ע"א 1923/19 פלוני נ. פלוני

ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בחיפה (השופט ב' ברגר ) מיום 4.3.2019 בתלה"ם 33917-05-18 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער.

1.

בין הצדדים, בני זוג לשעבר שלא נישאו, מתנהלים הליכים משפטיים שונים שנוגעים לחלוקת הרכוש שהיה ברשותם ולמשמורת ומזונות ילדיהם וכן התנהל בעניינו של המערער הליך שנפתח כתוצאה מתלונות שהגישה המשיבה. בשנת 2013 הכריע בית המשפט (השופט ב' ברגר ) בשתי תביעות שהגישו הצדדים בעניין הרכוש המשותף לרבות דירת מגורים שרכשו בשנת 1998 (להלן: הדירה ). בית המשפט הורה על פירוק השיתוף בדירה כך שכל צד קיבל מחצית מן הזכויות בה, וכן קבע כי למשיבה יש זכות ראשונה לרכוש את חלקו של המערער. כמו כן, קבע בית המשפט כי הכספים המתנהלים בחשבונות הבנק של הצדדים הם משותפים, ומינה מומחה לצורך בחינת היקף הכספים המשותפים (תמ"ש (משפחה חי') 29059-08-11 פלוני נ' פלונית (4.7.2013); ערעור שהגיש המערער על פסק הדין נדחה בעמ"ש 9796-09-13 פלוני נ' פלונית (6.4.2014)) . בתביעה נושא הערעור דנן טוען המערער, בין היתר, כי בידיו ראיות חדשות והוא מבקש שורה של סעדים הנוגעים לרכוש המשותף, לרבות בנושא המועד לקיום איזון משאבים בין הצדדים, בחינה של היקף הכספים המשותפים, וקיזוז דמי שימוש בדירה לטובתו.

2.

על רקע זה הגיש המערער בקשה לפסילת המותב לנוכח העובדה שזה דן והכריע בהליכים קודמים בין הצדדים. ביום 4.3.2019 דחה בית המשפט את הבקשה בהחלטה קצרה. נקבע כי "פסקי הדין שניתנו בעניינם של הצדדים ניתנו לאחר שמיעת ראיות. על חלקם של פסקי הדין הגיש המבקש [המערער] ערעורים אשר נדונו לגופם". בית המשפט הוסיף כי העובדה שצד אינו זוכה בתביעתו אין בה לבדה כדי להקים עילת פסלות, וכי מרבית טענות המערער מופנות להכרעות שיפוטיות ומקומן בהליכי השגה כדין.

ביום 5.3.2019 התקבלה בקשת המשיבה לסילוק התביעה נושא הערעור דנן על הסף, משנפסק כי המערער "במסווה של תביעה חדשה מערער בשנית על פסקי דין שכבר ערער עליהם".

3.

מכאן הערעור דנן. המערער, שאינו מיוצג, מדגיש כי בהחלטתו בית המשפט לא התייחס להליכים השונים שנדונו בפניו, ושמקימים – לדעת המערער – עילות פסלות נפרדות. המערער מציין כי דעתו של המותב מוטה נגדו, וכי הדבר ניכר מהחלטות שקיבל בהליכים השונים, מהתבטאויות המותב ומאופן עריכת הפרוטוקול. עוד הוא מלין על אופן ניהול ההליכים הקודמים בעניינו.

4.

עיינתי בערעור על נספחיו ובאתי לידי מסקנה כי דינו להידחות. כפי שקבעתי אך לאחרונה:

"בקשת פסלות וערעור על החלטה הניתנת בבקשה כזו צופים ככלל פני עתיד, ונועדו לבחון האם השופט יכול להמשיך לשבת בדין או שמא יש להעביר את הדיון בהליך המתנהל בפניו למותב אחר (ע"א 1437/18 ש. כהן הנדסה בע"מ נ' החברה העירונית לפיתוח אשדוד בע"מ , פסקה 4 (27.2.2018); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 44, 339-338 (2006), (להלן: מרזל )). על כן, משהסתיים ההליך בפסק דין, ובית המשפט קמא סיים את הטיפול בתביעה [...] אין עוד טעם בכך שבית משפט זה יידרש לסוגית הפסלות שהפכה בשלב זה תיאורטית. דרך המלך במקרה מעין זה היא לטעון את טענת הפסלות במסגרת הערעור על פסק הדין עצמו ( ע"א 8297/14

דור נ' וי.אמ.ג'י אריאל קומודיטיס

(1996) בע"מ , פסקה 5 (10.2.2015); עוד ראו אצל מרזל , בעמודים 340-338)" (ע"א 9165/18 שרעבי נ' לוי , פסקה 4 (1.4.2019)).

משהתקבלה בקשת המשיבה לסילוק התביעה נושא הערעור על הסף, דברים אלה יפים גם לענייננו. עם זאת, ומבלי לטעת מסמרות בטענות המערער לגופן, הדרך פתוחה בפניו לנקוט הליכי השגה מתאימים על פסק הדין בהתאם לכל דין.

אשר על כן, הערעור נדחה.