ע"א 3041/19 פלוני נ. פלוני

ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה (השופטת נ' גדיש ) בתלה"ם 28697-04-18 מיום 14.4.2019 אשר דחה את בקשת המערערת לפסול עצמו מלהמשיך ולדון בעניינה.

1.

בין המערערת למשיב 1, בני זוג לשעבר, מתנהלת תביעה הנוגעת לעניינים רכושיים. ביום 3.1.2019 דחה בית המשפט בקשה שהגישה המערערת לכוף את המשיבים בסנקציות בגין טענותיה להפרה של החלטה שיפוטית קודמת של המותב בעניין גילוי מסמכים. בית המשפט קבע כי אין לקבל את הבקשה שכן לא נמצא כי המשיבים לא קיימו את החלטתו. עוד צוין כי ההליך מצוי בעיצומו של שלב ההוכחות וכי המערערת נחקרה על תצהירה, המשיב 1 צפוי להיחקר בקרוב, וכי ככל שהמערערת סבורה ש"המשיבים מסתירים מידע ומסמכים מבית המשפט, היא תוכל להעלות טענותיה במסגרת הסיכומים". בין היתר, בעקבות החלטה זו והחלטות דיוניות נוספות הגישה המערערת בקשה לפסילת המותב.

2.

ביום 14.4.2019 דחה, כאמור, בית המשפט את הבקשה. בית המשפט הדגיש כי טענות המערערת באשר להחלטות שניתנו במהלך ההליך אינן מקימות עילה לפסילת המותב, וכי לאורך ההליך נתן המותב החלטות רבות שחלקן קיבלו את בקשות המערערת. לכך הוסף, כי טענת המערערת לפיה בית המשפט נמנע ממתן החלטות בבקשות שהגישה אין לה על מה להתבסס. הוטעם כי המערערת הגישה מספר רב של בקשות, לעיתים תוך חזרה על אותה בקשה יותר מפעם אחת, וביחס לכל בקשותיה ניתנו החלטות במועד המוקדם ביותר שהיה בידי בית המשפט להידרש להן. עוד נדחתה הטענה כי המערערת בלבד חויבה בהוצאות משפט מקום שבו דחה בית המשפט את בקשותיה. בית המשפט הדגיש כי אין מקום לקבל את הטענה כי הוא התעלם ממצבה הכלכלי של המערערת כאשר החליט לחייבה בהוצאות וציין כי ההחלטה אם לחייב בעל דין בהוצאות ניתנת על פי הקשר הדברים. בית המשפט דחה את הטענה לפיה קיים בין המותב ובין מטפלת שאצלה מטופלת המערערת קשר אישי (להלן: המטפלת ). נפסק כי בין המותב למטפלת אין כל קשר – אישי, מקצועי או מכל סוג אחר. בית המשפט עמד על כך שבמסגרת הליך אחר בין הצדדים הובהר כי מספר שנים לפני מינוי המותב לשיפוט בחודש אפריל 2012 הייתה לו היכרות שטחית עם המטפלת, וכי מאז אין ביניהם כל קשר. הוטעם כי הקשר היה על רקע עיסוקו של המותב כאשר בן משפחתה של המטפלת היה בעל דין בתיק בו המותב שימש כעורך דינו של בעל דין אחר. בהקשר זה הודגש כי בשום שלב לא היה ידוע לבית המשפט כי המטפלת משמשת כמטפלת אישית של המערערת וכי אין מדובר בהיכרות שיש בה חשש ולו קל שבקלים למשוא פנים.

3.

מכאן הערעור דנן שבו מעלה המערערת שורה של טענות בעיקר כנגד החלטות דיוניות שונות של המותב, לרבות בעניין הטלת הוצאות משפט על מי מהצדדים להליך. בתמצית, טענת המערערת היא כי בית המשפט מתעלם מבקשותיה ומטענות שהעלתה במהלך ההליך וכי משקלן המצטבר של ההחלטות הנזכרות בערעור מלמד כי המותב אינו עושה משפט צדק וכי יש להורות על פסילתו. בצד זאת נטען כי בין המטפלת של המערערת ובין המותב קיים קשר אישי, המחייב אף הוא את פסילתו.

4.

המשיבים סומכים ידיהם על החלטת בית המשפט קמא וטוענים כי דין הערעור להידחות. לדבריהם, עיקר טענות המערערת מופנות כנגד החלטות דיוניות שונות, שאין בהן כדי להקים עילה לפסילת המותב והדרך להשיג עליהן היא במסלולי הערעור הקבועים בדין. לגופם של דברים, מציינים המשיבים כי בית המשפט לא התעלם מבקשות המערערת, וכי הוא אינו נוטה לטובת מי מהצדדים.

5.

עיינתי בערעור על נספחיו ובתשובה לו ובאתי לידי מסקנה כי דינו להידחות. עיקר טענות המערערת אכן מופנות כנגד שורה ארוכה של החלטות דיוניות שניתנו על ידי המותב לאורך ההליך, חלקן לפני חודשים רבים, ובכללן החלטות הנוגעות להוצאות משפט שהוטלו על המערערת. כפי שנפסק לא אחת החלטות ממין זה אינן מקימות עילה לפסילת המותב והגשת בקשת פסלות וערעור עליה אינם האכסניה המתאימה לבירור טענות המועלות כנגד החלטות אלה ( ע"א 2856/17 צדיקה נ' נתן , פסקה 4 (25.6.2018)). משקלן המצטבר של ההחלטות אף הוא אין בו בנסיבות העניין כדי לשנות מן המסקנה האמורה (ע"א 1358/18 פלוני נ' פלונית , פסקה 4 (28.3.2018)). זאת ועוד – חלק ניכר מן ההחלטות שעליהן נסמכה בקשת הפסילה ניתנו לפני זמן, וככל שסברה המערערת כי יש בהן כדי להקים עילת פסלות היה עליה להגיש בקשה מתאימה בסמוך לאחר שניתנו. השיהוי שנקטה המערערת בהגשת הבקשה תומך אף הוא בדחיית הערעור ( שם ). אשר להוצאות שנפסקו לחובת המערערת, סוגיה זו נתונה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, ופסיקת הוצאות, ככלל, אין בה כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים (ע"א 1437/18 ש. כהן הנדסה בע"מ נ' החברה העירונית לפיתוח אשדוד בע"מ , פסקה 4 (27.2.2018)).

6.

באשר לטענות הנוגעות לקשר הקיים לכאורה בין המותב למטפלת של המערערת – בחנתי את הטענה ולא מצאתי כי יש בה כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים. כאמור בהחלטה נושא הערעור, בין המותב ובין המטפלת אין כל קשר מזה מספר שנים, והדברים פורטו על ידו כבר בהחלטה שניתנה ביום 5.7.2018 בהליך קודם בין הצדדים ( תלה"ם 56922-10-17), שם צוין: "אין לי כל קשר עם הנ"ל [המטפלת] ושיחתי האחרונה עמה הייתה לפני כשש שנים, עת התקשרה לברך אותי על המינוי למשרת השיפוט. חשוב להדגיש כי מעולם לא טופלתי על ידה והקשר היחיד שהיה בינינו, כשהיה, היה על רקע שירותים משפטיים שנתתי לבן משפחתה, מספר שנים לפני המינוי". דברים ברורים אלה מעידים כי לא קמה בענייננו כל עילת פסילה על פי אמות המידה הקבועות ב סעיף 77א(א1)(1) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (וראו בהקשר זה ע"א 7640/18 חוגי נ' מנהל מס שבח מקרקעין תל אביב , פסקה 5 (9.12.2008)).

אשר על כן, הערעור נדחה. המערערת תישא בהוצאות המשיבים ושכר טרחת עורך-דין בערעור בסכום של 5,000 ש"ח.