ע"א 1973/98 ניב ירקוני נ. ד"ר דורון רוזן

המבקשים, המערערים בערעור העיקרי (להלן: "המבקשים"), תבעו בבית המשפט המחוזי בבאר שבע את המשיבים בעילת הולדה בעוולה של המבקש מספר 1.

בית המשפט המחוזי דן תחילה בשאלת האחריות. ביום 9.2.98 ניתנה החלטה, לפיה חויבה המשיבה מספר 2 ואילו לגבי המשיבים 1 ו3- נפסק, כי אינם אחראים לנזק שנגרם למבקשים.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור (רע"א 1640/98) על ידי המשיבה מספר 2, והוגש ערעור (ע"א 1973/98) על ידי המבקשים. במסגרת ערעור זה הגישה המשיבה מספר 2 ערעור שכנגד, למחיקתו הוגשה הבקשה דנן.

יש לציין כי בבקשת המשיבה מספר 2 לאיחוד התיקים טרם ניתנה החלטה סופית. על פי החלטת כב' השופטת שטרסברג מיום 15.9.98 ונקבע, כי בקשת רשות הערעור תועבר להרכב של שלושה, ותובא יחד עם הערעור לפני אותו הרכב, שיחליט אם לדון בהם במאוחד.

בבקשה מתבקשת מחיקתו של הערעור שכנגד, ולחילופין מחיקת כל סעיפיו פרט לסעיפים 15 ו17-. בבקשה נטען, כי יש להורות על מחיקת הערעור שכנגד היות והערעור שכנגד, פרט לסעיף 15 שבו, עוסק בעניינים אשר לא הועלו בהודעת הערעור. הערעור הוגש על קביעות בית המשפט קמא בהתייחס לבדיקת אולטרה-סאונד שגרתית הנערכת בטרימסטר השני להריון, בחובת המשיב מספר 1, המבצע בדיקה שגרתית, ליידע את הנבדקת במגבלות הבדיקה וכן כנגד קביעת בית המשפט, לפיה טענה בעניין זה לא הועלתה בסיכומי המבקשים בפני בית משפט קמא.

הטענה הנוספת בפי המבקש היא כי הערעור שכנגד מעלה טענות אשר כמעט זהות מהותית לטענות שבבקשת רשות הערעור. לפיכך, מדובר בהתדיינות כפולה באותם עניינים. אשר על כן, הערעור שכנגד לטענתם הוא כעין תביעה טרדנית המפריעה לדיון הוגן, המסבכת ומשהה הדיון בו.

המשיבים מתנגדים לבקשה.

לטענת המשיב מספר 1, מאחר ועל פי החלטת בית משפט זה מיום 15.9.98 יאוחד הדיון בבקשת רשות הערעור ובערעור, אין בסיס לחששות המבקשים בדבר סרבול הדיון וכפילות בטיעונים. כאמור לעיל, טרם ניתנה החלטה סופית הקובעת סופית כי הדיונים בשני ההליכים יאוחדו.

לטענת המשיבה מספר 2 (להלן: "המשיבה"), מעלה הערעור טענות כנגד קביעותיו של בית משפט קמא בעניין החיוב באחריות, הן לגבי קביעתו כי המשיב מספר 1 פטור מאחריות והן כנגד קביעות בפסק-הדין שיש להן נגיעה לנושא חבותה של המשיבה. המשיבה מפנה לסעד שמבקשים המבקשים בערעורם:

"לפיכך מתבקש בית המשפט הנכבד שלערעור לקבל את הערעור ולחייב את המשיב מס' 1 באחריות לנזקים שנגרמו למערערים וכן את המשיבה מס' 2 ברשלנות בשל אופן ביצוע הבדיקה".

לפיכך, טוענת המשיבה, הן הערעור והן הערעור שכנגד מתייחסים לשאלת החבות כלפי התובע, ומשכך ברור, כי שניהם קשורים ושזורים בנושא אחד ובעלי זיקה הדוקה זה כלפי זה.

דין הבקשה להידחות.

כעולה מהודעת הערעור שהגישו המבקשים, מתבקש בית המשפט של ערעור לבחון את קביעותיו של בית משפט קמא, גם ביחס לחבותה של המשיבה מספר 2. אומנם, מרכז הערעור נסב על קביעתו של בית המשפט, כי לא היתה רשלנות בביצוע הבדיקה. ואולם, בסעיף 7 להודעת הערעור טוענים המבקשים אף לעניין העילה בגינה חוייבה המשיבה באחריות. בסעיף זה נטען, כי טעה בית המשפט בקביעתו כאילו בסיכומי המערערים לא נזכרה טענה בדבר חובת הרופא וחובת קופת החולים ליידע באפשרות לבצע בדיקה פרטית, ולפיכך טוענים, "גם במסקנותיו בהקשר זה קיימת טעות שורשית זו".

הערעור שכנגד ברובו מופנה כנגד חיובה של המשיבה על פי עילה זו. המשיבה טוענת כי טעה בית המשפט קמא בכך שחייב אותה על סמך עילה שלא נטענה.

סבורה אני, כי מהאמור לעיל עולה, כי עניינם של הערעור והערעור שכנגד אחד הוא, ואין מקום מטעם זה להורות על מחיקת הערעור שכנגד.

גם טענתם הנוספת של המבקשים, כי יש בערעור שכנגד משום כפילות, וכי מביא הוא לסיבוך והשהייה של הדיון, דינה להידחות.

לעניין הכפילות, וכפי שצויין לעיל, טרם ניתנה החלטה בבקשה לרשות ערעור שהגישה המשיבה, ועל כן צודקת המשיבה ברצותה להבטיח עצמה למקרה שלא תינתן רשות ערעור. כמו כן, כפי שצויין לעיל, ביקשה המשיבה את איחוד הדיון בין הערעור לבקשת רשות הערעור, ודווקא המבקשים התנגדו לה.

הבקשה נדחית.

המבקשים ישלמו הוצאות המשיבה מספר 2 בבקשה זו בסך 1,500 ש"ח.