פסק-דין3 עמודיםנכלל בחיפוש

ע"א 1881/09 אברהם נחמיאס נ. עיריית הרצליה

ניתן ביום

בקצרה

נזיקין · רשלנות רשות מקומית - נפילה בגן ציבורי ומידת מהימנות הוכחת התאונהערעור אזרחי על פסק דין של בית המשפט המחוזי שדחה תביעת נזיקין

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון דחה ערעור על פסק דין שדחה תביעת נזיקין נגד עיריית הרצליה בגין פגיעתו של ילד בגן ציבורי. נקבע כי הערעור למעשה ביקש לשנות ממצאי עובדה שהערכאה המבררת לא השתכנעה בהם, והגרסאות המתחלפות של המערער ועדות הראייה לא הוכיחו את מיקום הפגיעה וסיבתה. המערער חויב בשכר טרחת עורך דין של המשיבות בסך 15,000 ש"ח.

העובדות

המערער, שהיה ילד בן 9.5, נפגע בשנת 1994 בגן ציבורי בעיר. כעשר שנים לאחר מכן הוגשה תביעת נזיקין נגד העירייה בטענה לרשלנות בתחזוקת השביל. גרסאות המערער לגבי אופן הנפילה לא היו עקביות, והאירוע לא דווח לעירייה בזמן אמת.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם הוכח מיקום הפגיעה וסיבת הפציעה של התובע כך שייקבע קיומה של רשלנות עיריית הרצליה?
  2. 2.האם יש מקום להתערבות ערכאת הערעור בקביעות העובדה של הערכאה המבררת בנוגע לאופן הנפילה?

הלכות

  1. 1

    הערעור על דחיית תביעת נזיקין שבו המערער מבקש לקבוע עובדות שהערכאה המבררת לא השתכנעה בהן, אינו אלא בקשה לשינוי ממצאי עובדה שאין מקום להתערב בהם.

    ״הערעור הוא למעשה בקשה לקבוע עובדות שבית המשפט המחוזי לא השתכנע כי יש לקבוע אותן לגבי הנסיבות בהן נפגע המערער.״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    בית המשפט של הערכאה המבררת אינו חייב לקבל עדות רק משום שלרשות אין גרסה נוגדת, במיוחד כאשר התביעה הוגשה שנים לאחר האירוע והאירוע לא הובא לידיעת הרשות בזמן אמת.

    ״בית המשפט של הערכאה המבררת איננו חייב לקבל עדות רק מפני שלעירייה אין גרסה נוגדת לגבי האירוע.״
    לציטוט במסמך ←
  3. 3

    עדות שמבטאת מסקנה של העד ולא עובדה שנצפתה על ידו אינה מבססת ממצא עובדתי.

    ״ממכלול עדותה עולה כי מדובר במסקנה של העדה ולא בעובדה מפיה.״

מילות מפתח

  • נזיקין
  • רשלנות
  • עירייה
  • גן ציבורי

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט

לערעורים אזרחיים

ע"א

1881/09

בפני:

כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין

כבוד השופטת מ' נאור

כבוד השופט ח' מלצר

המערערים:

1. אברהם נחמיאס

2. שרה נחמיאס

נ ג ד

המשיבות:

1. עיריית הרצליה

2. אליהו חברה לביטוח בע"מ

ערעור על פסק דינו של בית המשפט

המחוזי בתל אביב-יפו ב-ת"א 1631/04 מיום 18.1.2009 שניתן על ידי כבוד

השופטת ד' גנות

תאריך הישיבה:

כ' בטבת התש"ע

(6.1.2010)

בשם המערערים:

עו"ד משה קרייצברג

בשם המשיבות:

עו"ד אורי ירון, עו"ד נתנאל בר-אילן

פסק-דין

השופטת מ' נאור :

1.

המערער היה ילד בן 9.5, עת נפגע בשנת 1994 פגיעה קשה. עשר שנים לאחר פגיעתו הגישו המערער ואמו תביעת נזיקין נגד עיריית הרצליה בה טענו כי הפגיעה שנפגע המערער נגרמה ברשלנותה של עיריית הרצליה. בית המשפט המחוזי קבע כי מיקום פגיעתו של המערער וסיבת פציעתו לא הוכחו, ואין מנוס מדחיית התביעה. על דחיית התביעה הוגש הערעור שלפנינו. המערער מבקש שנקבע כי עיריית הרצליה אחראית לנזקיו.

2.

לא ראינו מקום להיעתר לערעור זה. הערעור הוא למעשה בקשה לקבוע עובדות שבית המשפט המחוזי לא השתכנע כי יש לקבוע אותן לגבי הנסיבות בהן נפגע המערער. עיינו בעדויות ולא ראינו עילה לקבוע מימצא שבית המשפט המחוזי לא היה מוכן לקבוע אותו. המערער טען בכתב תביעתו המתוקן כי הוא הלך בשביל שבגן ציבורי בעיר וכי "עקב מכשולים חמורים בשביל וביניהם 'הגריל' המכסה פתח ניקוז שלא היה מותקן ויציב כראוי והאבנים המשתלבות בשביל לא היו בגובה אחיד ובלטו והתובע נתקל במכשול ונפל ונפגע בראשו באופן חמור ביותר". בסמוך לתאונה לא היה כל דיווח לעירייה על קיומו של מפגע חמור כלשהו. המערער טען בעדותו כי הבין בדיעבד בעקבות "שחזור" משפחתי שהוא נפל בגלל האבנים. ודוק: אבנים שבלטו – אך לא גריל או מכסה ביוב, שנזכרו כאמור בכתב התביעה המתוקן. בפני מומחה שבדק את המערער בשנת 2005 היתה גירסה נוספת. המומחה כתב כי לדברי המערער הוא "נתקל במרזב ובחוטי תיל שהפילו אותו אחורנית". כאשר התבקש במשפט להתייחס לגרסה זו טען המערער כי הוא לא אמר את הדברים באותו מעמד אלא הדברים נמסרו למומחה מפי בעלה של אימו, והמערער "כאילו" הסכים לתיאור כלשונו. זאת, אף שלפי עדותו לא היה במקום תיל, אלא הוא נתקל באבנים. בית המשפט לא היה מוכן לקבוע ממצא על יסוד עדות המערער-התובע, ולא בכדי, מפני שהמערער, לפי טענתו-הוא למעשה אינו יודע כיצד נפגע.

3.

בא כוח המערער מבקש כי נקבע ממצאים על יסוד גרסתה של עדת ראייה לתאונה, ליאת חסון שמה. לדבריו עדותה של חסון מחייבת את המסקנה שמרצפות התרוממו ליד עץ בשל שורשיו של העץ וכי במרצפות אלה נתקל המערער. ואולם, בית המשפט התייחס בהרחבה לעדותה של חסון והראה כי ממכלול עדותה עולה כי מדובר במסקנה

של העדה ולא בעובדה מפיה. ואכן, בחקירה הנגדית הבהירה אותה עדה כי "אני יודעת שהוא נתקל במשהו כי הוא עף".

4.

בית המשפט של הערכאה המבררת איננו חייב לקבל עדות רק מפני שלעירייה אין גרסה נוגדת לגבי האירוע. נזכיר כי התביעה הוגשה כעשר שנים לאחר האירוע ובזמן אמת האירוע לא הובא לידיעתה של העירייה ולא היתה לה דרך לבדוק כיצד נפגע המערער. בית המשפט לא היה מוכן לסמוך על עדי התביעה, ואין מקום שנתערב בכך.

5.

הערעור נדחה. המערער יישא בשכ"ט עו"ד המשיבות בסך 15,000 ש"ח.

ניתן היום, ה' שבט, תשע"א (10.1.2011).

המשנה-לנשיאה

ש ו פ ט ת

ש ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצוטט על ידי (1 מסמכים)

  • ע"א 7656/20ח'שיבון אחלאם נ. ויליאם ח'שיבוןהחלטה

הלכות

  1. 1הערעור על דחיית תביעת נזיקין שבו המערער מבקש לקבוע עובדות שהערכאה המבררת לא השתכנעה בהן, אינו אלא בקשה לשינוי ממצאי עובדה שאין מקום להתערב בהם.
  2. 2בית המשפט של הערכאה המבררת אינו חייב לקבל עדות רק משום שלרשות אין גרסה נוגדת, במיוחד כאשר התביעה הוגשה שנים לאחר האירוע והאירוע לא הובא לידיעת הרשות בזמן אמת.
  3. 3עדות שמבטאת מסקנה של העד ולא עובדה שנצפתה על ידו אינה מבססת ממצא עובדתי.