ע"א 1358/18 פלוני נ. פלוני

ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (השופט פ' גורודצקי ), מיום 6.2.2018 בתלה"ם 42682-12-16 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער.

1.

ההליך מושא הערעור דנן עניינו בתביעה למזונות קטינים ולהוצאות מדור שהגישה המשיבה כנגד המערער על רקע סכסוך גירושין בין השניים. ביום 16.11.2017 קיבל בית המשפט את בקשת המשיבה ליתן צו המונע מהמערער – בין היתר – להיכנס לדירת המגורים של הצדדים, ואוסר עליו ליצור קשר עם המערערת. עוד נאסר על המערער להוציא מדירת המגורים המשותפת של הצדדים חפצים כלשהם. וכך – בין היתר – נקבע בהחלטה:

"בשעתו המשיב [ המערער] הורחק מהדירה על רקע הסרטת המבקשת והקטינים – בדירתם. ודוק! עסקינן בהסרטה מסביב לשעון או כמעט מסבי [כך במקור] לשעון. עסקינן בהסרטה 'בחדרי חדרים' מתוך מטרה מוצהרת – למנוע הגשת תלונות שווא במשטרה – ותוך מטרה אמיתית – להכעיס [...] ברי כי עסקינן באווירה בלתי נסבלת בה נשללה ואף נרמסת ברגל גסה פרטיותה הבסיסית של המבקשת [המשיבה]".

2.

על רקע החלטה זו, והחלטות נוספות בהליך, הגיש המערער בקשה לפסול את המותב, שנדחתה בהחלטה מיום 6.2.2018. תחילה, ציין בית המשפט כי הבקשה מנוסחת בלשון "גסה, בוטה ומשתלחת" וכי חלק ניכר מן הטענות שהועלו בה אינן מדויקות. בפרט, הודגש כי המערער מתייחס בבקשה להחלטות שניתנו על ידי מותבים אחרים, וכי ייתכן שעל רקע זה לא הסכים בא כוחו של המערער לייצגו בבקשת הפסלות. לגופה של הבקשה נפסק, כי העובדה שהמערער אינו שבע רצון מהחלטות שיפוטיות שונות אין בה כשלעצמה כדי להקים עילה לפסילת המותב, וכי חלק מההחלטות שבעטיין מתבקשת פסילת המותב הן משנת 2016 כך שהטענות בעניינן הועלו בשיהוי. בהמשך לדברים התייחס בית המשפט בהרחבה לכל אחת מטענות המערער ביחס להחלטות דיוניות שונות והתבטאויות של המותב – ודחה אותן. על יסוד האמור נדחתה בקשת הפסלות והמערער חויב בהוצאות משפט בסך של 7,500 ש"ח למשיבה.

3.

מכאן הערעור שלפניי. לדברי המערער, טענותיו באשר להחלטות דיוניות אינן מכוונות לעצם ההשגה עליהן, אלא – לטענתו – הן מצביעות על כך שדעתו של בית המשפט "נעולה". בפרט, טוען המערער כי בהחלטה מיום 16.11.2017 נקט בית המשפט כלפיו לשון גנאי עת ציין כי כוונת המערער היא "להכעיס". הוטעם כי דברים אלה ונוספים נאמרו הגם שהמערער הוכיח בבית המשפט – כך לשיטתו – כי המשיבה מתעללת לכאורה בילדיהם הקטינים. עניין זה, בצירוף ההחלטה על הרחקת המערער מדירת המגורים ליחידת דיור, מעידים לדבריו על חשש ממשי למשוא פנים ועל הטיה ממשית לטובת המשיבה. בצד אלה, מפנה המערער להחלטות נוספות של בית המשפט שבמסגרתן נדחו בקשות שהגיש – עניין התומך לשיטתו במסקנה כי יש לקבל את הערעור דנן. בין היתר, הוא מפנה להחלטה שבה נדחתה בקשתו לעריכת בדיקת מסוגלות הורית, וכן להחלטות בעניין משמורת הקטינים. עוד הוא מציין כי ההוצאות שנפסקו לחובתו מעידות על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב.

4.

לאחר שעיינתי בערעור על נספחיו באתי לידי מסקנה כי דינו להידחות. עיקר טענות המערער נוגע להחלטות דיוניות של בית המשפט במסגרת ההליך, שהדרך להשיג עליהן היא באמצעות מסלולי הערעור הקבועים בדין ולא באמצעות הגשת בקשת פסלות וערעור עליה ( ע"א 1477/18 פלוני נ' פלוני , פסקה 4 (7.3.2018)). בניגוד ל טענת המערער, אינני סבורה כי יש במשקלן המצטבר של החלטות אלו כדי להקים עילת פסלות ( ע"פ 640/18 בנון בר בע"מ נ' עירית תל אביב , פסקה 5 (24.1.2018)) . עוד ראוי לציין כי חלק מן ההחלטות האמורות הן משנת 2016. ככל שסבר המערער כי החלטות אלו מבססות עילת פסלות, היה עליו להגיש בקשה מתאימה בסמוך למועד שבו התגבשה העילה והשיהוי הרב בהעלאת הטענה, גם הוא בעוכריו ( ע"א 64/18 פלונית נ' פלונית , פסקה 5 (25.1.2018)). כמו כן, עיון בהחלטת בית משפט קמא מיום 16.11.2017 מעלה כי אין בסיס לטענות המערער בדבר קיומו של חשש ממשי למשוא פנים ( ע"א 9585/17 פלוני נ' פלוני , פסקה 4 (11.1.2018)) והוא הדין באשר לטענות שהועלו בנוגע לפסיקת ההוצאות (ע"א 7393/17 חלפון נ' שמן משאבי גז ונפט בע"מ , פסקה 5 (15.11.2017)).

הערעור נדחה.

משלא הוגשה תשובה אין צו להוצאות.