ע"א 2004/18 פלוני נ. פלוני

ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו (השופט י' אליהו ) מיום 11.2.2018 בתמ"ש 62739-02-16 שלא לפסול את עצמו מלדון בעניינם של הצדדים.

1.

בשנת 2016 הגישה המערערת לבית משפט השלום בתל אביב-יפו תביעה כספית נגד המשיבות בסך של 100,000 ש"ח, אשר הועברה, בהסכמת הצדדים, לדיון בפני בית המשפט לענייני משפחה. ביום 14.6.2017 התקיים בהליך דיון קדם משפט, אשר במהלכו הגדיר בית המשפט את הסוגיות הנתונות במחלוקת בין הצדדים וכן קבע את ההליך לדיון הוכחות וסיכומים וקבע מועדים להגשת תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים.

ביום 17.7.2017 הגישה המערערת בקשה לפסילת שופט הואיל ולטעמה בית המשפט " גילה דעתו שאינו אובייקטיבי, דעתו נעולה ומגובשת עוד בשלבים מקדמיים אלה שטרם המשפט, בכוונתו לפסוק נגד המבקשת; נגד העובדות, נגד החוק והתקנות ונגד כללי הצדק הטבעיים, והכול מתוך משוא פנים, והטיית משפט ". המערערת טענה כי במהלך הדיון מיום 14.6.2017, אמר בית המשפט כי היא "מהלכת אימים" עליו, וכי לא התאפשר לה לטעון את טענותיה. עוד טענה המערערת כי בית המשפט הוכיח כי דעתו ננעלה מראש בהתייחסו להליך משפטי קודם שהתנהל בין הצדדים. המערערת ביססה את בקשתה גם על החלטות קודמות שניתנו על-ידי המותב בעניינה במסגרת הליכים אחרים וכן על קשרים אשר קיימים לטענתה בין המותב לבין הנתבעת 1, אשר מופיעה בפני המותב בעשרות תיקים.

למחרת היום, ניתנה החלטת בית המשפט אשר הורתה למערערת לשלם אגרה בגין הבקשה בטרם ידרש לה. הדיון בהליך נמשך, וביום 26.12.2017, אגב בקשה לדחיית מועד דיון, טענה המערערת כי טרם ניתנה החלטה בבקשת הפסלות. ביום 27.12.2017 ניתנה החלטת בית המשפט במסגרתה הוסבר כי הגם שאגרה כלשהי שולמה בתיק ביום 7.9.2017, לא הוגשה כל הודעה או בקשה מטעם המערערת אשר תקשר את האגרה ששולמה לבקשת הפסלות והמערערת אף המשיכה לנהל את התיק באופן אשר ממנו סבר בית המשפט כי בקשת הפסלות נזנחה על-ידה. בשלב זה, משנמצא כי המערערת שילמה את האגרה ולא זנחה את הבקשה, הועברה זו לתגובת המשיבות, אשר הודיעו על התנגדותן לבקשה. ביום 11.2.2018, לאחר קבלת תגובת המערערת לתגובות המשיבות, דחה בית המשפט קמא את הבקשה.

בית המשפט הבהיר כי בדיון קדם המשפט ובהחלטה שהתקבלה בסופו ביצע את החובה המוטלת עליו לברר ולקבוע מהן השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים אשר דורשות הכרעה, וכי אין בהחלטתו זו כדי להצביע על גיבוש עמדה כלשהי. אשר להחלטות שניתנו על-ידי המותב בעניינה של המערערת בהליכים אחרים, צוין כי אין בהן כשלעצמן כדי לשמש עילת פסילה תוך שהובהר כי מדובר בתיקים שונים בעלי נסיבות עובדתיות שונות לחלוטין.

2.

מכאן הערעור שלפניי, במסגרתו חוזרת המערערת על הטיעונים שהועלו בבקשת הפסילה וכן כנגד חיובה בתשלום אגרה בגין הבקשה ובהוצאות הנתבעות בגין תשובתן לבקשת הפסילה.

3.

דין הערעור להידחות. כידוע, המבחן לקיומה של עילה לפסילת השופט היושב בדין הוא קיומו של חשש ממשי למשוא פנים (ע"א 9854/17 פלוני נ' פלונית , פסקה 5 (16.1.2018)). עיון בערעור ובתגובות המשיבות מעלה כי לא עלה בידי המערערת להצביע על חשש כאמור בנסיבות העניין. באשר לטענות המערערת הנוגעות להחלטות קודמות של המותב בהליכים אחרים שהתנהלו בעניינה. עצם ניהול הליך קודם בעניינו של צד על ידי מותב אין בו כדי להקים עילת פסלות ועל המבקש את פסילת השופט להוכיח כי קיים חשש ממשי ל"נעילת" דעתו של השופט בשל ההליך הקודם (ע"א 4122/18 שוורץ נ' מנצור , פסקה 4 (4.7.2018)). הסוגיה העומדת במוקד ההליך מושא הבקשה נוגעת להשבת כספים ששילמה המערערת לכאורה בשל זכייתה בהליך התמחרות בנוגע לדירת דודתה של המערערת (להלן: המנוחה ), ואילו הסוגיה שעמדה בבסיס ההליכים האחרים, כפי שעולה מהנספחים שצורפו לכתבי בית הדין, היא שאלת הבעלות על חשבון בנק שהיה בבעלותה של המנוחה. מדובר בשאלות עובדתיות שונות, אשר ההכרעה באחת מהן אין בה כדי להביא ל"נעילת דעתו" של בית המשפט בהליך מושא הערעור דנן. בשים לב לכך, וכן בשים לב לעובדה שבית המשפט קבע את ההליך לדיון הוכחות ששמיעתן טרם הסתיימה, לא עלה בידי המערערת להראות כי בית המשפט גיבש עמדה בעניין שבפניו, באופן אשר יצדיק את פסילתו. כמו כן, עיון בפרוטוקול הדיון מיום 14.6.2017 מעלה כי אין בהתבטאויות בית המשפט כלפי המערערת כדי להביא למסקנה לפיה קיים חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט.

אשר לטענת המערערת כי היה על בית המשפט קמא לדון בבקשת הפסילה מיד עם קבלתה. אכן, סעיף 77א(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: החוק ) קובע כי "נטענה טענת פסלות נגד שופט, יחליט בה אותו שופט לאלתר ולפני שיתן כל החלטה אחרת". משכך, היה על בית המשפט לדון בבקשה ולהחליט בה בטרם יקבל החלטה אחרת בתיק. במקרה דנן, סבר בית המשפט כי על המערערת לשלם אגרה בטרם ידרש לבקשתה וכן סבר כי היא זנחה את בקשת הפסילה ועל כן המשיך בניהול ההליך ואף קיים דיון הוכחות ראשון בטרם ניתנה החלטתו בבקשת הפסילה (אשר בו לא התקיים דיון לגופה של התביעה, לבקשת המערערת – ראו פרוטוקול הדיון מיום 19.10.2017). בנסיבות הפרטניות של מקרה זה, איני סבורה כי העיכוב שחל במתן ההחלטה בבקשת הפסילה יש בו כדי לשנות מן המסקנה כי לא קמה במקרה דנן עילת פסלות (ראו והשוו ע"א 993/18 פלוני נ' פלוני , פסקה 4 (28.3.2018)).

אשר לטענות המערערת לקיומו של קשר פסול בין הנתבעת 1 לבין המותב. סעיף 77א(א1) לחוק מונה שורה של מקרים אשר בהתקיימם לא ישב שופט בדין, אף אם אין חשש ממשי למשוא פנים. מקרים אלה מתבססים על קרבה אישית של השופט לאחד הצדדים או באי-כוחם, עניין אישי שלו בהליך או מעורבות קודמת בעניין הנדון (ראו והשוו: ע"פ 1941/15 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 4 (24.3.2015); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 5, 141 (2006) (להלן: מרזל )). במקרה דנן, טענת המערערת היא כי הנתבעת 1 מופיעה בפני המותב במספר רב של תיקים, וכי הדבר עולה כדי "קרבה ממשית" כלשון סעיף 77א(א1)(1) לחוק. טענה זו דינה להידחות. עצם קיומה של היכרות מקצועית בין שופט לבין אחד מהצדדים אינו מלמד כשלעצמו על קיומה של "קרבה ממשית" המצדיקה פסילה. על המערערת היה להראות כי ההיכרות, על פי טיבה ונסיבותיה, רלוונטית לעניין הנדון ומצדיקה את פסילת השופט מלדון בתיק, וכזאת לא עשתה (ראו: מרזל, בעמודים 251-247).

בכל הנוגע ליתר טענות המערערת (לרבות שאלת חיובה בתשלום אגרה בשל הגשת הבקשה), הרי שאלה נוגעות להחלטות דיוניות שניתנו על ידי בית המשפט במסגרת ההליך, והדרך להשיג עליהן היא באמצעות מסלולי הערעור הקבועים בדין ולא באמצעות הגשת בקשת פסלות וערעור עליה (ע"א 1358/18 פלוני נ' פלונית , פסקה 4 (28.3.2018)).

אשר על כן, הערעור נדחה בלא צו להוצאות.