ע"א 1849/16 יוסי מיבר נ. בנק הפועלים בע"מ

בהמשך להחלטתי מיום 6.7.2017 הגישו המערערים בקשה למתן ארכה להגשת הערעור, והמשיב הגיש תגובה בה מתנגד הוא לבקשה.

לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים החלטתי להיעתר לבקשת הארכה (תוך חיוב המערערים בהוצאות).

כפי שציינתי בהחלטתי הנזכרת ההתרשמות העולה מהחומר שצורף היא כי ככל שחל איחור בהגשת הערעור נבע הוא מטעות שאירעה בעקבות התאריך שהיה נקוב על חותמת הדואר המופיעה על אישור המסירה. אמנם, וכפי שציינתי באותה החלטה, על יסוד החומר שהונח לפניי הגיונם של דברים מתיישב יותר עם הסברה כי חותמת הדואר נחתמה יום לאחר המסירה בפועל, ובנסיבות אלו ראוי היה לטעמי שהמערערים יתבססו על המועד המוקדם יותר אשר עודכן במערכת "נט המשפט". ואולם, לא ניתן להתעלם מאי הוודאות שיצרו המועדים השונים המופיעים על אישור המסירה, אי וודאות הנותנת הסבר מסוים לעיתוי הגשת ההליך בפועל. בנותני משקל לכך; כמו גם לעובדה שלכל היותר עניין לנו באיחור של יום עבודה אחד; ולכך שמדובר בהליך של ערעור בזכות, סבורה אני כי הכף נוטה למסקנה כי אין מקום להורות על מחיקת ההליך, וכי ככל שחל איחור של יום עבודה אחד בהגשתו יש להאריך את המועד עד למועד ההגשה בפועל.

יחד עם זאת, וגם כך עולה מהחלטתי מיום 6.7.2017, התנהלותם של המערערים אינה נקיה מספקות, וכאמור בנסיבות שנוצרו ראוי היה שימנו את הימים להגשת הערעור מן התאריך המוקדם בזמן, בו נראה כי אכן בוצעה ההמצאה בפועל. היות ובין היתר התנהלותם זו היא שהובילה להתדיינות שלפניי יש לחייב לטעמי את המערערים בהוצאות המשיב, ובנסיבות העניין יישאו הם בהוצאותיו בסך של 2,500 ש"ח.

ההליך ייוותר אפוא על כנו, והוא יועבר להוצאת צו סיכומים. בהתחשב במועד הגשת הערעור יקבע היומן את התיק לשמיעה בתוך כשישה חודשים.