ע"א 10147/16 ע"א 10147/16

1.ערעור על החלטת בית המשפט לתביעות קטנות ברחובות (סגן הנשיא מ' מזרחי ), מיום 26.12.2016 בת"ק 13903-10-16, שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער.

2.המערער שכר את שירותיו של המשיב, עורך-דין במקצועו, לצורך טיפול במספר עניינים משפטיים. בסוף חודש פברואר שנת 2016 פיטר המערער את המשיב. ביום 31.10.2016 הגיש המשיב תביעה בבית המשפט לתביעות קטנות נגד המערער לתשלום יתרת שכר טרחה בסך של 18,882 ש"ח. המערער ביקש להעביר את התביעה לבית משפט השלום, שכן טען כי יריעת המחלוקת בין בעלי הדין היא רחבה אין אפשרות לבררה במסגרת הליך של תביעה קטנה. המשיב לא התנגד להעברת התיק כאמור. ואולם, בית המשפט דחה ביום 17.11.2016 את הבקשה "בשלב זה", והותיר את מועד הדיון שנקבע על כנו. לפיכך, הגיש המערער תביעה שכנגד בסכום של 33,500 ש"ח. בקשת המערער להיתר ייצוג על ידי עורך-דין נדחתה ביום 23.12.2016. בעקבות התנהלות זו הגיש המערער בקשה לפסילת בית המשפט.

3.בית המשפט דחה את בקשת הפסלות בקובעו:

"לא הוצגה כל טענה בעלת ממש או אבק של

טיעון המצדיק את בקשת הפסלות.

הבקשה נדחית".

על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי.

4.המערער, בן 85. לדבריו, סובל מבעיות שמיעה; "אדם חלש פיזית ונפשית, כדרכם של אנשים בגילים אלו". המערער טוען כי קיים חשש אובייקטיבי ממשי למשוא פנים מצד בית המשפט, ולוּ למראית עין, המלמד כי אין הוא יכול לשפוט בתיק מושא הערעור. זאת, שכן בית המשפט מונע מהמערער זכות הקנויה לו להיות מיוצג בתביעה קטנה, מאחר שהתובע הוא עורך דין בעצמו. המערער מציין בהקשר זה כי על פי ההלכה הפסוקה, קיימת זכות לכל אדם להיות מיוצג על ידי עורך-דין בתביעה קטנה אם הצד השני הוא עורך-דין. הדברים יפים למקרה דנן, בו מדובר באדם מבוגר, אשר נתון בסערת רגשות נוכח הגשת תביעה נגדו על ידי עורך-דין מנוסה, המבקש לנצל את פערי הכוחות בין הצדדים בהגישו תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות. לטענת המבקש, בית המשפט נתן לכך יד ובכך אינו מאפשר למערער "משחק הוגן". המערער תוהה: כיצד יהיה ביכולתו להגן על עצמו ולהוכיח את תביעתו כשהוא סובל מליקוי בשמיעה? וכן: מה הטעם לנהל מערכה אשר ברור כי המערער יפסיד בה? לטענת המערער, כל הבקשות שהגיש בתיק נדחו ללא נימוק או הסבר באופן הפוגע בזכויותיו המהותיות. לדבריו, אפילו ההחלטה בבקשת הפסלות אינה מנומקת. בכך רואה המערער עדות נוספת לגיבוש דעתו של בית המשפט. לדעת המערער, צירוף הנסיבות מקים עילת פסלות.

5.דין הערעור להידחות. אכן, מן הראוי היה שבית המשפט ינמק החלטתו שלא לפסול עצמו לגופו של עניין (ראו סעיף 77א(ג) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984: " החלטת שופט או בית משפט לפי סעיף זה תהיה מנומקת, ..."; השוו: ע"א 3896/16

קימאמה תוכניות חינוכיות בע"מ נ' רול

(14.6.2016)) .

עם זאת, הטענות שהעלה המערער אינן מקימות על פניהן עילה לפסילת בית המשפט (השוו: ע"א 6129/16 מרדכי נ' מועלם

(15.9.2016)). השגותיו של המערער על החלטות בית המשפט מקומן בהליכי ערעור רגילים, על פי סדרי הדין, ולא בהליכי פסלות (השוו: ע"א 4739/16 ש. כהן הנדסה בע"מ נ' החברה העירונית לפיתוח אשדוד בע"מ

(16.8.2016)). אף אם בראיית המערער נוצר חשש כי החלטות בית המשפט מצביעות על קיום חשש ממשי למשוא פנים כלפיו, אין מדובר אלא בחשש סובייקטיבי גרידא אשר אין בו כדי להקים עילת פסלות על יסוד אובייקטיבי (ראו: ע"א 3639/16 חברת אולמי אחים סעיד אל-דאהוד בע"מ נ' אולמות ומסעדות דאוד 2001 בע"מ

(17.5.2016)). זאת במיוחד, כשבית המשפט דחה את הבקשה להעברת הדיון לבית משפט השלום "בשלב זה" בלבד. דומה, כי גם דחיית הבקשה להתיר ייצוג אינה בלתי הפיכה – הכול כמובן בהתאם לשיקול דעתו של בית המשפט, כפי שימצא לנכון, בהתאם להתנהלות הדיון העתיד להתקיים, לפי תוכנת "נט המשפט", ביום 23.2.2017.

על יסוד האמור, הערעור נדחה. משלא הוגשה תשובה אין צו להוצאות.