ע"א 1633/06 רון ליננברג ואח' נ. יוכבד ניב ואח'

במסגרת הערעור שבכותרת עלתה שאלת דרך התקיפה הראויה על החלטת בית משפט קמא.

1.ההליך נסוב על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו אשר במסגרתו נדחה ערעור על החלטת הממונה על המרשם. לטענת ב"כ המשיבים, הדרך לתקוף את החלטת בית המשפט קמא היא באמצעות בקשת רשות לערער. לעומת זאת, ב"כ המערערים טוען כי הערעור נסוב על פסק דין של בית משפט המחוזי ביושבו כערכאה ראשונה ולפיכך הערעור עליו הוא בזכות. לחילופין, בקשתו היא, כי תינתן לו הארכת מועד להגשת בקשת רשות לערער. לטענת ב"כ המערערים, קיים טעם מיוחד להארכת המועד הן נוכח מהות העניין והן בשים לב לכך שטעות בדין עשויה במקרים המתאימים לשמש טעם מיוחד להארכת מועד.

2.אשר לסיווג ההליך, הדין עם ב"כ המשיבים. ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתביעה נגד הממונה על מרשם המקרקעין טעון בקשת רשות לערער מבית משפט זה (ראו: סעיף 122 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969; ע"א 585/84 יעקב נאזי נ' הממונה על המרשם , דינים עליון, כרך ה', 167; י' זוסמן סדר הדין האזרחי (מהדורה 7, ש' לוין עורך , 1995) 785; בש"א 9410/05 גן הדר קורפורשיין חברה זרה פעילה נ' הממונה על המרשם , תק-על 2005(4), 3699). במסגרת בש"א 9410/05 הנ"ל הובהר כי הוראת סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 חלה לאו דווקא כאשר בית המשפט המחוזי יושב כערכאת ערעור על פסק דינו של בית משפט שלום אלא גם מקום שניתנה זכות ערעור לבית המשפט המחוזי מכוח חיקוק.

3.אשר לבקשה להארכת מועד. אכן, הגישה כיום הינה כי טעות שבדין עשויה להקים, בנסיבות מסוימות, טעם מיוחד להארכת מועד. אולם, על מנת שטעות שבדין תצדיק היעתרות לבקשה, יש להשתכנע כי הטעות היא טעות סבירה. ההלכה בעניין דרך תקיפת החלטת בית המשפט המחוזי בערעור על הממונה על המרשם היא הלכה אשר הובהרה לפני שנים רבות בפסיקה (ב"ש 101/86 הנ"ל). ב"כ המבקשת לא הציג לפני נימוקים אשר היה בהן כדי לשכנע בסבירות הטעות בנסיבות העניין. כמו כן, עיון בפסק דינו של בית משפט קמא ובהודעת הערעור מעלה כי על פני הדברים סיכויי ההליך אינם גבוהים. יחד עם זאת, לאחר ששקלתי בדבר באתי לכלל מסקנה כי בנסיבות העניין ראוי להיעתר לבקשה בכפוף לחיובו של המבקש בהוצאות מתאימות. האיחור בהגשת ההליך אינו איחור ניכר (4 ימים). בין הצדדים מתנהלים הליכים נוספים שעניינם פירוק שיתוף בבית נשוא המחלוקת. בבית המשפט המחוזי קיים ערעור תלוי ועומד שהוגש על ידי המשיבים אשר תוצאתו משליכה באופן ישיר על ההליך דנן באופן שאם ידחה הערעור, יתייתר ההליך נשוא הבקשה שבכותרת. במצב דברים זה, שעה שדחיית ההליך שלפני לא תביא ממילא לסיום המחלוקת בין הצדדים, דומה שעוצמת הפגיעה באינטרס סופיות הדיון של המשיבים אינה מצדיקה את דחיית הבקשה.

התוצאה היא, שהבקשה להארכת מועד מתקבלת. המערער יגיש בקשת רשות ערעור תוך 7 ימים מעת המצאת החלטה זו. הערבון יועבר לתיק שייפתח. האגרה תועבר אף היא לתיק שייפתח תוך השבת החלק היחסי המתאים למערער. המערער ישא בהוצאות המשיבים בסכום כולל של 1,500 ₪ אשר ישאו ריבית והצמדה מעת המצאת החלטה זו ועד ליום התשלום בפועל. החלטה זו תתויק בתיקי השופטים בהליך שייפתח. למען הסר ספק אוסיף כי הוראת כבוד השופטת א' חיות בהחלטה מיום 9.7.06 נותרת בעינה ועל הצדדים לפעול לפיה.