ע"א 4739/16 ש. כהן הנדסה בע"מ נ. החברה העירונית לפיתוח אשדוד בע"מ

1.ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט ג' גדעון ), מיום 26.5.2016 בת"א 23539-05-10, שלא לפסול עצמו מלדון בעניינה של המערערת.

2.בין בעלות הדין מתנהלות תביעה ותביעה שכנגד שעניינן מחלוקת כספית בעקבות בניית מבנה רווחה בעיר אשדוד. המערערת הגישה בעבר בקשת פסלות, אשר נדחתה ביום 15.6.2015. ערעור פסלות שהגישה המערערת נדחה על ידי ביום 14.7.2015 (ע"א 4393/15). כעת הסתיימה שמיעת הראיות בהליך וניתן צו להגשת סיכומים. המערערת הגישה בקשה נוספת לפסילת בית המשפט, במסגרתה טענה כי החלטות שניתנו על ידו מעידות על אפשרות ממשית לפגיעה במראית פני הצדק. כן חזרה המערערת על טענות שטענה במסגרת בקשת הפסלות הקודמת. המשיבה התנגדה לבקשה.

3.בית המשפט דחה את בקשת הפסלות. בית המשפט שב וציין כי אין לו כל העדפה לצד מסוים, כי אין לו חברות אישית עם מי מבעלות הדין או עם באי-כוחן, וכי משטרם הוגשו סיכומים, לא התגבשה דעתו ביחס לפלוגתות הצריכות הכרעה. בית המשפט הוסיף כי מקצת הטענות בבקשה נטענו על ידי המערערת במסגרת בקשת הפסלות הקודמת, ונדחו לגופן. לכן קבע כי אין מקום לשוב ולהידרש להן. נקבע, כי יתר הטענות מופנות כלפי החלטות דיוניות שנתן בית המשפט במהלך ההתדיינות. בית המשפט קבע כי מדובר בהחלטות שניתנו לאחר הפעלת שיקול דעת ושקילת הטענות, וכי אין בהן כדי להקים עילת פסלות. בית המשפט ראה לנכון להתייחס נקודתית לטענה עובדתית אחת הנוגעת להתייחסות לתמונה שהוצגה לפניו במהלך ישיבת ההוכחות מיום 11.4.2016, כשמהפרוטוקול המוקלט השתמע כאילו זיהה בתמונה את האמן ישראל גוריון. בית המשפט הבהיר כי "המדובר בהערה ספונטנית אולי מעט צינית, שברקעה דמיון מסוים - בעיני בלבד (כמי שאינו מומחה בזיהוי קלסתרים) - בין עד ההגנה, המצולם לטענת התובעת באותה תמונה, ובין האמן המוזכר לעיל". בית המשפט הוסיף כי לא היה ער לכך שהדברים נכללו בתמליל הישיבה, וקבע כי, מכל מקום, אין מדובר בקביעה עובדתית וכי אין בהערה זו כדי לבסס עילת פסלות. על החלטה זו הוגשה הערעור שלפניי.

4.לטענת המערערת, שאינה מיוצגת, החלטת בית המשפט בבקשת הפסלות אינה מנומקת דיה. לדבריה, בית המשפט התעלם מטענותיה העובדתיות שעלו נגדו בחודש האחרון, הנובעות מדברים שאמר בדיונים ושמהם עולה כי קיים חשש לעיוות המשפט. למערערת השגות על התנהלות בית המשפט ועל החלטותיו, לרבות בנוגע למינוי מומחים בהליך ולאופן חקירתם. לטענת המערערת, "כאשר שופט קובע עובדתית שבתמונה שרואה כי מדובר בישראל גוריון, ולא בנציג המשיבה עמיחי גורי אומר דרשני". לדעת המערערת, מדובר בקביעה החלטית, אחת מאמירות עובדתיות לא נכונות של בית המשפט, בזמן ש"המומחה מציג תמונה של דלת כניסה ואומר לפרוטוקול כי זה חלון שאין לו אטימה". לטענת המערערת, "השופט לא מנע את הקרקס", אף שהוכח שהמומחה משקר; בית המשפט אף מנע מהמומחה להבהיר את הדברים.

5.המערערת מוסיפה כי התנהלות בית המשפט גרמה וגורמת לה נזקים כספיים אדירים, וגם נזקים עובדתיים וראייתיים, עד כדי עיוות דין. המערערת חוזרת על טענות שהעלתה במסגרת ערעור הפסלות הקודם בנוגע להתנהלות בית המשפט, וכן מעלה טענות לגבי התנהלות בית המשפט לאחר מתן פסק הדין בערעור הפסלות הקודם. לטענת המערערת, "כבוד השופט יצר תסבוכת עובדתית ומשפטית" כשקיבל את התפטרות המומחה מטעם בית המשפט. לדעת המערערת, בית המשפט פגע בזכויותיה והפלה אותה לרעה בקביעת המועדים להגשת חוות דעת המומחים מטעם בעלות הדין. על יסוד האמור, מבקשת המערערת לפסול את בית המשפט מלהמשיך לדון בעניינה.

6.דין הערעור להידחות. בדומה למה שנכתב על ידי במסגרת ערעור הפסלות הקודם, הטענות שהעלתה המערערת במסגרת הערעור דנן אינן מקימות עילת פסלות (השוו: ע"א 865/16 JUMBO SHOES INC

נ' אליהו שלום נעלה בע"מ (15.3.2016)). הדרך להשיג על החלטות בית המשפט שאינן לרוחה של המערערת, היא בהליכי ערעור רגילים, על פי סדרי הדין, ולא בהליכי פסלות (ע"א 2699/16 חאג' נ' אלחאג' (8.5.2016)). האחריות על ניהול המשפט מוטלת על בית המשפט. בניהול המשפט ממלא בית המשפט את תפקידו ופועל לפי הבנתו ומצפונו מתוך מטרה להגיע לתוצאה צודקת וראויה. כך נעשה גם במקרה דנן. גם אם בראיית המערערת נוצר חשש שלפיו התנהלות בית המשפט והחלטותיו מצביעות על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים כלפיה, אין מדובר אלא בחשש סובייקטיבי גרידא אשר אין בו כדי להקים עילת פסלות על יסוד אובייקטיבי (השוו: ע"א 1250/16 פלונית נ' פלוני (8.5.2016)).

כאמור, הערעור נדחה. משלא הוגשה תשובה אין צו להוצאות.