ע"א 5858/19 פסגות קופות גמל פנסיה בע"מ נ. חיים אופיר

1.

בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת (בדימוס) ש' אלמגור ) בת"צ 45368-12-13 מיום 24.6.2019, בגדרה התקבלה בקשת המשיב לביטול חלקי של הסדר פשרה בין הצדדים ופסק דין שהעניק לו תוקף, וכן אושרה בקשתו לאישור תובענה ייצוגית נוכח הביטול האמור.

2.

ואלו בתמצית עיקרי העובדות הצריכות לענין: בשנת 2010 הגיש המשיב לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד המבקשות (ת"צ 17626-11-10), בעיקר בטענה כי המבקשות הפרו התחייבותן לגבות דמי ניהול בשיעור קבוע של 0.25%. ביום 11.10.2012 הגישו הצדדים הסדר פשרה אליו הגיעו,

ובית המשפט נתן לו תוקף של פסק דין. כשנה לאחר מכן הגיש המשיב בקשה חדשה לאישור תובענה ייצוגית נגד המבקשות, היא ת"צ 45368-12-13 האמורה. בבקשה עתר לביטול חלקי של הסדר הפשרה ופסק הדין בהליך הקודם כאמור, בשל טעות והטעיה שנפלו בכריתת הסכם הפשרה, וזאת לאור גילויה של ראיה חדשה, לפיה בניגוד לטענת המבקשות בהליך הראשון, היה בידיהן תיעוד המאשר את ההתחייבות לדמי ניהול בשיעור קבוע.

כאמור, ביום 24.6.2019 קיבל בית המשפט המחוזי - בהחלטה מנומקת ומפורטת, האוחזת כ- 34 עמודים, בגדרה נבחנו לעומק עדויות רבות שנשמעו בפניו - את בקשת המשיב על שני חלקיה.

3.

על החלטה זו הוגש ערעור ולצדו הבקשה לעיכוב ביצוע שלפניי. בפתח הבקשה צוין כי מכיוון שהלכה למעשה ההחלטה עוכבה עד כה, בהסכמת המשיב, בכדי לאפשר את בירור הבקשה דנן, ומשום שההליך קמא לא קודם כלל מאז מתן ההחלטה מושא הערעור - מן הראוי להותיר את המצב על כנו עד להכרעה בערעור. באשר לסיכויי הערעור נטען כי אלו גבוהים ביותר, מאחר שההחלטה ניתנה בראש ובראשונה בחוסר סמכות, וכן משום שההחלטה לוקה בשגיאות משפטיות ביישום הדין החל על ביטול הסדר פשרה בהליך של תובענה ייצוגית ועל אישור תובענה כייצוגית. באשר למאזן הנוחות סבורות המבקשות כי עיכוב ביצוע ההחלטה לא יגרום כל נזק למשיב או לחברי הקבוצה, בשים לב לכך שהבקשה מתנהלת כבר שנים רבות וכל שמתבקש הוא שהות נוספת. לעומת זאת נטען כי אי עיכוב ההליך ייסב להן ״נזקים משמעותיים ובלתי הפיכים״, לרבות במישור תדמיתן ״כתוצאה מפרסום מודעה על אישור התביעה כייצוגית וניהול התביעה הייצוגית״. עוד נטען, כי ניהול התביעה בטרם הוכרע הערעור על ההחלטה עשוי להביא לבזבוז משאבים וזמן מצד כל הצדדים להליך.

4.

מנגד, טען המשיב בתשובתו כי דין הבקשה להידחות. ראשית נטען כי הניסיון להיבנות מהסכמתו, שייתרה את הצורך במתן עיכוב ביצוע ארעי עד להחלטה בבקשה לעיכוב ביצוע לגופה, הוא ניצול חסר תום לב ואין לקבלו. לגופם של דברים נטען כי סיכויי הערעור קלושים, שכן מדובר בערעור על הכרעות עובדתיות, שעיקרן נובע מעדויות של עדים מטעם המבקשות, ואין זה מדרכה על ערכאת הערעור להתערב בהחלטות מסוג זה, אלא במקרים חריגים, שאין המקרה דנן בא בקהלם. ביחס למאזן הנוחות נטען כי המבקשות לא הוכיחו טענתן לנזק בלתי הפיך באם תדחה הבקשה, ועל כן מדובר בטענה סתמית. הודגש, כי במקרה דנן כל שעל הפרק הוא המשך ניהול הדיון לגוף התובענה, והנזק הלכאורי לו טוענת המבקשות הוא ״מנת חלקו של כל נתבע באשר הוא״ וממילא ניתן לפיצוי בכסף, ועל כן אינו נזק בלתי הפיך המצדיק עיכוב ביצוע.

5.

לאחר עיון הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

כידוע, הכלל הבסיסי, הקבוע בתקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, הוא כי " הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים ". המבקש לחרוג מכלל זה נדרש להוכיח קיומם של שני תנאים - כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, במובן זה ש אם בסופו של יום יתקבל ערעורו, ייתקל הוא בקשיים בהשבת המצב לקדמותו (ע״א 2758/20 קונגרגיישן בני יוסף נ׳ בית אולפנא לאימון מורים, פסקה 7 (21.5.2020); ע"א 1942/20 גורן נ' פ.א.ב.מ השקעות בע"מ פסקה 7 (7.4.2020) ורבים זולתם).

מבלי לקבוע מסמרות באשר לסיכויי הערעור בעת הזו, סבורני כי הבקשה אינה מבססת עילה לעיכוב ביצוע מבחינת מאזן הנוחות. המבקשות כלל לא ביססו את טענתן לנזק בלתי הפיך בשל קידום ההליך, וכבר נקבע בפסיקת בית משפט זה כי ״ אין בפרסום המודעה בדבר קבלתה של בקשת אישור ובוודאי שלא בהגשת כתב הגנה משום נזקים שאינם ניתנים לתיקון בכסף, ומשכך הם אינם מצדיקים חריגה מהעיקרון שלפיו החלטות ופסקי דין יש לקיים עם נתינתם ״ (רע״א 3500/17 פרייס ליס ניהול צי רכב בע״מ נ׳ המכרז לכירורגיה וגניקולוגיה מיילדותית בע״ מ , פסקה 2 וההפניות שם (16.5.2017)). הנזק הכרוך בהמשך ניהול ההליך, המוגבל מעצם טיבו, אין בו אפוא כדי להצדיק עיכוב ביצוע, וממילא צפוי כי ההכרעה בערעור תקדם לסיום ההליך בערכאה קמא.

8.

אשר על כן, הבקשה נדחית . המבקשות יישאו בהוצאות המשיב בגין בקשתן בסך של 5,000 ₪.