ע"א 1437/18 ש. כהן הנדסה בע"מ נ. החברה העירונית לפיתוח אשדוד בע"מ

ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט ג' גדעון ), מיום 14.2.2018 בת"א 23539-05-10 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינה של המערער ת.

1.

השתלשלות העניינים פורטה בפסקי דין של בית משפט זה שדחה שלושה

ערעורי פסלות קודמים שהגישה המערערת (ע"א 475/17 ש. כהן הנדסה בע"מ נ' החברה העירונית לפיתוח אשדוד בע"מ ( 31.1.2017); ע"א 4739/16 ש. כהן הנדסה בע"מ נ' החברה העירונית לפיתוח אשדוד בע"מ (16.8.2016); ע"א 4393/15 ש. כהן הנדסה בע"מ נ' החברה העירונית לפיתוח אשדוד בע"מ (14.7.2015)), ומשכך אדרש אך לעיקרי הדברים הצריכים לעניין שלפניי. ביום 23.1.2018 ניתן פסק דין שקיבל בחלקו תביעה שהגישה המערערת נגד המשיבה (בכפוף להסדר בין הצדדים) ותביעה שכנגד שהגישה המשיבה. בתמצית, בתביעה נטען כי המערערת לא קיבלה את מלוא התמורה מהמשיבה בעבור בניית שני מבנים, וכי נגרמו לה נזקים בעטיה של התנהלות המשיבה, ואילו בתביעה שכנגד נטען – בין היתר – כי העבודות שביצעה המערערת התעכבו במספר חודשים מעבר לתקופת הביצוע המוסכמת, כי הביצוע היה לקוי וכי נגרמו למשיבה נזקים בשל התנהלות המערערת.

2.

לאחר

מתן פסק הדין הגישה המערערת בקשה לפסילת המותב, שבה נטען כי פסק הדין בלתי סביר. כמו כן נטענו טענות הנוגעות למועד הגשת סיכומי המשיבה ולתשלום שוחד לכאורה למומחה מטעם בית המשפט . בקשה זו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט ג' גדעון ) ביום 14.2.2018. תחילה, הטעים המותב – כאמור בהחלטות הקודמות שניתנו בבקשות לפסילתו – כי אין כל העדפה לאחד הצדדים, ואין לו היכרות אישית עם מי מהם. נקבע כי "פסק הדין נומק לגופו, פורטו בו הממצאים והמסקנות, והוצגו הראיות שעמדו בבסיסם". נפסק כי הדרך להשיג על הקביעות בפסק הדין היא באמצעות ערעור, ולא בדרך של הגשת בקשת פסלות. עוד נקבע כי אין יסוד לטענות המערערת בנוגע למועד הגשת מסמכים או מתן החלטות בתיק, וכי התאריכים והשעות שבהם הוגשו מסמכים או התקבלו החלטות תועדו באופן אוטומטי במערכת "נט המשפט". צוין, כי בעניין זה ניתנו החלטות קודמות, בהן נדחו טענות המערערת. בדומה, נדחו טענות המערערת בעניין תשלום שוחד לכאורה למומחה, משאלו נדונו בהחלטות קודמות בבקשות לפסילת המותב ונדחו על ידו. לכך הוסף, כי הדרך להשיג על החלטות אלו אינה באמצעות הגשת בקשת פסלות. בית המשפט שב וציין כי הבקשה דנן בדומה לבקשות קודמות כוללת טענות שנוסחו באופן בלתי ראוי. על כן הבקשה נדחתה והמערערת חויבה בתשלום הוצאות למשיבה בסך 5,000 ש"ח.

3.

מכאן הערעור שלפניי. המערערת, באמצעות מנהלה, חוזרת בהרחבה על טענותיה לפיהן יש באמור בפסק הדין כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים וכי אין מדובר בטעויות שיפוטיות. לדברי המערערת, אין כל הצדקה שתגיש ערעור על פסק הדין משזכותה למשפט הוגן נפגעה. בעיקרם של דברים היא חוזרת על טענתה בדבר מתן שוחד למומחה וכן על הטענה כי המשיבה הגישה את סיכומיה בחלוף המועד להגשתם ובהיקף הגדול מזה של סיכומיה. עוד משיגה המערערת על החלטות דיוניות שונות שהתקבלו במסגרת ההליך, על קביעות בפסק הדין ועל חיובה בהוצאות.

4.

לאחר שעיינתי בערעור על נספחיו באתי לידי מסקנה כי דינו להידחות. בקשת פסלות וערעור על החלטה הניתנת בבקשה כזו צופים ככלל פני עתיד , ונועדו לבחון האם השופט יכול להמשיך לשבת בדין או שמא יש להעביר את הדיון בהליך המתנהל בפניו למותב אחר (ע"א 1734/17 אייקום ייזמות ובניה בע"מ נ' אברמוביץ , פסקה 3 (6.4.2017 ); ע"א 9806/16 ארביב נ' איגר , פסקה 6 (31.01.2017)). לכן, משהסתיים ההליך, אין עוד טעם בכך ש בית המשפט יידרש לסוגית הפסלות. ככל שהמערערת מבקשת להשיג על הקביעות בפסק הדין, או על החלטות דיוניות אחרות, היא רשאית לעשות כן בנתיבי הערעור הקבועים בדין, אך בקשת פסלות אינה הדרך ( שם ). אשר להוצאות שנפסקו – סוגיה זו נתונה לשיקול דעתה של הערכאה השיפוטית, ואין בפסיקת ההוצאות בענייננו כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים (ע"א 4828/16 ברבי נ' אלפא ביתא עוגנים בע"מ , פסקה 8 (3.7.2016)). טענות המערערת בדבר שוחד כביכול שניתן למומחה, נדונו ונדחו על ידי בית משפט זה בערעור מיום 31.1.2017 וכך גם הטענות לגבי מועד הגשת סיכומי המשיבה. משכך, לא היה מקום לשוב ולהעלותן.

אשר על כן, הערעור נדחה. משלא הוגשה תשובה אין צו להוצאות בערעור.