ע"א 2644/18 מלכה בן דור נ. מנשה אברהם שאתי

ערעור על החלטת בית משפט השלום בפתח תקווה (השופט א' ברגנר ), מיום 18.3.2018 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינה של המערערת.

1.

המערערת הגישה תביעה לפירוק שיתוף בחלקת מקרקעין שלטענתה היא הבעלים הרשום של כ-10% מן הזכויות בה. במסגרת ההליך ביקשה המערערת למנות כונס נכסים לביצוע פסק הדין (לאחר שיינתן) והציעה לתפקיד את בא כוחה ועורך דין נוסף. בית המשפט דחה את הבקשה בכל הנוגע למינוי המועמדים המוצעים על ידי המערערת ומינה את עורך הדין אורי שילה ככונס נכסים (להלן: כונס הנכסים או עו"ד שילה ). המערערת הגישה בקשה לעיון חוזר בהחלטה וכמו כן הגישה תלונה לנציב התלונות על שופטים (להלן: הנציב ) , בטענה כי בין המותב ובין כונס הנכסים ישנה היכרות מוקדמת. ביום 28.11.2017 הכריע הנציב בתלונה ומצא אותה מוצדקת. על רקע זה הורה בית המשפט בהחלטה מיום 30.11.2017 לצדדים להגיש את עמדתם באשר למינוי הנ"ל, תוך שהוא ציין כי הוא התמחה בשנת 1993 במשרד שניהל אביו המנוח של כונס הנכסים וכי הוא הסתייע "בו במספר עניינים מקצועיים במהלך השנים". בהמשך לדברים, ולאחר שכונס הנכסים ביקש להתפטר מהתפקיד, קיבל בית המשפט ביום 21.12.2017 את הבקשה וביטל את המינוי . בהמשך לאמור, מינה בית המשפט כונס נכסים חדש בהליך.

2.

על רקע זה הגישה המערערת בקשה לפסילת המותב, שנדחתה ביום 18.3.2018. בפתח הדברים הבהיר בית המשפט כי המערערת פעלה בניגוד לדין כשביססה את בקשתה על ממצאי בדיקת הנציב, והפנתה לאמור בהחלטתו באופן לא מדויק. לגופו של עניין, נפסק כי המערערת לא הראתה כי קיים חשש ממשי למשוא פנים מצד בית המשפט בניהול ההליך. בית המשפט הדגיש כי בבקשתה המערערת לא טענה לקיומו של חשש ממשי למשוא פנים או לקיומה של זיקה אישית בין המותב ובין כונס הנכסים – אלא טענה ל"פגיעה לכאורה במראית פני הצדק" – וכי טענות אלו נוספו רק בשלב מאוחר יותר. מכל מקום, נפסק כי בהתאם לדין אין בהגשת תלונה לנציב כדי להביא לפסילת המותב, וכי בענייננו המערערת לא עמדה בנטל להוכיח כי אכן קיים חשש ממשי למשוא פנים כלפיה וכי משבחר כונס הנכסים להתפטר מתפקידו, ובית המשפט קיבל את ההתפטרות וביטל את המינוי, אין עוד מקום "להיאחז" בסוגיה זו כעילת פסלות. בית המשפט הוסיף כי אין לו כל היכרות מוקדמת עם מי מהצדדים או באי כוחם, ואין כל זיקה בינו ובין ההליך מושא בקשת הפסילה. על כן נדחתה הבקשה ובית המשפט השית על המערערת הוצאות בסכום של 6,000 ש"ח לטובת המשיב 25 שהתנגד לבקשת הפסלות.

3.

מכאן הערעור שלפניי. המערערת חוזרת על טענתה לעניין הקשרים בין המותב ובין כונס הנכסים. לדבריה, העובדה שהמותב חשף את הקשרים בינו ובין כונס הנכסים בעקבות הבקשה שהגישה המערערת לעיון חוזר והתלונה לנציב, היא כשלעצמה מקימה חשש ממשי למשוא פנים. המערערת מוסיפה כי יש לראות את ביטול המינוי של הכונס לכל הפחות כפגיעה במקורבו של המותב, בשים לב לקשרים שקיימים ביניהם. עוד נטען כי לוח הזמנים שקצב בית המשפט לפעולת כונס הנכסים החדש תומך אף הוא במסקנה בדבר קיומו של חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב.

המשיב 25 סומך ידיו על החלטת בית משפט קמא וגורס כי מהות הבקשה והערעור עליה הם ניסיון של המערערת להשיג על החלטות דיוניות, ובפרט על ההחלטה למנות בהליך כונס נכסים חיצוני ולא מהמועמדים שהציעה היא לתפקיד.

4.

לאחר שעיינתי בערעור על נספחיו ובתשובה לו באתי לידי מסקנה כי דינו להידחות. סעיף 77א(א1) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 קובע שורה של מקרים המתבססים על קרבה ממשית של השופט לאחד הצדדים, עניין אישי שלו בהליך או מעורבות קודמת בעניין הנדון אשר בהתקיימם לא יישב שופט בדין, אפילו לא הונחה תשתית מתאימה לביסוס חשש ממשי פרטני למשוא פנים בפועל. עם זאת, נפסק כי לא כל קרבה תביא לפסילת השופט, ויש לבחון את הדברים בהתאם לכלל נסיבות המקרה, ובהן טיב ההיכרות ומסגרתה, משכה והזמן שעבר מאז ההיכרות והרלוונטיות שלה לסכסוך הנדון ( ע"פ 8698/16 כץ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה מעלה הגליל , פסקה 6 (30.11.2016)). בעניין שלפניי נסיבות המקרה אינן תומכות בעמדת המערערת. אכן, דומה שהיה על המותב לגלות את דבר ההיכרות המוקדמת בינו ובין כונס הנכסים ואביו עוד בטרם מונה עו"ד שילה לתפקיד. אולם בית המשפט עמד על הדברים בהחלטה מיום 30.11.2017, ואפשר לצדדים לטעון לעניין הותרתו של עו"ד שילה בתפקיד – ויש בכך כדי להעיד כי דעתו לא הייתה נעולה בנושא זה. לכך יש להוסיף כי בשלב הנוכחי בוטל המינוי של עו"ד שילה ואין הוא משמש עוד בתפקידו. בית המשפט הוסיף וציין כי אין לו כל היכרות עם מי מהצדדים או באי כוחם בהליך וחזקה עליו כי יכריע בו ללא משוא פנים. יודגש, העובדה שבא כוח המערערת הגיש לנציב תלונה נגד השופט

אין בה כשלעצמה כדי להקים עילת פסלות (ע"א 8862/17 כתר נ' רשת קפה קפה ישראל בע"מ , פסקה 4

(27.11.2017)), והלכה היא כי על המבקש את פסילת המותב לבסס חשש ממשי למשוא פנים מעבר להגשת התלונה עצמה (ע"א 8972/17 נסיס נ' לוינקורן , פסקה 5 (13.12.2017)). ביסוס כזה לא נמצא לי בטיעוני המערערת בענייננו. לבסוף, ככל שהמערערת מבקשת להשיג על החלטות דיוניות בעניין מינוי בעל תפקיד ופעולותיו היא רשאית לעשות כן בהתאם לדרכי ההשגה הקבועות בדין ולא באמצעות הליכי פסלות ( ע"א 1437/18 ש. כהן הנדסה בע"מ נ' החברה העירונית לפיתוח אשדוד בע"מ , פסקה 4 (27.2.2018)).

אשר על כן הערעור נדחה. המערערת תישא בהוצאות המשיב 25 בסכום של 5,000 ש"ח.