ע"א 1692/06 אמיר נעימי ,בפש''ר נ. בנק למסחר בע''מ [בפירוק ]

א.המשיב 1 נקט הליכים למימוש המשכנתא הרשומה לזכותו על דירת מגוריהם של המבקשים. המבקשים עתרו לבית המשפט המחוזי בתל אביב (ה"פ 107/00) בבקשה להצהיר כי לא קמה למשיב 1 זכות למימוש המשכנתא.

בתיק התקיימו מספר דיונים, עוד בטרם ננקטו הליכי פשיטת רגל על ידי המבקש 1, והתיק התנהל בהסכמת הנאמן. ביום 3.7.05 התקיים דיון בפני השופט ברוך. המבקשים יוצגו על ידי עו"ד גד סתיו שייצג אותם מתחילת ההליך, בשנת 2000. התיק נקבע להוכחות ליום 24.11.05. ביום זה קוים דיון, ועקב משא ומתן נדחה הדיון לתזכורת לפשרה. המשא ומתן לא צלח ונקבע מועד להוכחות ב16.1.06. ב-14.1.06 הגישו המבקשים בקשה לדחיית מועד הדיון. בקשתם נדחתה. במועד הדיון חזר עו"ד סתיו על הבקשה לדחיה וביקש להשתחרר מהיצוג. הבקשות נדחו, ובית המשפט קבע כי הבקשה נראית "לא יותר מניסיון להביא לדחיית הדיון בתיק ישן נושן שמתנהל מזה שש שנים". בית המשפט הסביר למבקשים את משמעות סירובם לנהל את ההליך ואפשר להם להיוועץ בעו"ד סתיו, אך הם נותרו בסירובם. בית המשפט קבע כי יש לראות את המבקשים כמי שזנחו את תביעתם והתביעה נדחתה על אתר.

ב.יצוין כי עניינם של המבקשים נדון בשעתו בפני בית משפט זה (השופט טירקל) במסגרת בקשת רשות ערעור (רע"א 1124/02), לאחר שנדחתה בקשתם בבית המשפט המחוזי לעיכוב הפינוי בהליכי הוצא לפועל. בהחלטתו מיום 17.7.02 עיכב השופט טירקל את הליכי הפינוי עד להחלטה אחרת בבית המשפט המחוזי; בינתיים כאמור, נדחתה המרצת הפתיחה.

ג.במקביל לתיק המרצת הפתיחה בתל אביב התנהל תיק פשיטת רגל של המבקש בבית המשפט המחוזי בירושלים. ביום 20.12.05 פנה המבקש לבית המשפט המחוזי במסגרת הליכי פשיטת הרגל למתן החלטה ל"עיכוב הליכי תביעות חיצוניות". כנטען הציע בית המשפט המחוזי (השופט שפירא) לצדדים להגיע להסדר, ועל מנת שהמשא ומתן להסדר יהא חופשי מלחצים הציע כי יידחה מועד הפינוי בהתאם. ביום 16.3.06 החליט השופט שפירא כי הליכי מימוש הנכס יימשכו, לרבות הליך הפינוי. נטען, כי בעקבות קבלת דו"ח הנאמן בפשיטת רגל הגיש המבקש 1 בקשה לביטול הליכי פשיטת הרגל ולעיכוב ביצוע הליכי מכירת הדירה. יצוין כי בבקשה נאמר (סעיף 22) כי בית המשפט המחוזי (השופט בן עמי) הורה ביום 10.4.06 שלא יבוצע הפינוי עד לקבלת תגובת הנושה המובטח. משנתקבלה התגובה – שעסקה בהיבט הפרוצדוראלי – נקבע ביום 14.5.06 כי "הליכי הפינוי ימשכו ויבוצעו לאלתר".

ד.המבקשים טוענים כי החייבים שילמו את חובם למשיב 1 ואין כיום כל חוב תלוי ועומד. הוסף כי הם אינם החייבים בתיק העיקרי אלא הריהם ערבים, ומשכך, בנסיבות בהן החייב העיקרי חולק על החוב וממשיך בניהול הליכים להוכחות טענה זו, והליכים אלה טרם הגיעו לסיומם, אין מקום לנקיטת צעדים כלפי הערבים עד לבירור ערעורו של החייב העיקרי. עוד נטען כי מחצית הדירה שייכת לקופת הנשייה. לבסוף נטען כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים, שכן אם לא יינתן סעד זמני לא ניתן יהא להשיב את הגלגל לאחור.

ה.המשיב 1 מציין בתגובתו כי בדין דחה בית המשפט את התביעה שכן המבקשים זנחוה בסירובם להביא את ראיותיהם בפני השופט ברוך; סיכוי ההצלחה בערעור קלושים לשיטתו, אין להיעתר לבקשתם לעיכוב ביצוע. עוד נטען כי טענת המבקשים שמחצית הדירה שייכת לקופת נושיו של המבקש 1 בפשיטת רגל תמוהה, שכן הדירה ממושכנת בשלמותה לטובת המשיב 1. המשיב 1 הוא נושה מובטח, ולפיכך התמורה שתתקבל במכירת הדירה תיועד לפרעון החוב כלפיו ולא לקופת הנושים הרגילה. נטען עוד כי הטענה לפיה שולם החוב היא טענת סרק, הנסתרת בתצהיר התשובה שהגיש המשיב. המשיבים 2 ו-3 הגישו תגובתם, בה הם טוענים כי המשיב 2 שילם את מלוא החוב למשיב 1 בסך 2 מיליון ₪, ומשכך אין כל חוב של המבקשים כלפי המשיב 1.

ו.בהחלטה מיום 27.8.06, שבאה מטעמי זהירות כיוון שהמדובר בפינוי מדירה, ביקשתי את התייחסות המשיב 1 ליחס בין ההליך בתיק פשיטת הרגל לבין ההליך דנא, כן נתבקשה עמדת הכונס הרשמי. בתגובתו טוען הכונס הרשמי, כי במערכת היחסים הקיימת בין המבקשים למשיב 1 נהנה האחרון ממעמד של נושה מובטח, וככזה אין הוא כפוף להליכי חדלות פרעון המתנהלים בענייננו. גם המשיב 1 שתביעתו בבית המשפט המחוזי בתל אביב נדחתה וכך גם בקשתו לעיכוב ביצוע, מנסה כעת את כוחו בדרך של הגשת בקשות בתיק פשיטת הרגל, שכל מטרתן השגת עיכוב ביצוע.

ז.לאחר עיון, אין בידי להיעתר לבקשה. אציין, כי משנדחתה התביעה ו"אין מה לעכב" במובן פסק הדין, אין המדובר בבקשה לעיכוב ביצוע אלא בבקשה לסעד זמני לפי תקנה 471 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. יש איפוא לבדוק היש הצדקה לשמר מצב קיים עד לבירור הערעור; אכן, השיקולים לכך דומים ביסודם לאלה הננקטים בבקשה לעיכוב ביצוע (ראו בש"א 951/06

גולן נ' גולן , פ"ד מט(4) 877 (השופט – כתארו אז – מצא); ע"א 2398/97 אייל נ' אייל , פד"י נא(5) 608, 614-613 (השופט זמיר); ראו גם בן-נון, הערעור האזרחי (מה' 2) 441-440; גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מה' 8) 627-626).

בהקשר לעיכוב ביצוע הלכה פסוקה מכבר היא, כי המבקש לעכב ביצוע של פסק דין עד להכרעה בערעור, או להשעות את תוקפו בדרך אחרת, חייב להוכיח שסיכויי הערעור טובים; ושאם לא יעוכב הביצוע ייגרם לו נזק בלתי הפיך, או לפחות, כי מאזן הנזקים שייגרמו לצדדים נוטה לצידו, באופן שיצדיק את העיכוב (בש"א 2966/96 עטיה נ' עיריית תל אביב יפו , פ"ד נ(1), 668, 672 (השופט זמיר)).

ח.בענייננו סיכויי הערעור אינם גבוהים, ועל המבקשים לחלוף על פני משוכה רצינית, אף כי איני קובע מסמרות. ההליכים בתיק זה נמשכים כבר שנים רבות והמבקשים, על אף הפצרות בית המשפט המחוזי בתל אביב, נותרו בסירובם לנהל את המשפט ולהביא את ראיותיהם; והתחושה היא כי מנסים הם להמשיך ולדחות את הקץ, אף שהובהר להם הבהר היטב מה עלולה להיות התוצאה של דרך התנהלות זו.

ט.באשר למאזן הנוחות – כשהמדובר בפינוי מדירות מגורים, מטבע הדברים ומטעמים מובנים, ננקטות אמות מידה זהירות. לכן נמשכו הליכים אלה. אולם, חוששני כי התנהלות הדברים עד כה מטה את הכף בבירור כנגד המבקשים.

י.נוכח האמור, אין בידי להיעתר לבקשה. הפינוי לא ייעשה לפני כ"ד תשרי תשס"ז (16.10.06).