ע"א 2584-23 ע"א 2584-23

זהו ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (השופטת א' סנדלר-איתן; להלן: המותב) מיום 15.3.2023 בת"א 14160-07-20 שלא לפסול את עצמו מלדון בהליך (להלן: ההליך).

1.עניינו של ההליך בתביעת לשון הרע שהגישה המשיבה נגד המערערת בטענה שהמערערת, שכנתה לבניין, שלחה שלושה מכתבים למעסיקיה של המשיבה ובהם הכפשות שקריות בנוגע אליה (להלן: המכתבים). בתביעה נטען כי המערערת שימשה יו"ר ועד הבית של הבניין עד שהוחלפה במשיבה, וכי מאז החלה המערערת "להתעמר" בה ובדיירי הבניין.

2.בתום קדם משפט שהתקיים ביום 13.9.2022 נתן המותב החלטה בה קבע:

"בהעדר מחלוקת על כך שהפרסומים מושא התביעה אכן מהווים פרסומים במובנו של חוק איסור לשון הרע, וכן בהעדר מחלוקת על כך שתוכנם של פרסומים אלה מהווה אכן לשון הרע במובנו של החוק, על [המערערת] לפתוח בהגשת הראיות על מנת להוכיח כי הפרסומים האמורים חוסים בצל ההגנות המפורטות בחוק [...] בנסיבות אלה, אני מורה על פיצול הדיון בין סוגיית האחריות לסוגיית הנזק, וקובעת כי על ה[מערערת] להתחיל בהבאת הראיות בסוגיית האחריות".

3.לאחר שהמערערת הגישה את התצהיר מטעמה, ביום 7.2.2023 הגישה המשיבה בקשה למחיקת התצהיר (להלן: הבקשה למחיקת תצהיר). המשיבה טענה כי ב"כ המערערת טען בדיון שהתקיים ביום 13.9.2022 כי אין למכתבים קשר "לסכסוך השכנים המתמשך" בין הצדדים, אך חרף זאת, כך נטען, בתצהירה "לא העלתה [המערערת] ולו טענה אחת שאינה נובעת ישירות מסכסוך השכנים". משכך, ביקשה המשיבה כי בית המשפט ימחק את התצהיר, או יורה למערערת להגיש מסמכים שאינם נוגעים לסכסוך השכנים, והיכולים ללמד כי "דבריה ה[ם] אמת".

4.בו ביום הורה המותב למערערת להגיב לבקשה למחיקת תצהיר, וביום 13.2.2023 הוסיף וקבע כי "המועד להגשת ראיות [המשיבה] נדחה עד להחלטה אחרת" (להלן: ההחלטה בדבר הארכת מועד).

5.בתגובה לבקשה למחיקת תצהיר, טענה המערערת ביום 28.2.2023 כי המשיבה "מסלפת" את דברי בא כוחה. לטענתה, בא כוחה אמר בדיון כי "התנהגותה של [המשיבה] מהווה סיבה למשלוח המכתבים [...] [דרכיהן של המערערת והמשיבה] הצטלבו אך ורק בשל העובדה [ששתיהן] מתגוררות באותו בניין". המערערת טענה עוד כי היה על המשיבה להגיש את התצהיר מטעמה עד ליום 11.2.2023, וכי היא עשתה דין לעצמה ונמנעה מהגשת התצהיר. המערערת הוסיפה והלינה על ההחלטה בדבר הארכת מועד, שניתנה ביוזמת המותב לאחר שחלף המועד להגשת תצהיר המשיבה. המערערת טענה כי מתן הארכה, מבלי שהתבקשה, "פוגעת באובייקטיביות של ההליך" ו"'מכסה' בדיעבד על המחדל של [המשיבה]". לפיכך, ביקשה המערערת לבטל את ההחלטה בדבר הארכת מועד, ומשלא הוגש תצהיר במועד המקורי – להורות על מחיקת התביעה.

בו ביום נתן המותב החלטה בה הבהיר כי על המערערת "להתייחס בתצהיריה להגנות הנטענות על ידה [...] ולא לסכסוך השכנים" עד ליום 14.3.2023, וכי היא רשאית להגיש ראיות נוספות נוכח הבהרה זו (להלן: ההחלטה המבהירה).

6.ביום 14.3.2023 הגישה המערערת בקשה לפסילת המותב. המערערת טענה כי ההחלטה המבהירה קיבלה "בעקיפין" את "טענות [המשיבה]". המערערת הוסיפה כי המותב "התעלם לחלוטין" מהשגותיה על ההחלטה בדבר הארכת מועד, ומכאן עולה כי המותב למעשה דחה את טענותיה בעניין זה ללא נימוק. המותב, כך נטען, "נוהג ממש כב"כ [המשיבה]", ואף בחר "מיוזמתו 'לתקן' את שגיאותיה של [המשיבה]", והתנהלות זו מקימה עילה לפסילתו.

7.ביום 15.3.2023 דחה המותב את הבקשה וקבע כי לא מצא בה עילה לפסילתו מלשבת בדין. המותב הוסיף כי "דומה כי [המערערת] נתפסת לכלל טעות בנוגע להחלטה [המבהירה]", וציין כי ההחלטה כיוונה לכך שלפי המתווה הדיוני שנקבע בתום הדיון שהתקיים ביום 13.9.2022, בשלב הראשון על המערערת להציג ראיות המתייחסות להגנות הנטענות על ידה לפי חוק איסור לשון הרע. כמו כן האריך המותב את המועד האחרון להגשת ראיות נוספות מטעם המערערת עד ליום 2.4.2023.

8.מכאן הערעור שלפניי, שבו המערערת – אשר מייצגת את עצמה – חוזרת על טענותיה בבקשת הפסלות, ומוסיפה כי המותב "נוהג תוך משוא פנים והטייה נגד[ה]". לפי המערערת, המותב "לא התייחס בשום דרך" לבקשותיה לבטל את ההחלטה בדבר הארכת מועד ובהתאם לדחיית התביעה נוכח אי-הגשת תצהיר עדות ראשית מצד המשיבה. המערערת טוענת כי המותב "מתעלם" מהפרת החלטותיו על ידי המשיבה, ואף שהמשיבה לא הגישה את תצהירה במועד שנקבע לכך, המותב האריך, מיוזמתו ובדיעבד, את המועד שבו עליה לעשות כן. בנוסף, כך המערערת, המותב מעניק למשיבה "סעד בהתבסס על 'ציטוטים' שלא בא זכרם בפרוטוקול הדיון".

9.להשלמת התמונה יצוין כי לאחר הגשת הערעור, ביום 2.4.2023 הודיעה המערערת במסגרת ההליך בבית המשפט קמא כי היא אינה מעוניינת להגיש ראיות נוספות שכן לעמדתה, די בראיות שהגישה כדי להוכיח שדבריה במכתבים היו אמת, ובאותו היום נתן המותב החלטה הדוחה את הבקשה למחיקת תצהיר המערערת וקבע מועד אחרון להגשת ראיות המשיבה באשר לסוגיית האחריות.

10.דין הערעור להידחות. טענות המערערת מבוססות כולן על החלטות דיוניות שנתן המותב, ולא אחת כבר נפסק כי החלטות דיוניות אינן מקימות, כשלעצמן, עילת פסלות, וכי הדרך להשיג עליהן היא בהליכי ערעור מתאימים (ראו: ע"א 5304/22 פלוני נ' פלונית, פסקה 12 (29.9.2022); ע"א 7632/22 מכללת אתגר הדרכות בע"מ נ' מדינת ישראל – רשות הפיתוח, פסקה 13 (13.12.2022); ע"א 1557/19 פלונית נ' פלוני, פסקה 4 (15.4.20219)). הוא הדין ביחס לטענת המערערת כי המותב לא התייחס לחלק מטענותיה בתגובה לבקשה למחיקת תצהיר, שנוגעת אף היא להתנהלותו הדיונית של המותב ואינה מקימה עילת פסלות (השוו: ע"א 297/20 עזבון המנוח אמנון מור נ' מדינת ישראל, פסקאות 6-5 (29.1.2020); ע"א 3041/19 פלונית נ' פלוני, פסקאות 5-3 (18.6.2019)).

אשר על כן, הערעור נדחה. משלא התבקשה תגובה לא ייעשה צו להוצאות.