ע"א 3639/16 חברת אולמי אחים סעיד אל-דאהוד בע"מ נ. אולמות ומסעדות דאוד 20

1.ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת א' וינשטיין ), מיום 17.4.2016 בת"א 16910-01-16, שלא לפסול עצמו מלדון בעניינם של המערערים.

2.המשיבה הגישה תביעה נגד המערערים בגין עוולות מסחריות, הפרת סימן מסחר ובשל עשיית עושר ולא במשפט. בית המשפט נתן סעד ארעי ואף סעדים זמניים לטובת המשיבה. בקשת רשות ערעור שהגישו המערערים התקבלה על ידי בית משפט זה והסעדים הזמניים בוטלו (רע"א 2047/16. החלטת השופט י' דנציגר

מיום 11.4.2016). עוד קודם לכן הגישה המשיבה בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט. בית המשפט קיבל את הבקשה באופן חלקי ביום 2.3.2016. על החלטה זו הוגש ערעור לבית משפט זה. המערערים הגישו בקשה לפסילת בית המשפט מלדון בעניינם. בין היתר, טענו המערערים כי בדיונים ובעיקר בהחלטות שנתן, נקט בית המשפט "עמדה נחרצת" ונתן פרשנות "חד משמעית" להסכמים שנחתמו בין בעלי הדין, אף בטרם נשמעו כל הראיות. המשיבה ביקשה לדחות את הבקשה.

3.בית המשפט דחה את בקשת הפסלות משלא מצא בה ממש. בית המשפט קבע כי אי קבלת טענות המערערים בהחלטות שנתן אין בה כדי להקים עילת פסלות. בית המשפט קבע עוד כי מבלי להידרש לעיתוי הגשת בקשת הפסלות, הרי שפתוחה בפני המערערים הדרך להשיג על החלטותיו, כפי שאכן עשו. בית המשפט הוסיף כי קבלת טענת המערערים משמעותה היא כי השופט הדן בבקשה לסעדים זמניים לא יכול לשבת בדין (בתיק גופו), ואת זאת אין לקבל. בית המשפט ציין כי ההחלטה בבקשה לסעדים זמניים ניתנה לאחר ניתוח המבחנים הנדרשים לצורך הוכחת הזכאות לקבל סעד זמני ברמה לכאורית בלבד. החלטה זו, כך נקבע, אינה סותמת את הגולל ואינה קובעת את תוצאות התביעה, אשר תוכרע בהתאם לדין המהותי, דיני הראיות והנטלים הקבועים בדין. לפיכך קבע בית המשפט כי חששם הסובייקטיבי של המבקשים אין בו ממש מבחינה אובייקטיבית. מכאן הערעור שלפניי.

4.המערערים טוענים כי במהלך הדיונים ובעיקר בהחלטותיו בעניין הסעד הזמני ובבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט, נקט בית המשפט עמדות מרחיקות לכת, חד-משמעיות וסופיות בסוגיות מהותיות בתביעה, אף שטרם שמע את כל הראיות. לדעת המערערים, אין מדובר בהתרשמות ראשונית בלבד של בית המשפט או בקביעת עובדות לכאורה, אלא בהבעת עמדה חדה ונחרצת ביחס לכל חזית המחלוקת, באופן שיהיה קשה עד בלתי אפשרי להזיזו ממנה. כך למשל, בבקשה למתן סעד זמני, הוסיף בית המשפט מיזמתו סעדים שכלל לא התבקשו על ידי המשיבה. לטענת המערערים, מדובר בקביעות שחורצות את גורל התביעה מראש. נסיבות אלה אינן מאפשרות, לדעתם, שיפוט במידת האובייקטיביות הדרושה, שכן קיימת "אפשרות ממשית" להיווצרות דעה קדומה בתביעה בטרם נשמעו הראיות. המערערים מבהירים כי אינם משיגים על דחיית טענותיהם, שהרי פן זה טופל בבקשת רשות הערעור שהגישו, אלא על הקביעות החד- משמעיות שקבע בית המשפט בהליך ביניים באופן שיש בו לחרוץ את הדין מראש. המערערים מפנים גם להחלטת בית המשפט מיום 2.3.2016 בבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט, המעידה גם היא, לטענתם, כי לבית המשפט דעה נחרצת נגדם. לדעת המערערים, בהחלטות בית המשפט יש גם החלפת נטלי השכנוע והבאת הראיות והטלתם בעתיד על המערערים בניגוד לדין. בנוסף, נראה למערערים שמראית פני הצדק עלולה להיפגע אם התביעה לא תועבר למותב אחר.

5.דין הערעור להידחות. אכן, המערערים אינם שבעי רצון מהתנהלות בית המשפט ומהחלטותיו. ואולם, אין די בכך כדי להקים עילת פסלות. הטענות שהעלו המערערים אינן מקימות עילת פסלות (השוו: ע"א 4815/15 פלונית נ' פלוני

(23.7.2015)). מקומן של הטענות שהעלו המערערים בהליכי ערעור רגילים, על פי סדרי הדין, ולא בהליכי פסלות (השוו: ע"א 2699/16 חאג' נ' אלחאג' (8.5.2016)). כן אכן פעלו המערערים כשהגישו בקשת רשות ערעור לבית משפט זה, וכן ערעור על פי פקודת בזיון בית המשפט, שעודנו תלוי ועומד. אין ללמוד מתוכן החלטה שאינה לרוחם של המערערים על כך שהיא נובעת, בהכרח, ממשוא פנים ובדרך זו להעמיד את תוכן ההחלטה לערעור עקיף (השוו: ע"א 7088/15 יוניון מוטורוס בע"מ נ' רובין (15.11.2015), להלן: עניין יוניון מוטורס ). הבעת עמדה או דעה בהליך קודם אינה מקימה, כשלעצמה, חשש ממשי למשוא פנים, אפילו מדובר באותו תיק ממש (יגאל מרזל דיני פסלות שופט

266-265 (2006). יוזכר כי ככלל, אף אין מניעה שבית המשפט ידון מחדש בעניין שהוחזר לו על ידי ערכאת הערעור, בהעדר הנחייה מפורשת אחרת (השוו: עניין יוניון מוטורס , פסקה 6). במקרה דנן, בית המשפט זה ביטל את הסעדים הזמניים שנתן בית המשפט קמא והדיון הושב לבית המשפט ללא הנחייה אחרת. אף אם בראיית המערערים נוצר חשש כי החלטות בית המשפט מצביעות על קיום חשש ממשי למשוא פנים כלפיהם, אין מדובר אלא בחשש סובייקטיבי גרידא אשר אין בו כדי להקים עילת פסלות על יסוד אובייקטיבי (השוו: ע"א 1614/15 פלוני נ' פלוני (16.3.2015)). אף אין לפסול את בית המשפט בשל מראית פני הצדק. לאור האמור, דין הערעור להידחות וכך אני מורה.

הערעור נדחה. משלא הוגשה תשובה אין צו להוצאות.