ע"א 5858/19 פסגות קופות גמל פנסיה בע"מ נ. חיים אופיר

1.

מהו אופן ההשגה על החלטה שניתנה בהליך של בקשה לאישור תובענה ייצוגית אשר בגדרה נקבע כי יש להורות על ביטול חלקי של פסק דין חלוט שנתן תוקף להסכם פשרה בהליך ייצוגי אחר? זו השאלה שהתעוררה בהליכים שבכותרת ביחס להחלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 24.6.2019 (להלן: ההחלטה ).

2.

הרקע העובדתי, בתמצית, הוא כדלקמן: בשנת 2010 הגיש המשיב בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד המערערות לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ת"צ 17626-11-10). הצדדים הגיעו להסדר פשרה אשר אושר בהתאם למנגנון הקבוע בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: חוק

תובענות ייצוגיות ), וביום 11.10.2012 ניתן לו תוקף של פסק דין על ידי בית המשפט המחוזי (להלן: פסק הדין מיום 11.10.2012 ). בשנת 2013 הגיש המשיב בקשה נוספת לאישור תובענה ייצוגית נגד המערערות לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ת"צ 45368-12-13). בגדרי הבקשה עתר המשיב לביטול חלקי של פסק הדין מיום 11.10.2012 (ביחס לאחת מן העילות שאושרו בפסק הדין) בטענה כי התקשר עם המערערות בהסכם הפשרה בשל הטעייה.

3.

בהחלטתו מיום 24.6.2019 קיבל בית המשפט המחוזי את הבקשה לאישור התובענה כייצוגית. באשר להסדר הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין מיום 11.10.2012 נקבע במספר מקומות לאורך ההחלטה כי "יש לבטלו" בחלקו (ראו: פיסקאות 12, 13 ו-16 לפסק הדין), וכך סיכם את הדברים בית המשפט המחוזי:

"ניתן לסכם ולומר, על סמך כל שנאמר עד הנה, כי יש לבטל את סעיפים 3, 4.5 ו-4.7.2 לבקשה לאישור הסדר הפשרה, הנוגעים לעילה החוזית. משקבעתי כי יש לבטל את ההסדר מכוח העילה לפי חוק החוזים [...]" (שם, בפיסקה 17).

4.

המערערות הגישו שני הליכים שכוונו כלפי ההחלטה, הם ההליכים שבכותרת: האחד, ערעור בזכות (ע"א 5858/19); והשני, בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור ככל שייקבע כי לא ניתן לערער על ההחלטה בזכות (בש"א 5859/19). המשיב, מצדו, עתר לדחיית הערעור על הסף בהיעדר זכות ערעור על ההחלטה וכן התנגד למתן הארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור.

5.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הגעתי לכלל דעה כי נתונה למערערות זכות ערעור על ההחלטה, ועל כן דין בקשת הסילוק להידחות.

6.

צודק המשיב בטענתו כי שאלת אופן ההשגה על החלטה שיפוטית היא פועל יוצא של ה"אכסניה הדיונית" שבה נדונו טענות הצדדים (ראו והשוו: עע"מ 6809/19 אבנר נ' מנהל הארנונה - עיריית חיפה , פיסקה 4 (12.2.2020), ערעור על החלטה זו נדחה ב-בש"מ 1656/20 חדד נ' מנהל הארנונה - עיריית חיפה , פיסקה 12 (22.3.2020)). ואולם, אני סבורה כי בחינתה של ה"אכסניה הדיונית" שבגדרה ניתנה ההחלטה מושא ענייננו, מובילה למסקנה כי מדובר בהחלטה אשר מהווה "פסק דין" הנתון לערעור בזכות.

7.

עיון בהחלטה מעלה כי היא כללה, הלכה למעשה, הכרעה בשתי בקשות מטעם המשיב (שהוגשו בצוותא חדא): האחת , בקשה לאישור תובענה ייצוגית; והשנייה , בקשה לביטול חלקי של פסק הדין מיום 11.10.2012. אכן, כפי שטוען המשיב בצדק, דרך ההשגה על החלטה לאשר תובענה ייצוגית היא באמצעות הגשת בקשת רשות ערעור (סעיף 8(ד) לחוק תובענות ייצוגיות), ומטעם זה אופן ההשגה על רכיב זה של ההחלטה, אילו היה עומד בפני עצמו, הוא באמצעות הגשת בקשת רשות ערעור.

8.

הדברים שונים ככל שמדובר בהכרעתו של בית המשפט המחוזי ברכיב השני שעניינו בקשה לביטול חלקי של פסק הדין מיום 11.10.2012. למקרא ההחלטה עולה, וזוהי למעשה נקודת המוצא (שדומני שאף הצדדים אינם חלוקים עליה), כי בית המשפט הורה על ביטול פסק הדין מיום 11.10.2012 ובכך הכריע למעשה באופן סופי בבקשת הביטול.

9.

יש להודות על האמת, וכפי שעולה אף מטיעוני הצדדים, שאלת סיווגה של ההחלטה לצורך ההשגה עליה, נגזרת משאלת הסמכות של בית המשפט להורות על ביטול פסק דין בגדרי החלטה בבקשה לאישור תובענה ייצוגית, ועל נפקויותיה של החלטה זו. כך, למשל, המשיב סבור כי אף אם נניח שבית המשפט המחוזי התכוון להכריע באופן סופי בבקשה לביטול פסק דין, הרי שלא היה רשאי לעשות כן במסגרת הכרעה בבקשה לאישור תובענה ייצוגית שאינה יכולה להיות סופית ומהווה רק "פרוזדור" בדרך ל"טרקלין".

10.

לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים בסוגיה זו אני סבורה כי אין מקום להכריע בהן במסגרת הדיונית הנוכחית (לשאלת הפלטפורמה הדיונית לביטול פסק דין במסגרת הליך ייצוגי ראו: רע"א 4066/03 קלאב הוטלס אינטרנשיונל א.ק.ה. בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה (9.2.2004); והשוו: ע"א 4682/92 עיזבון המנוח סלים עזרא שעיה ז"ל נ' בית טלטש בע"מ , פ"ד נז(3) 366, 372-371 (2003) (להלן: עניין שעיה ); ע"א 6019/07 טורג'מן נ' אחים עופר (ניהול) בע"מ , פ"ד סג (3) 612, 621 (2010) (להלן: עניין טורג'מן ); ע"א 9369/12 איבי נ' צ.א.מ.א הובלות דלק בע"מ , פיסקאות 18-17 (22.7.2014) (להלן: עניין איבי ); רע"א 4582/18 בלורן יבוא ושווק פרזול בע"מ נ' עו"ד גיא גיסין - מנהל מיוחד של החברות טופז אומנות

(5.11.2018); ע"א 718/19 כוכבי נ' כונס הנכסים הרשמי (26.2.2019) (להלן: עניין כוכבי ); נינה זלצמן מעשה-בית-דין בהליך אזרחי 633-630 (1991); שלמה לוין תורת הפרוצדורה האזרחית – מבוא ועקרונות יסוד 252-251 (מהדורה שניה, 2008)). שאלת סמכותו של בית המשפט להכריע בבקשה לביטול פסק דין בגדר ההליך הייצוגי היא טענה ערעורית במהותה שמטבע הדברים המקום להכרעה בה הוא בהליך גופו ואין מקום להקדים את המאוחר ולהכריע בטענה זו כבר בשלב הסיווג (השוו: ע"פ 2393/06 חמוד נ' מדינת ישראל , פיסקה 6 (22.6.2006); ע"א 7008/13 דגן נ' אינסל , פיסקה 4 (20.1.2014); רע"א 9322/17 מדינת ישראל נ' סי .די .סי חברה לפיתוח בע"מ (בכינוס נכסים)

(18.1.2018)) . לא למותר להוסיף ולציין בהקשר זה כי הכרעה בשאלת סיווגה של החלטה שיפוטית מתוך התבוננות ב"משקפיו" של צד להליך מעוררת קושי, שהרי יש בכך משום הנחת המבוקש (ראו: ע"א 9241/12 התכוף תעשיות (מקבוצת ברנד) בע"מ נ' רו"ח עליזה שרון - נאמנת להסדר הנושים , פיסקה 5 (4.8.2013); ע"א 3209/18 עובדיה נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (6.5.2018)).

11.

לכן, אני סבורה כי בענייננו, לצורך שאלת אופן ההשגה על ההחלטה, יש לצאת מנקודת מבטו של בית המשפט המחוזי אשר הורה על ביטול חלקי של פסק הדין שנתן תוקף להסדר פשרה בגדרי החלטה בבקשה לאישור תובענה ייצוגית. כמובן, אין בכך כדי לשנות מכך שהמבחן הקובע לצורך סיווג החלטה שיפוטית לעניין דרך ההשגה עליה מתמקד במהות ההחלטה ובתוכנה ולא בכותרת שניתנה לה (בע"מ 1345/17 פלוני נ' פלונית , פיסקה כ' (4.4.2017), וההפניות שם; חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 108 (מהדורה שלישית, 2012) (להלן: בן-נון וחבקין )).

12.

אם כן, כיצד יש לסווג החלטה המורה על ביטול פסק דין שנתן תוקף להסדר פשרה לצורך הערעור עליה?

כידוע, הדרך הדיונית לביטולו של פסק דין שנתן תוקף להסכם פשרה בטענת מרמה היא בהגשת תובענה לביטולו באמצעות פתיחתו של הליך חדש (ראו: עניין שעיה , שם; עניין טורג'מן , שם; עניין

איבי , בפסקאות 18-17). כבר נקבע כי החלטה המכריעה באופן סופי בתובענה נפרדת לביטול הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין מחמת פגם שנפל בכריתתו, מהווה "פסק דין" הנתון לערעור בזכות (ראו והשוו: ע"א 7400/00 יוסי חסון חברה להשקעות בע"מ נ' ועד הנאמנים לנכסי הווקף המוסלמי בת"א יפו (7.1.2001), ערעור על החלטה זו נדחה בבש"א 793/01 ועד הנאמנים (לנכסי הווקף המוסלמי) בתל-אביב-יפו נ' יוסי חסון חברה להשקעת בע"מ (15.8.2001); בש"פ 7060/16 רוזנבלט נ' מדינת ישראל , פיסקה 3 (6.11.2016) (להלן: עניין רוזנבלט )). כן נקבע כי " העובדה שבעקבות ההחלטה צפוי להתחדש הדיון בערעור שבגדרו נחתם הסכם הפשרה, אינה משנה מן המסקנה האמורה " (ראו: רע"א 10193/16 פלוני נ' פלוני , פיסקה 4 (21.2.2017), וההפניות שם).

13.

להשלמת התמונה יצוין כי בעניין איבי נקבע כי דרך ההשגה על החלטה הדוחה בקשה לביטול פסק דין, שהוגשה שלא במסגרת תובענה נפרדת, היא באמצעות הגשת בקשת רשות ערעור ולא ערעור בזכות (שם, בפיסקאות 18-17; ראו גם: ע"א 2833/15 רייך נ' מ.ד.מ מזרחי יזמות ובניה בע"מ , פיסקה 11 (24.2.2016); ע"א 1536/16 אגבאריה נ' משרד האוצר - רשות המיסים , פיסקה 2 (7.4.2016); ע"א 3926/16 אוסטרוביצקי נ' מקובר 24 (1995) בע"מ , פיסקה 5 (1.8.2016); עניין רוזנבלט , שם; עניין כוכבי ; ע"א 5978/19 מקובר נ' קאופמן , פיסקה 6 (28.1.2020)).

14.

בענייננו, ההחלטה הכריעה כאמור בבקשה לביטול חלקי של פסק דין אשר הוגשה במסגרת הליך חדש ונפרד שיזם המשיב. בנסיבות אלו – ואך לצורך אופן ההשגה על ההחלטה – אני סבורה כי ניתן להשקיף על ההחלטה כעל החלטה המכריעה בתובענה "נפרדת" לביטול פסק הדין, הגם שלא מדובר בתובענה שיוחדה אך למטרה זו (השוו למשל: ע"א 2751/11 דביר נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל , פיסקה 10 (3.7.2011); בן-נון וחבקין , בעמ' 143).

15.

אשר על כן, למערערים קמה זכות ערעור על כל חלקי ההחלטה מיום 24.6.2019, שכן כבר נקבע כי החלטה המכילה הן עניינים שהערעור עליהם ברשות והן עניינים שהערעור עליהם בזכות, נתונה לערעור בזכות על כל רכיביה. הרציונל העומד מאחורי הלכה זו הוא כי אין לפרק החלטה לגורמיה וכי די ברכיב אחד המהווה פסק דין על-מנת שניתן יהיה לערער בזכות גם על יתר רכיבי ההחלטה

(ראו: רע"א 7141/18 המועצה המקומית תעשייתית נאות חובב נ' י.מ. הנדסה אופטית בע"מ (11.12.2018), וההפניות שם).

16.

לא למותר לציין כי המשיב הוא זה שבחר בדרך דיונית של הגשת בקשה לביטול חלקי של פסק הדין מיום 11.10.2012 בגדרי הבקשה לאישור תובענה ייצוגית, ולבחירה דיונית זו יש השלכות כפי שפורט לעיל.

17.

סוף דבר: הבקשה למחיקת הערעור שבכותרת על הסף, נדחית. משהגעתי למסקנה זו הרי שהדיון בבש"א 5859/19 מתייתר והיא נמחקת בזאת.

המשיב יישא בהוצאות המערערות בסך של 1,000 ש"ח.

החלטתי זו תתויק גם בתיקי השופטים בע"א 5858/19.