ע"א 1670/22 עפרה דקל נ. מאיר ליברזון

1.

המשיב היה הבעלים של מקרקעין בהרצליה (להלן: המקרקעין ). בשנת 2016 נחתם בין המשיב לבין המבקשים הסכם מכר (להלן: ההסכם ), שבמסגרתו מכר המשיב את זכויותיו במקרקעין בתמורה ל-480,000 ש"ח. כשעתיים וחצי לאחר חתימת ההסכם, הוחתם המשיב על נספח להסכם, שבו הופחתה התמורה החוזית מסך של 480,000 ש"ח לכ-200,000 ש"ח. לימים, הגיש המשיב תביעה לבית המשפט המחוזי שבגדרה עתר לבטלות ההסכם מחמת עושק. המבקשים מצדם הגישו תביעה שכנד לתשלום פיצויים. ביום 30.1.2022 קיבל בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט י' גייפמן ) את התביעה וקבע כי הונחו לפניו ראיות רבות שמוליכות למסקנה שיש להורות על ביטול ההסכם בעילת עושק ולדחות את התביעה שכנגד. משכך, הורה בית המשפט לרשם המקרקעין לבטל את רישום הזכויות על שם המבקשים; הורה כי לאחר ביטול העסקה, ובכפוף לאישור שלטונות מס שבח מקרקעין, יהיו המבקשים זכאים לקבל החזר עבור המס ששולם; והורה למשיב להחזיר למבקשים את הסכומים ששילמו לו. כן חייב בית המשפט את המבקשים בהוצאות המשפט של המשיב בסך 90,000 ש"ח.

2.

המבקשים הגישו לבית המשפט המחוזי בראשית חודש פברואר 2022 בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להגשת ערעור . ביום 1.3.2022 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה, אך הורה כי לאחר החזרת הרישום במקרקעין על שם המשיב יינתן צו מניעה זמני שאוסר על ביצוע דיספוזיציה במקרקעין שיעמוד עד למתן פסק דין בערעור . עוד נקבע כי הפעלת הצו מותנית בהפקדת פיקדון או ערבות בנקאית בסך 80,000 ש"ח. בית המשפט הוסיף שככל שלא יופקד הסכום האמור עד ליום 6.3.2022 בשעה 10:00 או ככל שלא יוגש ערעור עד למועד הקבוע בדין – יבוטל הצו.

3.

המבקשים הגישו ערעור על פסק הדין אך ביום 7.3.2022, ולצדו הוגשה גם הבקשה שלפניי שהוכתרה "בקשה דחופה לעיכוב ביצוע פסק הדין". לשיטת המבקשים, סיכויי ערעורם גבוהים וזאת בין היתר מאחר שלא הוכח עושק במקרה דנן. עוד לדבריהם, מאזן הנוחות נוטה לטובתם וזאת מאחר שהם רשומים כבעלי המקרקעין משנת 2017 ולא ניסו לעשות בהם דיספוזיציה. לטענתם, ככל שלא תתקבל הבקשה, והמשיב ימכור את המקרקעין, הערעור יעשה תיאורטי (ויהא קושי באכיפתו מול המשיב, שאינו תושב הארץ). המבקשים הוסיפו כי הם "מוכנים למען הסדר הטוב שתירשם הערה, בלשכת הרישום בדבר צו שיאסור ביצוע דיספוזיציה במגרש נושא ההליך [...] מצב זה ימנע כל נזק [מהמשיב – ע' פ'] בכלל ובש[י]ם לב לעובדה שמחירי המגרשים רק עלו" (סעיף 29 לבקשה; יוער כי בסעיף זה נפלה ככל הנראה טעות, וזאת מאחר שמצוין בו כי הסכמת המבקשים היא למתן צו עד להגשת הערעור).

4.

הוריתי על הגשת תשובה לבקשה. עוד קודם להגשת התשובה, הגישו המבקשים בקשה בהולה במעמד צד אחד, שממנה עולה כי ביני לביני בוטל רישום הזכויות של המבקשים במקרקעין וכי המשיב שב ונרשם כבעליהם. כעולה מנספחי הבקשה, נרשם על המקרקעין גם צו איסור הדיספוזיציה שעליו הורה בית המשפט המחוזי. בהחלטתי מיום 8.3.2022 נתתי צו להותרת המצב הקיים ביחס למקרקעין על כנו. בתשובת המשיב, הוא מציין כי לא הייתה סיבה לפנות לבית משפט זה מקום שבו זכויות המבקשים הובטחו ממילא במסגרת החלטת בית המשפט המחוזי. עוד נטען בתשובה כי סיכויי הערעור קלושים וכי הבקשה לא מגלה עילה למתן הסעד המבוקש. המשיב מדגיש כי הסכים בבית המשפט המחוזי שהמגרש לא יימכר עד הכרעה בערעור ובלבד שהמבקשים יפקידו ערובה כספית להבטחת נזקיו. המשיב מציין כי זו הייתה גם הכרעת בית המשפט המחוזי בהחלטתו בבקשה לעיכוב ביצוע, ועל החלטה זו לא הוגשה בקשת רשות לערער. משכך, עותר המשיב כי ככל שלא יופקד הסכום שנקבע בהחלטת בית המשפט המחוזי, יבוטל גם הצו שעליו הוריתי בהחלטתי מיום 8.3.2022.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, בכפוף לאמור להלן. כידוע, על המבקש עיכוב ביצועו של פסק דין להוכיח התקיימותם של שני תנאים, המקיימים ביניהם יחס של "מקבילית כוחות": האחד, כי סיכויי הערעורים טובים; והשני, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם (ראו, מני רבים, ע"א 308/22 אנגלו טורבו נ' שלגי , פסקה 7 (26.1.2022) ; ע"א 6515/21 עיריית חדרה נ' ברזילי , פסקה 7 (27.10.2021) ). מבלי לטעת מסמרות בשאלת סיכויי הערעור, איני סבור כי המבקשים הצביעו על נזק בלתי הפיך שייגרם להם ככל שלא יעוכב ביצועו של פסק הדין. מדובר במקרקעין שאינם משמשים את המבקשים למגורים, והם גם לא הצביעו על ערך או תכונה מיוחדת במקרקעין שדרושה להם (ע"א 3745/21 אבו מאנה נ' פרוייקט יפת יפו 2007 בע"מ , פסקה 6 (19.8.2021); ע "א 7109/20 שטרק נ' סונינו , פסקה 6 (11.11.2020) (להלן: עניין שטרק ) ). לכך יש להוסיף כי המבקשים לא הצביעו על נזק שאינו בר פיצוי שייגרם להם אם יימכרו המקרקעין לצד ג' ולימים יתקבל ערעורם. משכך, איני סבור כי הבקשה דנן מגלה עילה לעיכוב ביצועו של פסק הדין.

6.

המשיב ציין בתשובתו כי ככל שהמבקשים רצו להשיג על החלטת בית המשפט המחוזי בבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, היה עליהם להגיש בקשת רשות לערער על החלטה זו. אעיר בהקשר זה, כי בית המשפט המחוזי אכן הורה על מתן צו איסור דיספוזיציה עד להכרעה בערעור (בכפוף לתנאים שקבע), אך לא זו הייתה בקשת המבקשים, שעתרו לעיכוב ביצוע עד להגשת הערעור (ראו והשוו: ע"א 2631/15 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' מסארוה , פסקה 20 (17.6.2015) ; ומהעת האחרונה ראו למשל, ע"א 1776/22 עיריית ירושלים נ' גולובניץ , פסק ה 2 (13.3.2022)). נוכח התוצאה שאליה הגעתי, לא ראיתי להידרש לשאלת ההליך שהיה על המבקשים לנקוט במצב דברים מעין זה.

7.

משאלה הם פני הדברים, לא ראיתי להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. בצד האמור, אם יבקש המשיב להתקשר עם צד ג' להעברת זכויותיו במקרקעין, יהיה עליו להודיע על כך לבית משפט זה עד 30 ימים לפני מועד ההתקשרות הצפוי. הודיע כך המשיב, יהיו רשאים המבקשים להגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטה זו (ראו והשוו לסיפת ההחלטה בעניין שטרק ).

סוף דבר: הבקשה נדחית (בכפוף לאמור בפסקה 7 לעיל). הצו שניתן בהחלטתי מיום 8.3.2022 ביחס למקרקעין (גוש 6672 חלקה 72) – מבוטל.

המבקשים יישאו בהוצאות המשיב בסך 5,000 ש"ח.