ע"א 1711/02 עיריית חולון נ. ארגון הקבלנים והבונים בחולון

השופטת א' חיות:

1.בפנינו בקשה שהגישה עיריית חולון, המשיבה 1 בע"א 2062/02, להבהרת פסק הדין מיום 2.6.2004, ולחלופין לתיקונו. בפסק הדין בוטלו תעריפי היטל הסלילה ואגרת התיעול שקבעה העירייה בשנת 1995, ועתה היא עותרת להבהיר כי תוקפו של הביטול הינו מכאן ולהבא וכן היא עותרת להשעות את כניסת הביטול לתוקף למשך מספר חודשים, עד שיותקנו תעריפים אחרים במקום אלה שבוטלו. העירייה מציינת כי ביטול התעריפים לאלתר מונע ממנה את כיסוי הוצאותיה בגין עבודות סלילה ותיעול וגורם לה הפסדים ניכרים. המערערים בע"א 2062/02 טוענים, מצדם, כי בפסק הדין בוטלו התעריפים למפרע, וכי בשלב זה, לאחר שפסק הדין כבר ניתן, אין לבית המשפט סמכות להורות על השעיית הביטול. הוראה כזו, כך טוענים המשיבים משנה את תוצאת פסק הדין באופן מהותי, ואין היא באה בגדר אותן טעויות אשר בית משפט מוסמך לתקנן מתוקף הוראת סעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט ).

2.עמדת המערערים לפיה פסק הדין ביטל את תעריפי היטל הסלילה ואגרת התיעול למפרע, אין לה מקום. בפסקה החותמת את דברי בפסק הדין נשוא הבקשה נאמר כך:

סוף דבר, אני מציעה לדחות את ערעורה של העירייה ולקבל בחלקו את ערעורם של המערערים במובן זה שהתעריפים החדשים של היטל הסלילה ואגרת התיעול יבוטלו , ואילו הטענות שהעלו המערערים בעניין התעריף החדש של אגרת הנחת צינורות תידחינה

(ההדגשה הוספה).

המילה "יבוטלו" בלשון עתיד היא, ומכאן שתוקף הביטול הוא ממועד מתן פסק הדין ולהבא. אין לקבל, אפוא, את העמדה שהציגו המערערים כאילו תוקפו הוא למפרע, ולעניין זה דין הבקשה להתקבל.

3.אשר לבקשת העירייה להשעות את תוקפו של הביטול. בקשה זו דינה להידחות. ראשית, עתירת העירייה בעניין זה וטענותיה בדבר המשמעות הכספית הקשה של ביטול התעריפים לאלתר, הועלו רק עתה לאחר מתן פסק הדין, ודי בכך כדי להוליך אל דחיית הבקשה. שנית, התעריפים שבוטלו פורסמו בשנת 1995, וכבר בשנת 1996 הוגשה לבית המשפט המחוזי התובענה נשוא הערעור בה נטען כי יש להורות על ביטולם. ההליכים בבית משפט קמא נמשכו כשש שנים, ומאז ועד שניתן פסק דין בערעור חלפו שנתיים וחצי נוספות. בנסיבות אלה, היה בידי העירייה זמן די והותר להיערך לאפשרות שהתעריפים יבוטלו. מחדלה של העירייה בכך שלא נערכה מראש לתוצאה אפשרית כזו אינו יכול להצדיק את השעיית ביטול התעריפים, כעתירתה בבקשת ההבהרה.

נוכח התוצאה אליה הגענו, לפיה יש לדחות את הבקשה לגופה, אין אנו רואים צורך להכריע בשאלה האם ניתן כלל להורות על השעיית החלק האופרטיבי של פסק הדין שניתן בערעור, כבקשת העירייה. די אם נאמר כי העניין אינו נקי מספקות נוכח העובדה שמדובר בשינוי ובתוספת מהותית לפסק הדין לאחר שכבר ניתן, ואלה אינם באים בגדר התיקונים שעליהם מוסמך בית המשפט להורות מתוקף סעיף 81 לחוק בתי המשפט (לעמדה לפיה בנסיבות מסוימות קיימת לבית המשפט העליון סמכות טבועה לתקן פגם שנפל בפסק דינו ראו: בג"ץ 6496/99 עמותת א.ל.ע.ד. אל עיר דוד נ' בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים פ"ד נה(1) 193, 197; דנג"צ 247/04 שר האוצר ואח' נ' מרציאנו ואח' (לא פורסם). ראו גם: מ"ח 5921/99 שוקר נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

מכל הטעמים שפורטו, הבקשה נדחית. בנסיבות המקרה, לא מצאנו מקום לעשות צו להוצאות.

ש ו פ ט ת

השופטת א' פרוקצ'יה:

אני מסכימה.

ש ו פ ט ת

השופט ס' ג'ובראן :

אני מסכים.

ש ו פ ט

הוחלט כאמור בהחלטתה של השופטת א' חיות.