ע"א 9614/17פלוני נ. פלוני

זהו ערעור על החלטת בית המשפט לנוער בחיפה (כב' השופטת הבכירה ע' בן-לוי ) בתנ"ז 3975-09-16 מיום 4.12.2017 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער לאחר שביום 23.10.2017 דחיתי ערעור קודם לפסילת אותו המותב (ע"א 7843/17 פלוני נ' פלונית (23.10.2017) (להלן: ערעור הפסלות הראשון )).

1.

נסיבות המקרה תוארו בערעור הפסלות הראשון, ואחזור על הדברים אך בתמצית. ילדיו הקטינים של המערער הוכרזו כנזקקים, ושהו יחד עם המערער בבית הוריו במשך כשלוש שנים, גם לאחר שזה עזב את ביתם בשל סכסוך. כאמור בהחלטה הקודמת, בשנת 2016 הגישה העובדת הסוציאלית לחוק הנוער בקשת נזקקות לבית משפט קמא ובה עתרה למתן צו משמורת זמני אשר מכוחו ימשיכו הקטינים לדור בבית הסבים. על רקע זה הגיש המערער את בקשת הפסלות מושא ערעור הפסלות הראשון בה העלה טענות שונות כלפי התנהלות המותב כמו גם נגד גורמים מקצועיים שנטלו חלק בהליך. הבקשה נדחתה ביום 12.9.2017; וביום 23.10.2010 נדחה ערעור שהוגש על החלטה אחרונה זו ונקבע כי התנהלות המותב והחלטותיו אינה מקימה חשש למשוא פנים כלפי המערער. בפסק הדין נדחתה טענת המערער אשר לקיום קשרים אישיים בין השופטת ע' בן-לוי לבין מנהלת מחלקת הרווחה. זאת בשים לב להבהרה שמסרה השופטת, ולפיה מדובר בהיכרות מקצועית שדווחה לצדדים. עוד נקבע כי יתר טענות המערער נושאות אופי ערעורי, ואינן מקימות עילה לפסילת המותב.

2.

כעולה מהחלטת בית משפט קמא, לאחר שנדחה ערעור הפסלות הראשון, נמשכו ההליכים וביום 18.11.2017 ניתן פסק דין בעילת הנזקקות. 4 ימים לאחר מכן הגיש המערער בקשת פסלות נוספת, שבמסגרתה העלה טענות נגד התנהלות המותב. נטען – בין היתר – כי מדובר ב"התנהלות בזויה" של המותב; וכי השופטת עברה עבירה של הפרת אמונים. במקביל, הגיש המערער ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי. ביום 4.12.2017 דחה בית המשפט את הבקשה החדשה לפסילת המותב. כך משנפסק כי אין בבקשה הנוכחית כל עילה חדשה שלא נטענה בבקשה הראשונה, וכי המערער חוזר על טענות שנדונו והוכרעו בבקשה הקודמת. הוטעם כי הנתון החדש שהתווסף לטענות המערער הוא פסק הדין שניתן בנוגע לעילת הנזקקות. ואולם, נקבע כי אין בקיומו של פסק דין שאינו לרוחו של צד להליך כדי לבסס עילת פסלות. בית המשפט הבהיר כי על אף הלשון הפוגענית שבה עושה המערער שימוש בטיעוניו, "מותב זה לא חסך זמן ומאמץ" והסביר למערער – שאינו מיוצג – את מהות ההליך ומשמעותו.

3.

מכאן הערעור שלפניי. המערער, שאינו מיוצג, טוען כי בפסק הדין ניתן "גיבוי מלא לזיוף, עדויות שקר ושיבוש מהלכי משפט". על כן, הגיש בקשה מחודשת לפסילת בית המשפט. לדברי המערער, המותב שיושב בדין עושה "כל שביכולתו בכדי לשבש את מהלכי משפט" באופן המקים חשש למשוא פנים המחייב את פסילתו. כך, בין היתר, משום – שלטענת המערער – בית המשפט התיר הגשת מסמך מזויף במהלך ההליך, והורה על מחיקת דברי המערער בהקשר זה מן הפרוטוקול.

4.

לאחר שעיינתי בערעור ובנספחיו באתי לידי מסקנה כי דינו להידחות. בעל דין אינו מוגבל במספר הפעמים שבהן הוא רשאי להגיש בקשה לפסילת השופט או במספר ערעורי הפסלות שהוא רשאי להגיש (יגאל מרזל דיני פסלות שופט

55 (2006))

ואולם, על הטוען לעילת פסלות נוספת באותו הליך להצביע על עילה חדשה, אשר לא נדונה בעבר וצמחה לאחר מתן ההחלטה הקודמת בעניין הפסלות וכן כי נטענה במועד וללא שיהוי ( שם , עמ' 56). איני סבורה כי אלה הם פני הדברים בנסיבות המקרה שלפניי. טענותיו של המערער נטענו באורח כללי, מבלי לפרט מהם הטעמים החדשים שעליהם הוא מבסס טענה בדבר חשש למשוא פנים מצד המותב. הטענה אשר למסמך המזויף, לכאורה, נטענה אף היא באופן כללי מבלי שהמערער הפנה למועדים רלוונטיים ומבלי שהסביר מדוע היא מצמיחה עילה חדשה לפסילת המותב (השוו ע"פ 4778/99 רום נ' מדינת ישראל , פסקה 8 (10.8.1999)). יתר טענות המערער נושאות אופי ערעורי מובהק ולפיכך המקום להעלותן הוא בהגשת ערעור על פי סדרי הדין הרלוונטיים ( ע"א 3639/16 חברת אולמי אחים סעיד אל-דאהוד בע"מ נ' אולמות ומסעדות דאוד 2001 בע"מ , פסקה 5 (17.5.2016)).

למרות הערות חוזרות ונשנות (ראו הערתי בפסקה 5 לערעור הפסלות הראשון), ממשיך המערער לעשות שימוש בלשון בוטה ומשתלחת כלפי בית המשפט. לפיכך הגעתי למסקנה כי יש לחייבו בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסכום של 1,500 ש"ח.

הערעור נדחה.