רע"א 4066/03 קלאב הוטלס אינטרנשיונל (א.ק.ה.) בע"מ נ. היועץ המשפטי לממשלה

1.המשיבים 2 עד 4, אשר רכשו זכויות בדירות נופש המנוהלות אצל המערערות בע"א 4061/03 (הן המבקשות ברע"א 4066/03), הגישו תובענה ייצוגית כנגד המערערות - רשתות קלאב הוטל וקלאב אין, שעניינה דרך חישוב הוצאות האחזקה של דירות הנופש.

לאחר שנפתח המשפט, ולאור פניית בית-המשפט המחוזי, הודיעו הצדדים כי הם באו לכלל הסדר פשרה באשר לאופן חישוב התשלום האמור. בית-המשפט המחוזי אישר את ההסדר ונתן לו תוקף של פסק-דין.

לאחר שכך היה, פנה היועץ המשפטי לממשלה, בברכת המועצה הישראלית לצרכנות, לבית-המשפט המחוזי, בבקשה לבטל את פסק-דינו, באשר היה בו, בהסכם הפשרה, לדעתו, משום קיפוח כלל ציבור רכושי הזכויות אצל המערערות. בית המשפט המחוזי קיבל את עמדת היועץ המשפטי לממשלה. אף שלא הכריע בשאלה אם קיימת בידו סמכות להיענות לבקשת הביטול, בנסיבות שנוצרו, מצא בית-המשפט קמא להחריג מן ההסכם שנכרת את כלל רוכשי הזכויות אצל המערערות, בשל שראה בפניית היועץ המשפטי לביטול אישור ההסכם משום פנייה שבאה מטעמם. ובמילים אחרות: בית המשפט סבור היה כי בהתקיים פנייה שכזו מטעם היועץ המשפטי, שומה על כל רוכש זכויות המסכים להסכם הפשרה, לפנות לבית המשפט, ולהודיע בעצמו, מפורשות, על דבר הסכמתו. בית-המשפט גם סבר כי המערערות העלימו מידיעתו ומידיעת הצדדים האחרים את עובדת קיומה של תובענה ייצוגית אחרת באותו עניין עצמו. כנגד החלטה זו מופנה הערעור ומופנית בקשת רשות הערעור, ואנו החלטנו לדון בשניים כאחד, לאמור – לדון בבקשה כאילו הוגש ערעור על פיה.

2.אכן, הנימוקים שעומדים ביסוד הערעור הם כבדי משקל. התשובה לשאלה אם מדובר בהעלמת עובדה בעניין תובענה אחרת מורכבת יותר ממה שסבר בית המשפט קמא. גם קביעתו בדבר ההחרגה הנוצרת, מניה וביה, מכוח פניית היועץ המשפטי, אינה נקיה מספקות. אלא שפטורים אנו היום מלהכריע בשאלות אלה, בשל שהמערערות נכונות היום להביא לתוצאה המתבקשת מטעם היועץ המשפטי - לאמור ביטול תוקפו של הסכם הפשרה. עם זאת, כיוון שאינן מסכימות לקביעותיו של בית-המשפט המחוזי, בשלב שלאחר מתן פסק-הדין העיקרי, הן מציעות לשוב לאחור, אל השלב שטרם אישור הסדר הפשרה, ובפועל, הן מוכנות אף לבטל את הסכם הפשרה עצמו. רוכשי הזכויות, הלא הם הצד שכנגד בהליך המקורי, מסכימים למוצע.

3.היועץ המשפטי לממשלה ועימו המועצה הישראלית לצרכנות מבקשים היום שלא לברך על המוסכם על מנת שנוכל להורות את בתי-המשפט כולם את הדרך הראויה לקיום הליך אישור הסכמי פשרה בתובענות ייצוגיות. המועצה לצרכנות אף מציעה לקבוע כללי דיון ובהם מינוי מומחה לעניין שהוא נשוא התובענה. שאלות אלה הופכות להיות תיאורטיות לאור ההסכמה האמורה. מכל מקום, העניין הציבורי שזה וזו מייצגים - היועץ והמועצה – מתמקד, במקרה זה, בעמדה שיש להביא לתוצאה המבטלת את הסכם הפשרה. לתוצאה זו ניתן להגיע היום בהסכמה. כיוון שכך, פטורים אנו מלברר את שאינו צריך ברור עוד, מה גם שספק בעיניינו אם מקומן של הנחיות, כמוצע על ידי היועץ המשפטי והמועצה, הוא אכן בפסק-דין להבדיל מבחקיקה.

התוצאה היא שאנו מאשרים את ההסכמה האמורה ומבטלים הן את החלטתו של בית-המשפט המחוזי בהליך הבקשה לביטול פסק-דינו, והן את פסק-דינו המקורי, באופן שיבוטל האישור להסכם הפשרה, והצדדים לא יהיו קשורים עוד בהסכם - כל זאת בלא שצד מן הצדדים מוותר על אלו מטענותיו. אין צו להוצאות.