פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א
475/17
לפני:
כבוד הנשיאה מ' נאור
המערערת:
ש. כהן הנדסה בע"מ
נ ג ד
המשיבה:
החברה העירונית לפיתוח אשדוד בע"מ
ערעור על החלטת בית
המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 9.1.2017 בת"א 23539-05-10 שניתנה על ידי כבוד
השופט
ג'
גדעון
בשם המערערת: מר
ש' כהן
פסק-דין
1.ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופט ג' גדעון ), מיום 9.1.2017 בת"א 23539-05-10 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינה של המערערת.
2.זהו ערעור פסלות שלישי שמגישה המערערת. השתלשלות העניין מפורטת בפסקי הדין בהם דחיתי ערעורים קודמים שהגישה, ביום 14.7.2015 (ע"א 4393/15) וביום 16.8.2016 (ע"א 4739/16), ולא אחזור עליה במסגרת פסק דין זה.
3.בהחלטתו מושא הערעור, ציין בית המשפט קמא כי מדובר בבקשת פסלות רביעית שהגישה המערערת. בית המשפט הוסיף כי ההליך מצוי בשלב סיכומי הטענות לאחר שהסתיימה שמיעת הראיות. בית המשפט דחה את טענת המערערת למשוא פנים על רקע החלטות שנתן, בין היתר, בנוגע להיקף הסיכומים שיוגשו. בית המשפט הדגיש כי אין לו כל העדפה למי מבעלות הדין וכי אין לו כל היכרות אישית עמן או עם באי-כוחן. בית המשפט קבע כי בדומה לבקשות קודמות שהגישה, גם בקשה זו נובעת מחוסר שביעות רצון של המערערת מהחלטות שנתן, וכי אין בהן כדי להקים עילת פסלות. מאחר שעסקינן בבקשת פסלות רביעית חויבה המערערת בתשלום הוצאות המשיבה בסך של 5,000 ש"ח. על החלטה זו הוגשה הערעור שלפניי.
4.המערערת, שאינה מיוצגת, טוענת כי בית המשפט מאפשר למשיבה "שיבוש מהלכי משפט, מתן שוחד למומחה מטעמו, התנהלות מופקרת של המשיבה כאשר הפרה בצורה בוטה הסכמות דיוניות". כאמור, המערערת משיגה על החלטות שנתן בית המשפט, לרבות בנוגע למומחה מטעם בית המשפט, וכן בנוגע למועד ולאופן הגשת סיכומי הטענות. לטענת המערערת, רוב החלטות בית המשפט עליהן היא משיגה אינן ניתנות לערעור לפי צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009. לדבריה, העובדה שבית המשפט "שלח" אותה לערער על החלטות אלה ביודעו כי אינה יכולה לעשות כן, "מלמדת על התנהלות בעייתית היורדת לשורשו של עניין". לדעתה, יש בהן "כדי לשקף קו שיפוטי של כבוד השופט גדעון שמובילה לפסק דין כתוב מראש". המערערת משיגה על כל השתלשלות ההליך מאז הועבר לידי השופט ג' גדעון ; היא מאשימה את בית המשפט בקריסתה, גם בשל חיובה בהוצאות, בעוד בית המשפט נמנע מלחייב את המשיבה בהוצאות. לפיכך, מבקשת היא לקבל את הערעור ולבטל את חיובה בהוצאות.
5.דין הערעור להידחות. כאמור בפסקי הדין שנכתבו על ידי במסגרת ערעורי הפסלות הקודמים, אין בטענות שהעלתה המערערת כדי להקים עילת פסלות. אכן, המערערת אינה שבעת רצון מהתנהלות בית המשפט ומהחלטותיו. ואולם, אין די בכך כדי להקים עילת פסלות (השוו: ע"א 2699/16 חאג' נ' אלחאג' (8.5.2016)). הדרך להשיג על החלטות בית המשפט היא בהליכי ערעור רגילים, על פי סדרי הדין ולא בהליכי פסלות (השוו: ע"א 3639/16 חברת אולמי אחים סעיד אל-דאהוד בע"מ נ' אולמות ומסעדות דאוד 2001 בע"מ
(17.5.2016)). זאת, כמובן, ככל שאין מדובר בסוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור. יש לזכור כי לפסילת שופט יש השלכות על השופט עצמו, על האינטרס הציבורי, על האמון במערכת השפיטה, וכמובן על האינטרס של בעלי הדין בהליך (יגאל מרזל דיני פסלות שופט 257 (2006)). משכך, פסילת שופט מלשבת בדין אינה עניין של מה בכך. בהעדרו של חשש ממשי למשוא פנים, פסילת שופט מלשבת בדין היא צעד מרחיק לכת הפוגע בתקינות ההליכים השיפוטיים, ועלול להאריך את הטיפול בהם שלא לצורך (השוו: ע"א 1515/15 יהודה נ' חוגי (12.3.2015)); שימוש (חוזר) בבקשת פסלות ובערעור פסלות כאמצעי טקטי גרידא, הנובע מרצונו של בעל דין להחליף את המותב אינו ראוי, יוצר הליכי סרק הגוזלים ממשאבי הציבור, וגורם חשש להכפשת שווא של המערכת השיפוטית ולערעור אמון הציבור בה (השוו: ע"א 5210/16 פלונים נ' בכשרה חברה לביטוח בע"מ
(16.8.2016)). כאמור, משלא קם במקרה דנן חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים מצד בית המשפט, דין הערעור להידחות. טוב תעשה המערערת אם תסייע בהבאת הסכסוך לידי סיום.
6.אוסיף, כי אף אין בפסיקת הוצאות, שהיא בשיקול דעת הערכאה השיפוטית, כדי לקיים את הדרישה של חשש ממשי למשוא פנים מצד היושב בדין (השוו: ע"א 4828/16 ברבי נ' אלפא ביתא עוגנים בע"מ
(3.7.2016)).
הערעור נדחה איפוא. משחויבה המערערת בהוצאות בבית המשפט קמא, ומשלא הוגשה תשובה אין צו להוצאות.
ניתן היום, ד' בשבט
התשע"ז (31.1.2017).
ה
נ ש י א ה