פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א
5978/19
לפני:
כבוד הרשמת שרית עבדיאן
המערערים:
1. בנימין מקובר
2. דוד מקובר
נ ג ד
המשיבים:
1. עו"ד ערן קאופמן
2. כונס הנכסים הרשמי
בקשה לסילוק על
הסף; תשובת המערערים מיום 2.12.2019
פסק-דין
1.
הערעור שבכותרת מופנה נגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 16.8.2019 (פר"ק 42360-05-10; כבוד הנשיא א' אורנשטיין ) (להלן: פסק הדין ) בגדרו נדחתה בקשה לביטול הליכי פירוק. המשיב 1 (להלן: המנהל המיוחד ) עתר לסילוק הערעור על הסף בטענה שלא נתונה למערערים זכות ערעור על פסק הדין וכי דרך ההשגה עליו היא באמצעות בקשת רשות ערעור. כיצד, אפוא, ניתן להשיג על החלטה שיפוטית הדוחה בקשה לביטול הליכי פירוק? זו השאלה המרכזית המונחת לפתחי.
2.
ואלה בקצרה העובדות הצריכות לעניין: ביום 21.10.2010 ניתן צו פירוק לחברת מקובר 24 (1995) בע"מ (להלן: החברה ) שהמערערים היו בעלי מניותיה (להלן: צו הפירוק ). ביום 4.4.2011 דחה בית המשפט את בקשת המערער 2 לביטול צו הפירוק שניתן בהיעדרו, ובקשת רשות ערעור שהוגשה כנגד החלטה זו נדחתה אף היא (רע"א 3374/11 מקובר 24 [1995] בע"מ נ' נחום (25.7.2011)). ביום 16.1.2019 הגיש המערער 1 בקשה לביטול הליכי הפירוק נוכח היווצרותן של נסיבות חדשות המצדיקות זאת לטענתו. בגדר פסק הדין נדחתה בקשה זו. כיצד אפוא ניתן להשיג על פסק הדין?
3.
פסק הדין ניתן, כאמור, במסגרת הליכי פירוק. כידוע, על החלטות הניתנות במסגרת הליכי פירוק חלים דיני הערעור הרגילים המבחינים בין "פסק דין" ל"החלטה אחרת" (ראו: סעיף 291 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 (להלן: פקודת החברות ); ע"א 9380/09 נספיר בע"מ נ' עו"ד אמנון לורך, כונס הנכסים הזמני , פיסקה 23 (10.10.2011); רע"א 7213/12 שטיחים בסנטר ב.ש. בע"מ נ' אייס אוטודיפו בע"מ (10.12.2012)). ואולם, נוכח אופיים של הליכי הפירוק – אשר כוללים הכרעה בסוגיות שונות ומובחנות זו מזו – קבעה ההלכה הפסוקה כי כאשר בית המשפט שעל הפירוק מכריע באופן סופי במחלוקת תחומה המהווה "יחידה דיונית" העומדת בפני עצמה, הכרעה זו תיחשב "פסק דין" וזאת אף אם ההליך כולו טרם בא אל קיצו (ראו, למשל: ע"א 7195/17 חברת נ.ב.ע. בע"מ נ' גמלא הראל נדל"ן למגורים בע"מ , פיסקה 10 (23.7.2018), וההפניות שם).
4.
פסק הדין הכריע כאמור בבקשה שהוגשה לביטול הליכי פירוק. כפי שציין בית המשפט המחוזי, המסגרת הנורמטיבית לדיון בבקשה היא סעיף 271 לפקודת החברות המקנה לנושה, משתתף, מפרק או הכונס הרשמי את האפשרות להגיש בקשה לעיכוב הליכי פירוק לחלוטין או לזמן קצוב, לאחר מתן צו פירוק. בפסיקה נקבע בהקשר זה כי "ככלל בית המשפט יעשה שימוש בסמכותו לפי סעיף 271
לפקודת החברות
ויורה על עיכוב הליכי הפירוק מקום שבו פרעה החברה את מלוא החובות לנושים, הגיעה להסדר נושים, או אם התברר כי בקשת הפירוק נעשתה שלא כדין (הוגשה שלא בסמכות או לא נמסרה לחברה)"
(ראו: רע"א 3019/12 יובל נ' פרל , פיסקה 6 (9.5.2012). כן ראו: ציפורה כהן פירוק חברות
257 (מהדורה שנייה, 2016)).
5.
השלב הדיוני שבו הוגשה הבקשה לביטול צו הפירוק בענייננו היה טרם סיומו של הליך הפירוק בכללותו, והיא נסמכה על טענה לקיומן של נסיבות חדשות המצדיקות את ביטולו של הליך הפירוק. הנה כי כן, בקשה זו – במהותה – היא בקשה לעיון חוזר בצו הפירוק, וכפי שנפסק לא אחת – ואף בהליכי חדלות פירעון – החלטה הדוחה בקשה לעיון חוזר היא בגדר "החלטה אחרת" שהערעור עליה טעון רשות (ראו: ע"א 2970/11
בן עמי נ' כהן (26.5.2011), וההפניות שם; ע"א 1579/12
גמזו נ' ישעיהו (29.2.2012); ע"א 5730/16
סופר נ' עו"ד איתן ארז - נאמן לנכסי החייבת , פיסקה 6 (21.1.20107); בש"א 7064/18 אביר נ' אגיב , פיסקה 5 (19.11.2018)).
6.
זאת ועוד, בפסיקה נקבע גם כי החלטה הדוחה בקשה לביטול פסק דין, בין בהליכי פירוק ובין בהליכים אחרים, מהווה "החלטה אחרת" הטעונה רשות ערעור (ראו: ע"א 9369/12 איבי נ' צ.א.מ.א הובלות דלק בע"מ , פיסקה 18 (22.7.2014) ; ע"א 3792/15 אביסרור משה ובניו עבודות בנין ופיתוח בע"מ נ' אופיר יצחק - מפרק (12.11.2015)). לכן, בין אם נראה בבקשה נשוא פסק הדין כבקשה לעיון חוזר ובין אם נראה בה משום בקשה לביטול פסק דין, המסקנה היא כי יש לסווג את פסק הדין כ"החלטה אחרת" הטעונה רשות ערעור. לא למותר לציין כי המבחן הקובע לצורך סיווגה של החלטה שיפוטית לעניין אופן ההשגה עליה, מתמקד במהות ההחלטה ובתוכנה ולא בכותרתה או בהגדרה פורמלית שניתנה לה (ראו: ע"א 10222/17
דוד שחר בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון , פיסקה 7 (17.2.2019), וההפניות שם; חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 108 (מהדורה שלישית, 2012)).
7.
משהגעתי למסקנה כי ניתן להשיג על פסק הדין אך באמצעות קבלת רשות ערעור, ומשלא הוגשה בקשה למתן רשות ערעור, אין מנוס מלהורות על מחיקת ההליך שבכותרת.
8.
נוכח טענות המערערים אבהיר כי אופן ההשגה על החלטות של בית המשפט המחוזי הנו עניין המצוי באחריות בעלי הדין והם אינם יכולים להסתמך בהקשר זה על המתכונת שבה ההליך התקבל למרשם על-ידי המזכירות (ראו והשוו: בש"מ 7307/19 יזרעאלי נ' מועצה מקומית קרית טבעון , פיסקה 5 (7.11.2019)).
9.
סוף דבר: אני מורה על מחיקת ההליך שבכותרת. ממילא, הדיון הקבוע ליום 1.3.2020 – מבוטל. המערערים יישאו בהוצאות המנהל המיוחד, הוא המשיב 1, בסך של 1,500 ש"ח.
עותק מפסק הדין יועבר ליומן בית המשפט לאלתר.
ניתן
היום, ב' בשבט התש"ף (28.1.2020).
שרית עבדיאן
ר ש מ ת