פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א
179/12 - א'
לפני:
כבוד השופט
י' דנציגר
המבקשת:
הועדה המקומית לתכנון ובניה
נ ג ד
המשיבים:
1. אירנה בנדיקט
2. זיבאלד משה
3. מינהל מקרקעי ישראל
בקשה לעיכוב ביצוע פסק-דין
בשם המבקשת:
עו"ד י' סגל;
עו"ד ד' כורש
החלטה
לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ב' בר-זיו ) בת"א 294/05 מיום 3.11.2011, בו נפסקו פיצויים בגין הפקעת המקרקעין לטובת המשיבה.
1.
כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגש ערעור לבית משפט זה ובד בבד עמו גם בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין.
2.
המבקשת טוענת כי לאחר שניתן פסק הדין כנגדה נודע לה כי המשיבה נפטרה.
לטענת המבקשת על אף שמדובר בפסק דין כספי הרי שיקשה עליה לגבות חזרה את כספי הפיצויים מיורשי המנוחה אם הערעור שהגישה יתקבל שכן היורשים אינם אזרחי ישראל. בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום
10.1.2012. ביום 15.1.2012 דחה בית המשפט המחוזי בקשה "לעיון מחדש" בהחלטתו מיום 10.1.2012.
3.
לאחר שעיינתי בבקשה על כל נספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כידוע, הכלל הוא ביצוע פסק הדין של הערכאה הדיונית ואילו עיכוב הביצוע הוא החריג לכלל [ראו: תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ; כן ראו: ע"א 7735/10 מרכז ע"ש ורסה סלומונס נ' מחלקת עבודות ציבוריות (מע"צ) מחוז ת"א והמרכז (לא פורסם, 21.10.2010), פסקה 8]. זאת ועוד, כאשר עסקינן בחיוב כספי, כמו במקרה דנן, הנטייה היא שלא לעכב את ביצוע פסק דינה של הערכאה הדיונית אלא אם כן, למשל, תוכח הכבדה משמעותית על השבת הכספים ככל שיתקבל הערעור (ראו למשל: ע"א 7745/09 אטיאס נ' סלומון
(לא פורסם, 26.11.2009), פסקה 4). בכדי לבסס הכבדה כאמור נדרשות ראיות ממשיות ולא ניתן להסתפק בטענות כלליות ( שם ).
4.
בנסיבות העניין עסקינן בבקשה לעיכוב ביצוע חיוב כספי ומשכך הנטייה כאמור היא שלא לעכב ביצועו. טענתה של המבקשת כי יקשה עליה לגבות חזרה את כספה ככל שערעורה יתקבל בשל העובדה כי יורשי המנוחה אינם אזרחי ישראל, אינה מבוססת. עצם העובדה כי הנהנים על פי פסק דינה של הערכאה הדיונית אינם אזרחי ישראל אין בה כשלעצמה כדי להוכיח קיומה של הכבדה כאמור. ראשית, לא הונח לפני כל בסיס עובדתי לפיו ליורשי המנוחה, הגם שנטען שאינם אזרחי ישראל, אין כל זיקה שהיא לישראל וכי אין להם נכסים בישראל. שנית, גם אם היה מוכח כי ליורשי המנוחה אין זיקה לישראל ונכסים בה, הרי שאם יתקבל ערעורה של המבקשת ויורשי המנוחה יסרבו להשיב את הסכומים ששולמו להם לפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי, כי אז ניתן יהיה לנקוט כנגדם בהליכים מתאימים במקום מושבם ולכן אין מדובר במצב בלתי הפיך המטה את מאזן הנוחות לטובת המבקשת (ראו והשוו לדבריו של חברי השופט א' רובינשטיין הגם שבהקשר שונה ברע"א 6614/06 כפרית תעשיות (1993) בע"מ נ'
ICC INDUSTRIES INC (לא פורסם, 4.1.2007), פסקה י"ט).
בבחינת למעלה מן הצורך, יצויין כי לפי צו קיום הצוואה (מתוקן) שצורף במסגרת נספח ט"ז לבקשה שלפני, עולה כי יורש ו' הוא בעל תעודת זהות ישראלית, ומשכך טענתה של המבקשת בדבר העדר זיקותיהם של היורשים לישראל אינה מדויקת.
5.
אשר על כן, הבקשה נדחית.
ניתנה
היום, כ"ט בטבת תשע"ב (24.1.2012).
ש ו פ ט