ע"א 1942/20 אלון גורן נ. פ.א.ב.מ השקעות בע"מ

1.

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופטת י' ייטב ) בת״א 22052-12-16 מיום 28.1.2020, במסגרתו התקבלו באופן חלקי תביעות הדדיות של הצדדים, ותוצאתו הסופית היא שעל המערער להחזיר למשיבים סך של 1,726,246 ש״ח, בתוספת ריבית והצמדה, וזאת עד להכרעה בערעור שהוגש על ידי המערער.

2.

ביסוד ההליך עסקה במקרקעין בין הצדדים, במסגרתה רכשה המשיבה 1, אשר נמצאת בבעלותו של המשיב 2 (להלן בהתאמה: המשיבה , המשיב וביחד: המשיבים ), מהמערער את הזכויות במספר מגרשים שחכר מרשות מקרקעי ישראל (להלן: רמ״י ) שייעודם חקלאות (להלן: המקרקעין ), וזאת בשני הסכמי מכר, מיום 4.1.2015 ומיום 27.7.2015 (להלן: הסכמי המכר ). במסגרת הסכמי המכר שילמו המשיבים למערער סך של 2,302,500 ₪, בצירוף מע"מ. לצד זאת שילמו המשיבים למערער סכומי כסף נכבדים נוספים, שלא נכללו בהסכמי המכר ואשר כונו תשלומי ״תמריץ״, בין היתר עבור שירותיו המשפטיים כעו"ד וכדי שיפעל לשינוי ייעוד המקרקעין לייעוד לתחנת דלק. על-פי ממצאי בית המשפט קמא, סכומים אלה הצטברו לסך כולל של 3,886,246 ₪.

3.

בשלהי שנת 2015 החל המשיב לדרוש מהמערער לבטל את הסכמי המכר ולהשיב לו את סכומי הכסף ששולמו, וזאת בטענה כי הלה הוליכו שולל, בהסתירו את האפשרות כי רמ"י תדרוש את השבת המקרקעין לידיה במקרה של שינוי יעוד. בתחילה סירב המערער לבטל את ההסכמים, אולם בעקבות איומים שהשמיע המשיב כלפיו וכלפי בני משפחתו, הסכים לבסוף, וביום 24.12.15 נחתם בין הצדדים הסכם לביטול הסכמי המכר (להלן: הסכם הביטול ). לצד הסכם זה התחייב המשיב שאם יאיים שוב על המערער ישלם לו פיצוי מוסכם בסך 1,000,000 ₪.

בהמשך התגלע סכסוך בין הצדדים באשר לסכומים ששולמו כתמריץ ובאשר לסכומים שהשיב המערער למשיב נוכח הסכם הביטול, ובמסגרת סכסוך זה שב המשיב ואיים על המערער. איומים אלה הובילו לתלונה מצד המערער למשטרה והגשת כתב אישום נגד המשיב, שהסתיים בהרשעתו, במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של סחיטה באיומים, בגינה נגזר עליו עונש מאסר בפועל בן 4 חודשים אשר יבוצע בעבודות שירות ועונשים נלווים.

4.

כאמור, שני הצדדים הגישו תביעות כספיות הדדיות: המשיבים תבעו מהמערער סך של כ- 7.1 מיליון ₪,ואילו המערער תבע בתביעה שכנגד סך של כ- 4.1 מיליון ₪, הכל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.

בפסק דין מפורט ומנומק קיבל בית המשפט קמא, באופן חלקי, את שתי התביעות. נקבע, כי המערער סיפק למשיבים שירותים משפטיים בעסקאות מושא המחלוקת, וכי התנהלותו של המערער הייתה ״נגועה בניגוד עניינים מצד עורך הדין, ובהפרת חובת נאמנות המוטלת עליו כלפי לקוחותיו. כל אלו מזכים את הלקוח בביטול ההסכם אם לא מחמת מרמה, לפחות מחמת הטעיה או טעות, ובוודאי שמחמת חוסר תום לב במשא ומתן ״. לפיכך היו המשיבים זכאים לביטול הסכמי המכר עם המערער. גם ביחס לכספי התמריץ ביכר בית המשפט את גרסת המשיבים על פני גרסת המערער וקבע כי סכום ההשבה שנותר מתוך כלל כספי התמריץ שקיבל המערער הוא בסך 2,726,246 ₪ . לצד זאת, נקבע כי בהתאם להתחייבות המשיב כאמור, יש לקבל באופן חלקי את תביעת המערער באופן שמסכום ההשבה שעל המערער לשלם למשיבים ינוכה סך של 1,000,000 ₪ , הוא סכום הפיצוי המוסכם על פי ההתחייבות, תוך שנדחתה טענת המערער לפיה מוטל על המשיב לפצות אותו בסכום של 3,000,000

₪ שכן מדובר בשלושה אירועי איומים.

5.

על פסק דין זה הוגש ערעור, ולצידו הבקשה שלפניי. בבקשה נטען כי סיכויי הערעור להתקבל גבוהים נוכח השגיאות הרבות שנפלו, לשיטת המערער, בפסק הדין בפן המשפטי והעובדתי גם יחד; וכי מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובתו מכיוון שסכום הכסף המדובר יחייבו לממש נכסים בהתראה קצרה, בימים של חוסר וודאות כלכלית, באופן שיסב לו נזקים בלתי הפיכים. עוד נטען, כי במקרה דנן יש לראות במשיבים כאחד, וכי יש להחיל את הכלל לפיו כאשר הסכום הכספי מושא הערעור גבוה במיוחד, מתעורר חשש ל קושי שעשוי להיות בהשבתו באופן המצדיק את עיכוב ביצוע פסק הדין.

בתגובתם התנגדו המשיבים לבקשה. נטען כי סיכויי הערעור נמוכים בהתחשב בכך שהוא נסוב, רובו ככולו, על ממצאים עובדתיים וקביעות מהימנות של בית המשפט קמא שאין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בהם. כמו כן נטען שמאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המערער, נוכח העובדה שאין מדובר באדם פרטי ממוצע, אלא בחברה עתירת נכסים ובאדם פרטי מבוסס, בעלי תחנות דלק ומקרקעין, וכי המערער לא הביא ולו ראשית ראיה לקושי שעלול להתעורר בהשבת הסכום בו חויב ככל שערעורו יתקבל.

6.

לאחר עיון בבקשה ונספחיה ובתגובת המשיבים הגעתי מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

7.

כידוע, הכלל הבסיסי, הקבוע בתקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, הוא כי " הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים ", וכי לבעל דין עומדת הזכות ליהנות מפירות זכייתו בסמוך לאחר מתן פסק הדין לטובתו .

משכך, המבקש לעכב ביצוע פסק דין שניתן נגדו נדרש להוכיח קיומם של שני תנאים - כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו וכי סיכויי הערעור להתקבל טובים. דברים אלו נכונים ביתר שאת במקרים בהם פסק הדין מטיל חיוב כספי, שכן ככלל הנזק שנגרם כתוצאה מביצוע פסק דין כאמור אינו בלתי הפיך (ע"א 6827/19 עיני נ' מנהל מס שבח מקרקעין אזור מרכז

(13.1.2020)). סטייה מן הכלל האמור מוצדקת במקרים בהם קיים חשש ממשי כי המבקש לא יוכל לגבות בחזרה את כספו מהמשיב אם ערעורו יתקבל, כגון במקרה בו נפסק לטובת המשיב לערעור סכום גבוה במיוחד אשר עשוי להוות שיקול בהערכת מידת הקושי בהשבתו (ע"א 1872/20 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני פסקה 3 (11.2.2020)).

8.

אף מבלי לקבוע מסמרות באשר לסיכויי הערעור - שנחזה על פניו כעומד מול משוכה גבוהה נוכח היותו מכוון נגד קביעות עובדה ומהימנות של בית המשפט קמא - סבורני כי הבקשה אינה מבססת עילה לעיכוב ביצוע אף מבחינת מאזן הנוחות. המערער לא ביסס, ולו לכאורה, את טענתו לקושי בהשבת הכספים ככל שערעורו יתקבל, ומערכת היחסים העסקית בין הצדדים, במסגרתה עברו מיד ליד סכומי כסף גדולים, אינה תומכת אף היא בחשש הנטען.

9.

אשר על כן הבקשה נדחית . הצו הארעי שניתן בהחלטתי מיום 12.3.2020 מבוטל בזאת. המערער יישא בהוצאות המשיבים בבקשה זו בסך 3,000 ₪.