ע"א 1849/16יוסי מיבר נ. בנק הפועלים בע"מ

1.לפניי בקשה שהגיש המשיב למחיקת הערעור על הסף

מחמת איחור בהגשתו.

המשיב הצביע בבקשתו על שני "תאריכי ידיעה" של בא-כוח המערערים ושל המערערים עצמם על פסק הדין, ועוד הוא טוען כי גם אם מונים את הימים להגשת ההליך ממועד ההמצאה בדואר איחרו המערערים בהגשת ההליך ביום אחד.

המערערים טוענים כי דין הבקשה להידחות שכן אין מונים את הימים להגשת הערעור ממועד הידיעה, וכי מנייתם מועד ההמצאה בפועל מובילה למסקנה כי ההליך הוגש במועד.

2.עיינתי בטיעוני הצדדים ובכל החומר שצורף.

ככלל, ובהתאם לתקנה 402 סיפה לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ), יש למנות את הימים הנתונים להגשתו של הליך ערעורי למן המועד בו נערכת המצאה כדין של ההחלטה עליה מבקשים להשיג, ונפסק בהקשר זה כי "כלל ההמצאה כדין הוא, אפוא, הכלל הנוהג והמחייב, ועל פיו חייב בעל דין לכלכל את התנהלותו הדיונית" (ראו בש"א 1788/06 קלינגר נ' זקס , פסקה 6 (13.11.2007)). עוד נקבע בפסיקה כי רק "במצבים חריגים וקיצוניים" בהם מוכח כי "חובת תום הלב הדיונית מחייבת בעל דין לנקיטת צעד דיוני על פי ידיעתו, גם בלא שקיבל המצאה כדין של הפסק" יש למנות את הימים הנתונים להגשת הליך ערעורי על החלטה למן מועד הידיעה עליה, ולא למן מועד ההמצאה כדין ( שם , פסקה 7).

במקרה דנן טוען המשיב כי בא-כוח המערערים צפה בפסק הדין באתר "נט המשפט" ביום הינתנו (7.1.2016) ובאותו מועד אף שלח בא-כוחו עותק של פסק הדין לבא-כוח המערערים בדואר אלקטרוני; וכי בהודעת דואר אלקטרוני ששלח בתשובה בא-כוח המערערים ציין הוא כי העביר למערערים את פסק הדין סמוך לאחר מכן (11.1.2016). ואולם לא נטען, וממילא לא הוכח, כי התקיימו בענייננו נסיבות חריגות המצדיקות למנות את הימים להגשת ההליך למן מועד הידיעה. כך למשל אין בפי המשיב טענה כי המערערים פעלו על יסוד פסק הדין סמוך למועד הידיעה או כי התנהלו באותו מועד בחוסר תום לב וגם פרק הזמן ממועד הידיעה למועד ההמצאה אינו ממושך. עוד אוסיף כי דרך כלל אין בצפיה יזומה באתר "נט המשפט", כשלעצמה, כדי להצדיק למנות את הימים למן מועד הידיעה (השוו

ע"א 1216/17 רנואר אופנה ייצור ושיווק (1993) בע"מ נ' אלימלך (10.5.2017). לנסיבות המצדיקות את החלתו של חריג הידיעה ראו בש"א 8098/15 אברהם כהן ושות' נ' עו"ד מיכה צמיר, בתוקף תפקידו ככונס נכסים , פסקה 5 (13.4.2016); בע"מ 2699/17 פלוני נ' פלונית , פסקה 3 (16.6.2017) (והאסמכתאות המובאות שם)). בהעדר נסיבות כאמור חל הכלל "הרגיל", הוא "כלל ההמצאה".

מסקנתי היא אפוא כי יש למנות את הימים להגשת ההליך ממועד המצאת פסק הדין.

3.בהתייחס למועד ההמצאה אציין כי בניגוד לטענת המשיב משלוח פסק הדין בדואר אלקטרוני מבא-כוחו לבא-כוח המערערים אינו בבחינת "המצאה כדין" (וראו הוראות סימן ג'2 לפרק ל"ב לתקנות סדר הדין האזרחי), ואשר למועד ההמצאה בדואר מבית המשפט לבא-כוח המערערים חלוקים הצדדים האם זה הומצא בדואר ביום 18.1.2016, אז הוגש ההליך באיחור של יום אחד, או ביום 19.1.2016, אז הוגש ההליך במועדו.

באישור המסירה שצורף לתגובת המערערים מוטבעת חותמת של עורך הדין שייצג את המערערים בערכאה קמא על פיה פסק הדין הומצא לידיו ביום 18.1.2016 וזהו התאריך שנכתב גם בכתב ידו של עובד הדואר ואשר נרשם באתר "נט המשפט". המערערים טוענים בתגובתם, והטענה נתמכת בתצהיר עורך הדין אשר הגיש בשמם את הערעור (והתחלף בינתיים), כי הסתמכו על התאריך המופיע בחותמת הדואר המוטבעת על אישור המסירה - 19.1.2016. לטענתם יש להסתמך על מועד זה, והנחתם היא כי נפלה טעות בחותמת בא-כוח המערערים, בחתימתו של עובד רשות הדואר ובתאריך שצוין באתר "נט המשפט".

החותמות השונות המופיעות על אישור המסירה אכן יוצרות אי וודאות מסויימת ביחס למועד ההמצאה בפועל. כשלעצמי נוטה אני לסבור שמועד ההמצאה "הנכון" הוא המועד המתנוסס על חותמת בא-כוח המערערים בערכאה קמא ושב נכתב בכתב ידו של עובד הדואר וכן עודכן באתר "נט המשפט". בין היתר אציין בעניין זה כי טענת המערערים לפיה נפלה טעות בתאריך החותמת של בא-כוחם בערכאה קמא נטענה בעלמא. לא צורף למשל תצהיר של אותו עורך דין אשר מפיו ניתן היה לשמוע טענה של טעות בחותמת, או כל התייחסות למועד ההמצאה בפועל. כן קשה לטעמי להניח כי נפלה שגגה שלוש פעמים (בחותמת עורך הדין, בחתימת עובד הדואר וברישום באתר "נט המשפט"), והגיונם של דברים מתיישב אפוא יותר עם הסברה כי חותמת הדואר נחתמה למחרת המסירה בפועל בעת שליחת אישור המסירה אל בית המשפט. מכל מקום דומני כי במצב שנוצר כאשר על אישור המסירה התנוססו שני תאריכים שונים ראוי היה שהמערערים יתבססו על המועד המוקדם יותר ואשר כאמור עודכן כמועד המצאה באתר "נט המשפט".

עם זאת וכאמור לעיל שתי החותמות יוצרות אי וודאות מסויימת. נוכח אי וודאות זאת כמו גם ההתרשמות העולה מן התגובה ומתצהיר עורך הדין שהגיש את הערעור - אשר הצהיר כי חישב את המועד האחרון להגשת הערעור על יסוד התאריך שהופיע בחותמת הדואר - נראה כי ככל שאכן חל איחור של יום עבודה אחד בהגשת ההליך, נבע הוא מטעות אשר אירעה בשל התאריך הנקוב על חותמת הדואר המופיעה על אישור המסירה.

במצב דברים זה מצאתי לאפשר למערערים להגיש, ולוּ למען הזהירות, בקשה למתן ארכה להגשת הערעור עד למועד ההגשה בפועל. המערערים רשאים להגיש בקשה כאמור בתוך שבעה ימים מעת המצאת ההחלטה.

4.המשיב ציין בהודעה שהגיש כי המערערים לא המציאו לידיו את התגובה שהגישו לבקשת המחיקה. ככל שההמצאה טרם הוסדרה נדרשים הם להמציא את התגובה לידיו ללא כל דיחוי, ובתוך שבעה ימים יגישו התייחסותם גם לעניין זה ויבהירו האם ומתי נערכה המצאה של התגובה. כל כתב טענות נוסף שיגישו המערערים ימציאו הם למשיב בד בבד עם הגשתו לבית המשפט.

לאחר שהתיק יושב לטיפולי תינתן החלטה משלימה.