ע"א 180/96 א. פרנקו בע"מ נ. חיים בן לולו

השופט ת' אור :

1.בית המשפט המחוזי חייב את המערערת לשלם למשיב פיצויים בגין נזק שנגרם לו בתאונת עבודה מיום 24.11.88. על פסק הדין הוגש ערעור זה על ידי המערערת, בו היא חולקת על קביעת אחריותה לפצות את המשיב. כן היא תוקפת מספר קביעות של בית המשפט המחוזי, בעניין גובה הפיצויים שנפסקו למערער.

המשיב הגיש ערעור שכנגד. בערעורו הוא טוען נגד מספר קביעות של בית המשפט המחוזי בעניין גובה הפיצויים, ועותר להגדלת סכום הפיצויים שנפסק לו. עוד מערער הוא, על החלטת בית המשפט המחוזי לדחות בקשה שלו להביא ראיות נוספות בעניין מצבו הרפואי של המשיב מבחינה נפשית.

2.נחה דעתנו, שאין להתערב בממצאיו ובמסקנתו של בית המשפט המחוזי, על פיה אחראית המערערת בנזיקין לתאונה שארעה למשיב.

המשיב התבקש על ידי מנהל המערערת לבצע עבודה של פרוק תקרה. במהלך עבודתו נפל חלק של התקרה וגרם לתאונה בה נפגע המשיב. המערערת, כמבצעת העבודה, לא דאגה למינוי מנהל עבודה במקום ולא הסבירה למשיב את הסיכון של נפילת התקרה, כפי שהתבקש הדבר על פי טיב התקרה ובהיותה חלק ממבנה ישן. היא גם לא נקטה בצעדים המתבקשים, אשר היה בהם למנוע את התאונה.

3.המשיב בקש בבית המשפט המחוזי להגיש ראיות רפואיות נוספות, על פיהן נגרם למשיב עקב התאונה נזק בתחום הנפשי. הבקשה הוגשה בשלב הגשת הסיכומים בכתב על ידי בעלי הדין, לאחר שהמערערת הגישה את סיכומיה ובתאריך שלאחר המועד בו היה על המשיב להגיש את סיכומיו.

בדחותו את הבקשה, מנמק בית המשפט את החלטתו:

"אין בבקשה כל הסבר, מדוע לא הועלתה בכתב התביעה כל התייחסות לבעיות הנפשיות שהופיעו בעקבות התאונה. אנו היום כשבע שנים אחריה, והיה מספיק זמן לעמוד על התעוררות בעיות נפשיות.

עורך דין כרמי הגיש את סיכומיו ביום 18.1.95. על בא כוח התובע היה להגיש סיכומיו עוד ב18.2.95- ולא עשה זאת. התביעה היא משנת 1989. ובכל מהלך בירורה לא הועלה אף רמז לבעיות הנטענות היום. במצב דברים זה אני סבור, שהתובע אחר את המועד. משמעות קבלת הבקשה היא, פתיחת המשפט מחדש, כשהתובע, ללא כל הסבר להתנהגותו זאת, הצניע את נושא בקשתו עד אחרי שחלף המועד להגשת סיכומיו. בנסיבות אלה, אינני רואה מקום להעתר לבקשה ואני דוחה אותה".

הנמקה זו מקובלת עלינו, ולפיכך אין הצדקה שנתערב בהחלטתו האמורה של בית המשפט המחוזי.

4.לעניין גובה הפיצויים שנפסקו, טוענים באי כוח בעלי הדין, האחד כי יש להגדילם בפרט נזק זה או אחר, והשני כי יש להקטינם. לאחר העיון בחומר הראיות ובחינתו, נחה דעתנו כי יש לדחות את טענות בעלי הדין המופנות כלפי קביעות בית המשפט המחוזי בפרטי הנזק השונים, פרט לעניין אחד, בו נפלה שגגה מלפני בית המשפט המחוזי. במסגרת פרט נזק של הפסד השתכרות בעבר, נפסק לתובע פיצוי גם בגין התקופה מיום 1.12.89 עד יום פסק הדין, אשר ניתן ביום 26.11.95. עבור תקופה זו נפסק לו הפיצוי בגין הפסד של 1/3 מכושר השתכרותו בסך 6,500 ש"ח לכל חודש, אלא שבית המשפט חישב את הפיצוי, עקב טעות, עבור תקופה של 60 חודשים, בעוד והתקופה האמורה היא בת 72 חודשים. אי לזאת, היה מקום לפסוק למשיב במקום הסכום של 130,000 ש"ח את הסכום של 156,000 ש"ח, לפי: 156,000 72 x 1/3 x 6,500

היה, על כן, מקום לפסוק למשיב סכום נוסף של 26,000 ש"ח.

5.התוצאה של כל האמור לעיל היא, שערעור המערערת נדחה, והערעור שכנגד של המשיב מתקבל באופן חלקי. המערערת תשלם למשיב, בנוסף לסכום שנפסק בבית המשפט המחוזי, סכום של 26,000 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מחושבים מיום 1.12.92 ועד לתשלום מלא.

כן תשא המערערת בהוצאות המשיב (כולל שכר טירחת עורך דין בערכאה זו ותוספת לשכר טירחה בערכאה הקודמת), בסך 10,000 ש"ח ומע"מ.

ש ו פ ט

השופטת ט' שטרסברג-כהן :

אני מסכימה. ש ו פ ט ת

השופט י' אנגלרד :

אני מסכים. ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ת' אור.