הלכה למעשה, מתן היתר לחייב למכור בעצמו את דירת הגג. בהחלטת בית המשפט העליון מיום 25.1.16 נדחו הערעורים... שהוגשו על ידי החייב. אחד הערעורים (ע"א 1390/14) הוגש על החלטת בית משפט זה מיום 21.1.14... בה נדחתה, בין היתר, בקשת החייב למכור את הדירה בעצמו ולא באמצעות הנאמן והכנ"ר.
משנדחו ערעורי החייב, החלטת בית משפט זה שלא להתיר לחייב למכור דירת הגג בעצמו הינה החלטה חלוטה. אכן, בפסק דינו של בית המשפט העליון צוין כי "במהלך הדיון בפנינו הסכימו באי-כוח הנאמן והכנ"ר כי אם המערער יפקיד בקופת הכינוס סך של 1.5 מיליון ש"ח, כגובה תביעות החוב אשר הוכרו עד כה, הם יסכימו לבקשה שתוגש לבית המשפט המחוזי לביטול ההכרזה על המערער כפושט רגל..." אלא שאין באמור משום מתן היתר לחייב למכור את דירת הגג בעצמו ולהפקיד את סכום התמורה על חשבון אותו הסך של 1.5 מיליון ש"ח... החייב עודנו תחת הליך פשיטת רגל ומשכך מימוש הנכסים יעשה על ידי בעל התפקיד ולא באמצעות החייב.
בשים לב לאמור, הבקשה נדחית."
כלפי החלטה זו מופנה הערעור דנן. המערער טוען כי בית המשפט המחוזי לא פירש כדבעי את הערתו של בית המשפט זה, וכי היה עליו להתיר לו למכור בעצמו את דירת הגג על מנת שיוכל להפקיד את הכספים בקופת הכינוס. לצד הערעור הגיש המערער בקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור לפיו יעוכבו ההליכים למכירת דירת הגג על ידי בעלי התפקיד בהליך פשיטת הרגל עד למתן פסק דין בערעור זה.
ערעור זה היה אמור להיות מוגש כערעור ברשות ולא בזכות. עניינה של החלטת בית המשפט המחוזי בקביעה כי אין בסמכותו לסטות מפסק דין חלוט. החלטה זו אינה מכריעה בזכויות הצדדים, ואף אינה מכריעה בסעד כלשהו שביקש המערער – שהרי אותו הסעד שביקש נדחה זה מכבר בהחלטה קודמת של בית המשפט המחוזי ובפסק דינו של בית משפט זה. מכאן שההחלטה נשוא הליך זה אינה "פסק דין" או "צו בפשיטת רגל" – המקימים זכות ערעור; אלא "החלטה אחרת" – שהערעור עליה הוא ברשות [השוו: בש"א 6808/15 גני באר שבע בע"מ נ' עו"ד ארז חבר, מנהל מיוחד , פסקאות 9-8 (30.12.2015) ; בש"א 6784/13 לוי נ' עו"ד שמעון אורי – נאמן
(20.10.2013) ].
משהליך זה הוגש כערעור בזכות, שעה שהיה אמור להיות מוגש כערעור ברשות, דינו להימחק על הסף. אין מקום להעניק לבעל דין רשות לערער, כאשר הוא כלל לא ביקש רשות כאמור [השוו: אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 1070 (מהדורה שתים עשרה, 2015)]. ממילא גם דינה של הבקשה אשר הוגשה למתן סעד זמני לצד הערעור להימחק באותו האופן.
למעלה מן הצורך אעיר כי גם אילו היה פונה המערער בהליך הנכון ומגיש בקשת רשות ערעור, סיכוייה להתקבל היו נמוכים ביותר. איני מוצא אחיזה מינימאלית לפרשנות שאותה מבקש המערער ליצוק לתוך ההערה שנכתבה בפסק דינו של בית משפט זה. לא ברור כיצד ניתן לסבור כי הכוונה באותה ההערה הייתה לאפשר למערער למכור בעצמו
את דירת הגג, כאשר ערעורו באותו עניין ממש נדחה במסגרת פסק הדין .
נוכח כל האמור ההליך מסולק על הסף. המערער יישא בהוצאות לאוצר המדינה בסך של 2,000 ש"ח.
ניתנה היום, כ' באדר א
התשע"ו (29.2.2016).
ש
ו פ ט