ע"א 1043/17 המשולש לקרמיקה ולשיש (1998) בע"מ נ. עו"ד פוזאן אלאטעונה

1.ערעור על החלטת בית משפט השלום בבאר שבע (השופטת א' ליפשיץ ), מיום 18.1.2017 בת"א 56316-03-15 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינם של המערערים.

2.המערערים הגישו תביעה נגד המשיב, עורך-דין במקצועו, להשבת כספים שנגבו מהם, לפי הטענה שלא כדין. ביום 3.1.2017 הגישו המערערים בקשה לפסול את בית המשפט מלדון בעניינם וכן בתביעה נוספת שהגישו נגד המשיב ושהדיון בהן אוחד. במסגרת בקשת הפסלות טענו המערערים כי מיום הגשת התביעה הערים עליהם בית המשפט קשיים כלכליים בהטלת הוצאות משפט משמעותיות, אף שגם כך הם מצויים במצוקה כלכלית. עוד טענו המערערים כי שרשרת החלטות ואמירות של בית המשפט במהלך הדיונים מלמדת על גיבוש דעתו לרעה ביחס אליהם. המערערים טענו כי התנהלות בית המשפט גרמה לחסימת זכויותיהם החוקתיות, בהן זכותם לקבל מסמכים שונים המצויים בידי המשיב. המשיב התנגד לבקשה. לדעתו, בית המשפט גילה רוחב לב ואיפשר למערערים לתקן את כתב התביעה, וכי בית המשפט לא הביע כל עמדה ביחס לסיכויי התביעה.

3.בית המשפט דחה את בקשת הפסלות. בית המשפט קבע כי חשדותיהם של המערערים, המבוססים על תחושות והשערות, אינם מקימים עילת פסלות. בית המשפט הוסיף כי בעת הכרעה בבקשות ביניים המוגשות על ידי מי מהצדדים, החלטותיו מבוססות על המצב המשפטי הקיים בשים לב לנסיבות העניין הייחודיות. בית המשפט הוסיף כי הוא רשאי ולעתים חייב להטיל הוצאות לטובת מי מהצדדים, וכי מדובר "בנוהג משפטי שגור"... "וזו הדרך בה מתנהל ההליך המשפטי חדשות לבקרים". בית המשפט קבע כי גם לשיטת המערערים, החלטותיו היו ענייניות ומשפטיות גרידא, וכי אין בחוסר שביעות רצונם של המערערים מהחלטות אלה ובתחושת המערערים כשלעצמה כדי להקים עילת פסלות. בית המשפט הבהיר כי המשך ישיבתו בתביעה אינה כרוכה בחשש כלשהו למשוא פנים, וכי המשך ישיבתו כאמור לא יגרום לפגיעה במראית פני הצדק. לפנים משורת הדין, תוך התחשבות במצבם הכלכלי של המערערים, לא ניתן צו להוצאות. על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי.

4.המערערים חוזרים על הטענות שהעלו בבקשת הפסלות. הם תוהים כיצד יכול לנהוג בית המשפט איפה ואיפה במתדיינים שלפניו, כך שחייב אותם בהוצאות משפט בסך של 12,000 ש"ח במצטבר, בעוד שהצד השני אינו מחויב בהוצאות משפט חרף הפרת החלטות על ידו. לדברי המערערים, ההרגשה בה נותרו היא "קשה מאוד המלוה בתחושה של אי צדק משווע". המערערים מעלים השגות נגד התנהלות בית המשפט. כך למשל, הפצרתו במערערים לשקול האם להמשיך בהליכים, והעובדה שעד היום לא ניתן לבקשתם צו בעניין גילוי ועיון במסמכים – שהוא ליבת ההליך, לדבריהם. לדעת המערערים, בנסיבות שנוצרו ולאור החלטות שנתן, נראה כי בית המשפט גיבש עמדה סופית בתביעה. המערערים משיגים על התעלמות של בית המשפט מהטענות שהעלו בבקשת הפסלות לרבות בנוגע לגילוי המסמכים ולהטלת ההוצאות. לדעתם, אין ספק שלאור שורת ההחלטות שניתנו בתיק, ניתן לקבוע "בסבירות גבוהה למדי" כי דעתו של בית המשפט ננעלה ודין התביעה נחרץ עוד בטרם נשמעו הראיות.

5.דין הערעור להידחות. הטענות שהעלו המערערים אינן מקימות עילה לפסילת בית המשפט מלהמשיך לדון בעניינם (השוו: ע"א 6129/16 מרדכי נ' מועלם (15.9.2016)). אכן, המערערים אינם שבעי רצון מהתנהלות בית המשפט ומהחלטותיו, ואולם הלכה פסוקה היא כי אין די בכך כדי להקים עילת פסלות (ע"א 475/17 ש. כהן הנדסה בע"מ נ' החברה העירונית לפיתוח אשדוד בע"מ (31.1.2017)). השגות המערערים על החלטות בית המשפט מקומן בהליכי ערעור רגילים, ככל שניתן להשיג עליהן על פי סדרי הדין, ולא בהליכי פסלות (ע"א 10147/16 הדר נ' עו"ד דניאל נהרי

(31.1.2017)). יש לזכור כי האחריות על ניהול המשפט מוטלת על בית המשפט וכי בניהול המשפט ממלא בית המשפט את תפקידו ופועל לפי הבנתו ומצפונו מתוך מטרה להגיע לתוצאה צודקת וראויה (ע"א 7176/16 דכה נ' ברדוגו (6.12.2016)). התרשמתי כי כך נעשה גם במקרה דנן. אף אם בראיית המערערים נוצר חשש שלפיו התנהלות בית המשפט והחלטותיו מצביעים על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים כלפיהם, אין מדובר אלא בחשש סובייקטיבי גרידא אשר אין בו כדי להקים עילת פסלות על יסוד אובייקטיבי (ע"א 1260/17 הכהן נ' רווח (15.3.2017)).

6.אוסיף, כי אין בפסיקת הוצאות, שהיא בשיקול דעת הערכאה השיפוטית, כדי לקיים את הדרישה של חשש ממשי למשוא פנים מצד היושב בדין (ע"א 4828/16 ברבי נ' אלפא ביתא עוגנים בע"מ (3.7.2016)).

על יסוד האמור, הערעור נדחה. משלא הוגשה תשובה אין צו להוצאות.