ע"א 1923/02 רקח תעשיה פרמצבטית בע"מ נ. מרדכי מרן

בפניי בקשה להורות על השבת כספי פיקדון לידי עו"ד לי און בן אדווה, בא כוחו של המשיב 1.

בפסק הדין בערעור שבכותרת נדחה הערעור, והמערערת חוייבה לשלם לכל אחד מן המשיבים שכר טירחת עורך דין בסך 50,000 ₪. הואיל ובתיק הופקד ערבון בסך 25,000 ₪, קם הצורך להעביר מחצית מסכום הערבון לכל אחד מן המשיבים. מתברר, כי סכום הערבון המגיע למשיב 1, מרדכי מרן, בגין שכר הטירחה שנפסק לטובתו, הועבר לעורך דין אביחי ורדי. על רקע זה הוגשה הבקשה שבפניי. מגיש הבקשה הוא עו"ד בן אדווה. עו"ד בן אדווה מציין בבקשתו, כי הוא זה שייצג את המשיב 1 בהליכים שבכותרת, הכין את הסיכומים שהוגשו מטעמו, וייצגו גם בדיון שנערך. במצב זה, עולה לטענתו כי סכום הערבון שהועבר לעו"ד ורדי הועבר בטעות, ועל כן על עו"ד ורדי להשיב את הסכום לידיו.

עו"ד ורדי סירב להשיב את הכספים. בתגובה שהגיש טען, כי ייצג את המשיב 1 בהליך אחר בבית משפט זה, ע"א 663/02. בהמשך לכך, הועברה אליו על ידי המערערת בהליך שבכותרת גם הודעת הערעור בע"א 1923/02. לטענתו, הוגשה לבית המשפט בקשה לאיחוד הדיון בערעורים. בקשה זו נקבעה לדיון בפני ההרכב שדן בע"א 663/02. במצב זה, טוען עו"ד ורדי, כי התכונן לדיון אפשרי גם בע"א 1923/02, והוא מוסיף כי קיימת חפיפה בין השאלות בכל אחד מן הערעורים, וכי גם על רקע זה התכונן לדיון בע"א 1923/02. עוד הוא מוסיף, כי ההפקדה הכספית בתיק זה נעשתה בטרם מונה עו"ד בן אדווה לייצג את המשיב 1, וכי גם על רקע זה דין הוא שכספי ההפקדה יועברו אליו, כמי שייצג את המשיב 1 בעת ביצוע ההפקדה, ולא אל עו"ד בן אדווה.

בשולי הדברים טוען עו"ד ורדי כי הסכום שנפסק על ידי בית המשפט שייך לכאורה ללקוח, כי אין מקום להעדיף את החוב לטובת עו"ד בן אדווה על פני החוב לטובתו, ומה גם שהחוב לטובתו נוצר קודם לחוב שנוצר לטובת עו"ד בן אדווה.

הצדדים זומנו לדיון. ניסיון להביאם לכלל הסדר מוסכם לא עלה יפה. גם מגעים בין הצדדים לא הבשילו להסדר. במצב זה, אין מנוס ממתן החלטה. אוסיף, כי מקרה זה היה יכול לעורר שאלות לא פשוטות, הן במישור הדיוני והן במישור המהותי. בשים לב למהות העניין, לא מצאתי לנכון לעסוק אלא בטענות שהועלו על ידי הצדדים, ואף זאת בתכלית בקיצור, ככל הניתן.

לגופם של דברים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל. הערבון נשוא ההתדיינות הופקד במסגרת הערעור שבכותרת. הוא נועד להבטיח את ההוצאות שיושתו במסגרת ערעור זה, ובמסגרתו בלבד. במצב זה, היה מקום להעביר את החלק היחסי של כספי הערבון לו היה זכאי המשיב 1, לידי המשיב 1, או לידי בא כוחו בהליך זה, הוא עו"ד בן אדווה.

המשיב 1 לא נקט כל עמדה בהליכים ולא התייצב לדיון. השאלה העיקרית שהתעוררה בין הצדדים היא מי היה בא כוחו של המשיב 1 בהליך זה. התשובה לשאלה זו היא ברורה, והיא כי המבקש, עו"ד בן אדווה, הוא שייצג את המשיב 1 בהליך זה. מעיון בתיק עולה, כי כל הפעולות שבוצעו בו, ללא יוצא מן הכלל, בוצעו על ידי עורך דין בן אדווה, והדברים אמורים בהגשת הסיכומים ובטענות בעל פה בדיון שנערך. עו"ד ורדי לא ביצע כל פעולה בתיק. במצב זה, הניסיון של עו"ד ורדי לטעון כאילו זכאותו לכספי הערבון צומחת מכוח פעולותיו בע"א 1923/02, נדחה בזה.

עו"ד ורדי ביקש לכרוך לעניין גם דיון שנערך בע"א 663/02, ואשר לקראתו התכונן, לטענתו, גם לדיון בע"א 1923/02. ברם, כריכתו של ע"א 663/02 לכאן אינה לעניין. ע"א 663/02 נדון, וניתן בו פסק דין, ביום 10.3.02. היה זאת שבוע בלבד לאחר הגשתו של ע"א 1923/02, אשר הוגש ביום 3.3.02. ע"א 1923/02 לא היה קרוב להבשיל לשמיעה באותו מועד, שכן הערבון בו הופקד רק ביום 4.4.02, וצו בדבר סיכומים בכתב הוצא אך ביום 29.8.02. במצב זה, לא ניתן היה לקיים דיון בתיק זה ביום 10.3.02, הוא יום הדיון בע"א 663/02, ואכן גם בכותרת פסק הדין בע"א 663/02, או בגופו, לא ניתן למצוא ולו איזכור אחד לע"א 1923/02, הוא התיק שבפניי. לפיכך, אני דוחה גם טענה זו של עו"ד ורדי.

טענה אחרת של עו"ד ורדי היא כי הבעלות בכספים נתונה למשיב 1, וכי מכל מקום הוא בעל חוב קודם, ועל כן מן הראוי שהכספים יישארו בידיו. המשיב 1 לא נקט כל עמדה בהליך. בדיון בפניי התברר כי הוא המחה את זכויותיו, אם ייפסקו לטובתו הוצאות בהליך שבכותרת, לעו"ד בן אדווה, אשר ייצג אותו בהליך. מסמך זה לא הועבר מבעוד מועד לבית המשפט. עם זאת, ביחסים שבין הצדדים לבין עצמם יש בכך לכאורה משום הבעת עמדה של המשיב 1 לעניין זהות עורך הדין הזכאי לכספים. יש בכך גם כדי ליצור ציפיה, ואף הסתמכות, של עו"ד בן אדווה לעניין כספים כאמור אם ייפסקו. לא הוצבע על ציפיה דומה או הסתמכות דומה של עו"ד ורדי ביחס לכספים האמורים. אף כי עו"ד ורדי העלה טענת הסתמכות, הרי שטענה זו חלשה, בשים לב לכך שעו"ד ורדי לא הצביע על פעולה כלשהו שלו בתיק, לאחר יום 4.4.02, הוא יום הפקדת הערובה. במצב זה, אין גם בטענות האמורות של עו"ד ורדי כדי לסייע לו.

התוצאה היא, כי הבקשה מתקבלת. אני קובע בזה כי על עו"ד ורדי להשיב את הכספים שנתקבלו אצלו מבית המשפט לידי עו"ד בן אדווה. הכספים יועברו תוך 15 ימים מקבלת החלטה זו. איני עושה צו להוצאות בהליך זה.