בש"א 3681/20 אופיר חיים נ. פסגות קרנות גמל ופנסיה בע"מ

לפנַי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת הרשמת ש' עבדיאן בע"א 5858/19 מיום 17.5.2020, במסגרתה נדחתה בקשת המבקש למחיקת ערעור על הסף בטענה כי נפלה שגיאה בסיווג ההליך שהוגש לבית משפט זה.

הרקע לבקשה

1.

בשנת 2010 הגיש המבקש בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד המשיבות לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ת"צ 17626-11-10). הצדדים הגיעו ביום 11.10.2012 להסדר פשרה וניתן לו תוקף של פסק דין. בחלוף כשנה, הגיש המבקש בקשה נוספת לאישור תובענה ייצוגית נגד המשיבות לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ת"צ 45368-12-13). במסגרת בקשת האישור עתר המבקש לביטול חלקי של פסק הדין מיום 11.10.2012 כי התקשר עם המשיבות בהסדר הפשרה בשל הטעיה. ביום 24.6.2019 קיבל בית המשפט את בקשתו של המבקש, אושרה בקשתו להגשת תובענה ייצוגית ובוטלו החלקים הרלוונטיים בפסק הדין שהוא טען לביטולם (להלן: החלטת הביטול ) .

2.

המשיבות הגישו שני הליכים בקשר להחלטת הביטול: הראשון, ערעור בזכות על ההחלטה (ע"א 5858/19); השני, בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות על ההחלטה, ככל שייקבע כי לא ניתן לערער עליה בזכות. מנגד, המבקש עתר לדחיית הערעור על הסף מאחר שאין למשיבות זכות ערעור על החלטת הביטול. כמו כן, המבקש התנגד לבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור.

3.

הרשמת דחתה את עתירת המבקש לדחיית הערעור על הסף וקבעה כי למשיבות זכות ערעור על החלטת הביטול. משכך, התייתרה ההחלטה בבקשת המשיבות להארכת מועד להגשת רשות ערעור. הרשמת ציינה כי החלטת הביטול כללה למעשה הכרעה בשתי בקשות מטעם המבקש. הראשונה, בקשה לאישור התובענה אשר דרך ההשגה עליה היא באמצעות הגשת בקשת רשות ערעור. השנייה, ביטול חלקי של פסק הדין מיום 11.10.2012 אשר דרך ההשגה עליה היא באמצעות הגשת ערעור בזכות, נוכח העובדה

שמדובר בפסק דין. אי לכך, נקבע כי למשיבות זכות ערעור על כל חלקי ההחלטה. זאת בהתאם להלכה הקובעת כי במקרים בהם החלטה מכילה עניינים שהערעור עליהם בזכות ועניינים שהערעור עליהם ברשות, קיימת זכות ערעור על כל רכיבי ההחלטה. עוד צוין כי המבקש הוא זה שבחר בדרך דיונית של הגשת בקשה לביטול פסק הדין בגדרי בקשתו לאישור התובענה ועליו לשאת בהשלכות בחירה זו.

4.

ביום 8.6.2020 הגיש המבקש ערעור על החלטת הרשמת וטען כי החלטתה נוגדת את לשונו ותכליתו של סעיף 8(ד) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: חוק תובענות ייצוגיות ), הקובע כי אופן ההשגה על החלטה לאשר תובענה ייצוגית הוא רק במתן רשות על כך. בהקשר זה טוען המבקש כי אין לקרוא לתוך סעיף 8(ד) לחוק את כללי הסיווג המבחינים בין "פסק דין" לבין "החלטה אחרת". עוד טוען המבקש כי בהתאם לכלל הקובע כי אופן ההשגה על החלטה שיפוטית הוא פועל יוצא של "האכסניה הדיונית" בה נדונו טענות הצדדים, יש לקבוע כי אין למשיבות זכות ערעור, מפני שהבקשה לביטול פסק הדין נדונה אגב הדיון בבקשה לאישור תובענה ייצוגית. כמו כן, כלל לא ברור שפסק הדין מיום 11.10.2012 אכן בוטל ומכאן מתחדדת המסקנה שלפיה יש לראות בכל החלטת הביטול "החלטה אחרת" אשר ניתן להגיש עליה בקשת רשות ערעור. גם "מבחן הסעד" מוביל למסקנה כי אין זכות ערעור על ההחלטה האמורה. לבסוף טוען המבקש כי הדרך היחידה שעמדה לפניו היא הגשת בקשה לאישור תובענה ייצוגית ובה בקשה נוספת לביטול פסק הדין מיום 11.10.2012, ועל כן שגתה הרשמת כאשר קבעה כי הוא בחר בדרך דיונית זו.

5.

בתגובה לערעור הגישו המשיבות בקשה לסילוק הערעור על הסף מחמת איחור בהגשתו. המשיבות טוענות כי בהתאם לתקנה 400 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ) היה על המבקש להגיש את ערעורו עד ליום 7.6.2020, בעוד שזה הוגש בפועל רק ביום 8.6.2020. ברם, המבקש לא הגיש בקשה להארכת מועד ואי לכך יש לסלק על הסף את ערעורו.

6.

ביום 15.6.2020 הגיש המבקש תגובה לבקשת המשיבות לסילוק הערעור על הסף וכן בקשה להארכת מועד להגשת ערעורו ביום אחד. הוא טען כי בשל טעות טכנית שגה וחשב כי המועד להגשת ערעורו הוא ביום 8.6.2020 ולא יום קודם לכן. רק ביום 10.6.2020, המועד בו הוגשה הבקשה לסילוק הערעור על הסף נודע לו שהיה עליו להגיש את הערעור ביום 7.6.2020. כן טען המבקש כי דחייה על הסף של ערעורו היא צעד דרסטי החוסם את דרכו לערכאות ומונע ממנו את יומו בבית המשפט. כמו כן, הוא הדגיש כי מדובר בטעות בתום לב; מדובר באיחור קל של יום אחד; המשיבות כלל לא טענו כי התגבשה אצלן ציפייה שהערעור לא יוגש או כי נגרם להן נזק כלשהו מהאיחור בהגשת הערעור; סיכויי הערעור טובים; הנזק הצפוי להיגרם מדחיית הערעור יפגע בקבוצה גדולה של אנשים.

דיון והכרעה

7.

הארכת מועד להגשת הליך ערעורי תינתן רק אם התקיימו "טעמים מיוחדים" המצדיקים זאת (תקנה 528 לתקנות). שאלת קיומם של טעמים מסוג זה נבחנת לפי נסיבותיו של כל מקרה ומקרה והאיזון הראוי בין השיקולים השונים (בש"א 1839/20 פלונית נ' קופת חולים מאוחדת , פסקה 8 (16.3.2020)) . בין היתר, על בית המשפט לבחון את משך האיחור, את הטעם העומד בבסיסו, ואת הסיכויים הלכאוריים של ההליך הערעורי שמתבקשת ארכה להגשתו (ראו לאחרונה: בש"א 1676/20 חננאל נ' עיריית תל אביב-יפו (15.3.2020)). במסגרת זו, ככל שסיכויי ההליך הערעורי נמוכים, כך נחלשת ההצדקה למתן ארכה (ראו: בש"א 795/20 שגיא נ' רו"ח אמיר נגרי (30.1.2020); בש"א 1829/18 אלקודסי נ' מקורות חברת מים בע"מ (5.3.2018)).

8.

בענייננו איחור של יום בלבד בהגשת הערעור אינו איחור משמעותי. ברם, המבקש לא הצביע על "טעם מיוחד" המצדיק איחור זה. כבר נקבע כי טעות בדבר מניין הימים העומדים לצורך הגשת בקשה להארכת מועד לא מהווה "טעם מיוחד" (והשוו: בש"א 7955/19 וגאדה נ' פקיד שומה פתח תקוה – רשות המיסים (8.12.2019)). ככלל, "טעם מיוחד" משמעותו "קיומן של נסיבות חיצוניות שאינן בשליטת בעל הדין, ואילו כאשר טעמי האיחור נעוצים בבעל הדין עצמו או בבא כוחו, אין צידוק להאריך את המועד שהוחמץ" (רע"א 10436/07 ציון נ' בנק הפועלים בע"מ , פסקה 10 (28.4.2008)). כמו כן, גם הגשת הערעור באיחור קל לא מהווה בפני עצמה "טעם מיוחד" המצדיק הארכת המועד (ראו: בש"פ 151/20 טמסיס נ' עיריית נוף הגליל (12.1.2020); בש"מ 4983/14 אנדלוסיה הנדסה ואדריכלות בע"מ נ' עיריית באקה אל-גרבייה (13.8.2014) ).

9.

מעבר לכך, לא ניתן לומר כי סיכויי הערעור נחזים להיות גבוהים. אכן צודק המבקש כי בהתאם לסעיף 8(ד) לחוק תובענות ייצוגיות משאושרה בקשה להגשת תובענה ייצוגית, הדרך להשיג עליה היא באמצעות בקשת רשות ערעור. ואולם, המבקש הוא זה שכרך את בקשת ביטול פסק הדין יחד עם בקשת אישור התובענה, והלכה היא כי החלטה המכילה הכרעות שנתונה עליהן זכות ערעור והכרעות שנתונה עליהן רשות ערעור – ההשגה על כל חלקיה תהיה בזכות (ראו : עע"מ 2800/19 עמותת אלע"ד אל עיר דוד נ' עינת אדרי- הממונה על חוק חופש המידע (5.8.2019); ע"א 2017/20 מפעלי אחים עאמר מרצפות ושיש בע"מ נ' נשר נפתלי – בתפקידו נאמן לנכסי החייב (18.5.2020)). כמו כן, בהינתן הסוגיה העומדת על הפרק, שאלת סיווג ההליך, על אף שיש לה השלכות גם על שני הצדדים בענייננו, לא ניתן לומר כי נגרם למבקש, כמשיב לערעור

העיקרי, נזק באופן המצדיק היעתרות לבקשתו להארכת מועד. זאת שכן כך או אחרת דלתות בית משפט זה לא היו נעולות לפני המשיבות.

10.

בשקלול כל השיקולים דלעיל, בקשת הארכת המועד נדחית.