ע"א 1744/08 אגודת בעלי מוניות ציבוריות מוניות שינקין תל אביב נ. רשם העמו

1.

בפני בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' סגנית הנשיא, השופטת ו' אלשיך ), מתאריך 15.1.08 שהוציא צו לפירוק המבקשת.

2.

הצו ניתן לבקשת המשיב 1 ולאחר בחינת טענות הצדדים בכתב ובדיון בעל-פה. בתמצית, התקבלו טענות המשיב 1 כי העמותה חדלה מפעילות מאז שנת 1988, מוסדותיה אינם מתכנסים, המבקשת קיבלה מאז שנת 2000 התראות כי עליה לתקן את מחדליה, ואף קיבלה מכתב מאת המשיב 1, לפיו העמותה יכולה לפעול לפירוקה מרצון, או שהמשיב 1 יפעל לפירוקה. בית המשפט הוסיף וקבע בהחלטתו המשלימה מתאריך 16.1.08 כי העמותה תפורק בידי בית משפט בהתאם להוראות הדין, המשיב 2 ידאג לכינוס אסיפות נושים, והמשיב 3 ימונה לתפקיד מנהל מיוחד.

המבקשת עתרה לבית המשפט המחוזי לעיכוב ביצוע ההחלטה, אך זו נדחתה, בהחלטה מתאריך 3.4.08.

3.

המבקשת הגישה ערעור על ההחלטה למתן צו הפירוק, ובגדרו הגישה בקשה לעיכוב ביצועה של ההחלטה עד להכרעה בערעור. בבקשתה טוענת המבקשת כי סיכויי הערעור טובים הם, שכן לא היה יסוד למתן צו הפירוק. המבקשת טוענת עוד – כי המשיב 1 לא עמד בהוראת סעיף 50(ב) ל חוק העמותות, התש"ם-1980 (להלן – "חוק העמותות" ), לפיו בקשת פירוק תוגש רק לאחר מסירת התראה, וכי התראה כאמור לא נמסרה למבקשת. מבחינת מאזן הנוחות טוענת המבקשת כי זה נוטה בבירור לטובתה, בעיקר משום שפירוקה יוביל למכירה בלתי הפיכה של נכסיה, לשיתוק פעילותה, ולייתור הערעור.

המשיב 1, מנגד, תומך יתדותיו בהחלטת בית המשפט המחוזי הנכבד. המשיב 1 מוסיף כי מאזן הנוחות איננו נוטה לטובת המבקשת, שכן צו הפירוק הוא אך שלב ראשוני בפירוק העמותה, ופעולות בלתי הפיכות לא יבוצעו, אלא לאחר בחינה של מצב העמותה ובאישור בית המשפט המחוזי במסגרת בקשה למתן הוראות.

4.

יצוין כי אף שהערעור והבקשה לעיכוב הביצוע הוגשו עוד בתאריך 10.4.08, המבקשת התמהמהה זמן רב בתשלום הערבון להבטחת הוצאות המשיבים – זאת עד לתאריך 15.1.09, ולכן החלטתי ניתנת רק עתה.

5.

דין הבקשה לעיכוב ביצוע – להידחות . נבהיר:

א.

סיכויי הערעור אינם נראים מבטיחים, בפרט בשים לב לכך שהערעור מתמקד בתקיפת קביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי הנכבד. זאת ועוד – בטיעוני המבקשת קיים לכאורה קושי משפטי אינהרנטי: מחד גיסא, היא טוענת כי חדלה למעשה מלפעול משנת 1988 ומאידך גיסא היא גורסת שהיא שוקדת על הגשמת מטרותיה. אף טעמיה בהודעת הערעור (הנתמכים במסמכים הכלולים בנספח ג' לו), המלמדים שעיקר תכליתה בהחזקה של חברה מסחרית מעוררים על פני הדברים קושיות באשר להצדקה בהמשך קיומה של התאגדות זו כעמותה.

יתר על כן הטיעון המתבסס על סעיף 60 (ב) לחוק העמותות , ולפיו היא לא קיבלה התראה קודם להגשת בקשת הפירוק

לוקה לכאורה בשלושה:

(1) העמותה מודה כי קיבלה מכתבים קודמים רבים מטעמו של רשם העמותות, שבהם נצטוותה לתקן את המעוות, והרי זו למעשה הדרישה הנזכרת בסעיף 60 (ב) לחוק העמותות .

(2) מכתב ההתראה האחרון מטעמו של רשם העמותות נשלח אליה בדואר רשום למענה- וחזר כלא נדרש. דבר זה מעיד על פני הדברים שהעמותה אכן איננה פעילה, או שמאן דהוא סירב לקבל החומר (בניגוד למכתבים הקודמים שהגיעו אליה). בנסיבות שכאלו, כאשר ההתראה נשלחה למבקשת בדואר רשום למענה – משפטית רואים את ההמצאה כמבוצעת מכוח הוראת סעיפים 57 ג' ו-60 לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-1972. עיינו: רע"א 6713/08 בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ נ' שיף (טרם פורסם – 19.1.09), והאסמכתאות הנזכרות שם.

(3) המצהיר מטעם העמותה בתצהירו בבית המשפט המחוזי הנכבד לא התייחס לענין קבלת מכתב ההתראה האחרון ורק עתה בתצהירו התומך בבקשה שבפני שלל את דבר קבלת המכתב ואולם זאת הוא עשה בהתבסס על הודעתתה של באת-כוח הכנ"ר בדיון בבית המשפט הנכבד קמא שהמכתב נשלח בדואר רשום וחזר (עובדה שמקימה משפטית את החזקה הנ"ל מפקודת הראיות ).

ב.

מאזן הנוחות אף הוא נוטה בבירור לרעת המבקשת: צו הפירוק אינו אלא ראשית הדרך בפירוקה של המבקשת, ולא סופה. המשיב 1 הצהיר מפורשות ביחס לחשש העיקרי שמציגה המבקשת בהקשר זה (מכירת נכסיה המועטים) כי לא יבוצעו פעולות בלתי הפיכות כלשהן בקשר עם נכסי המבקשת ללא הגשת בקשה נפרדת למתן הוראות מבית המשפט. בית המשפט המחוזי הנכבד, בהחלטתו בבקשה לעיכוב ביצוע הבהיר אף הוא כי מכירת נכסי המבקשת כפופה להגשת בקשה מתאימה, אשר המבקשת תוכל להתנגד לה, ועוד ראה לנכון לציין (מבלי לקבוע מסמרות בדבר) כי כל עוד תלוי ועומד ערעור על ההחלטה למתן צו פירוק, ספק אם בקשה כזו תתקבל. הנה כי כן בהיעדר נזק של ממש למבקשת מצו הפירוק, ובשים לב למשך הזמן שבו נמנעה המבקשת מלתקן את מחדליה הנטענים, על אף הפניות החוזרות ונשנות אליה – אין כל הצדקה שלא להתחיל ולהניע את גלגלי מנגנון הפירוק, שיש לו מטרות נוספות מעבר למימוש הנכסים (חקירה בעסקי העמותה).

6.

לאור כל האמור לעיל – הבקשה נדחית. בשים לב לכך שהמדובר בבקשה שלא היה מקום להגשתה, במיוחד בהתייחס לאמור בהחלטת בית המשפט המחוזי הנכבד בבקשה לעיכוב ביצוע – המבקשת תישא בשכר טרחת עורכי דינו של המשיב 1 בבקשה זו בסך של 7,500 ש"ח.