ע"א 1787/18פלוני נ. פלוני

ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה (השופט ע' אליאס ), מיום 12.2.2018 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינה של המערערת.

1.

בעלי הדין, בני זוג לשעבר להם שני ילדים משותפים (להלן: הקטינים ), מנהלים ביניהם הליכים משפטיים, בין היתר, בנוגע למשמורת הקטינים ולמזונותיהם. עניינו של ההליך מושא ערעור זה הוא בבקשה שהגיש המשיב בעניין זמני השהיה שלו עם הקטינים. ביום 26.12.2017 נתן בית המשפט החלטה בעניין זמני השהיה של המשיב עם הקטינים באופן שאלה הורחבו וכללו גם לינה אצל המשיב. על החלטה זו הגישה המערערת בקשת רשות לערער וזו התקבלה ביום 8.1.2018 על ידי בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת ו' פלאוט ) שהורה על עיכוב הסדרי הלינה שנקבעו בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה עד לקבלת תסקיר עובדת סוציאלית (להלן: התסקיר ). ביום 28.1.2018 לאחר קבלת התסקיר נתן בית המשפט החלטה נוספת בעניין זמני השהיה של המשיב עם הקטינים שבה הורה על אישרור החלטתו מיום 26.12.2017, תוך שציין כי "לצערי, חושש אני כי נמצאים אנו בפתחו של הליך ניכור הורי מצד האם, אשר אינה נותנת את ברכת הדרך לילדים לראות את אביהם בצורה חופשית, ללא נוכחותה, בבית מגוריו, יחד עם יתר בני משפחתו, ובכך לממש את אבהותו ולהעניק להם אב מעורב ונוכח [...] אני מקבל דיווחים שונים מהצדדים אודות ביטולי ביקורים של אמצע שבוע בסביבת אזור מגורי הקטינים, מנימוקים שונים מטעם האם". על החלטה זו הגישה המשיבה בקשת רשות לערער, שהתקבלה באופן חלקי, תוך שצוין כי החלטת בית המשפט לענייני משפחה היא "סבירה ונכונה" (רמ"ש 2355-02-18 (מחוזי מרכז-לוד) פלונית נ' פלוני (5.2.2018)).

2.

בהמשך לאמור, הגישה המערערת בקשה לפסילת המותב בשל חשש ממשי לדעה קדומה כלפיה ולמשוא פנים וזו נדחתה ביום 12.2.2018. נקבע כי לבית משפט אין כל משוא פנים או דעה קדומה כלפי המערערת וכי "אין בכך שהבעתי ביקורת קונקרטית כלפי המבקשת [המערערת] [...] כדי להראות על משוא פנים או דעה קדומה [...] ברי כי כל החלטה שתינתן בעתיד תינתן על סמך החומר שיונח בפניי, ללא קשר להחלטות קודמות [...] בלב פתוח ובנפש חפצה". עוד הוטעם כי בפסק הדין של בית המשפט המחוזי מיום 5.2.2018 נקבע כי החלטת המותב בעניין זמני השהיה של המשיב עם הקטינים היא "סבירה ונכונה".

3.

מכאן הערעור שלפניי. בתמצית, המערערת גורסת כי ההחלטות של בית משפט קמא בעניין זמני השהיה של המשיב עם הקטינים מעידות על חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט. כך עולה לדעתה גם מאמירות בית המשפט ומכך ש"גילה עוינות ואיבה" כלפיה. על כן מבקשת המערערת לפסול את המותב ולבטל את ההחלטות שנתן בעניין זמני השהיה של המשיב עם הקטינים. בצד הערעור הגישה המערערת בקשה להוספת ראיות המבססות, לדבריה, את טענותיה בערעור.

ביום 13.3.2018 דחיתי את בקשת המערערת לעיכוב ההליכים בבית משפט קמא.

4.

לאחר שעיינתי בערעור על נספחיו באתי לידי מסקנה כי דינו להידחות. טענות המערערת מכוונות בעיקרן להחלטות דיוניות בעניין זמני השהיה של הקטינים עם המשיב, ואין בהן כדי להקים עילה לפסילת המותב ( ע"א 1358/18 פלוני נ' פלונית , פסקה 4 (28.3.2018)). הדרך להשיג על החלטות מעין אלו היא באמצעות מסלול ההשגה הקבוע בדין – אותו אכן נקטה המערערת – ולא באמצעות הליכי פסלות. עיון בפרוטוקול הדיון מעלה כי אין בהתנהלות בית המשפט – לרבות הביקורת שמתח על המערערת – כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים כלפיה. כפי שציין בית משפט קמא, דעתו פתוחה להכריע בעניין זמני השהיה של הקטינים בהתאם לחומר הרלוונטי שיוצג בפניו, וחזקה עליו שיעשה כן באובייקטיביות וללא משוא פנים (השוו ע"א 2350/18 פלונית נ' פלוני , פסקה 4 (1.4.2018)). טענות המערערת לעניין "איבה" מצד המותב נטענו באורח כללי ולא מצאתי שיש להן בסיס. לא אחת פסקנו כי החלטות שיפוטיות הניתנות לעיצומו של עניין ובהתבסס על חומר הראיות והנתונים שהונחו בפני בית המשפט, אין בהן כשלעצמן כדי להעיד על איבה או על יחס עוין כלפי בעל הדין, גם כאשר הן כוללות ביקורת על התנהלותו.

אשר על כן, הערעור נדחה. כמו כן נדחית הבקשה להוספת ראיות.

משלא הוגשה תשובה אין צו להוצאות.