ע"א 1990/17 קייס מוחמד סלים נ. עותמאן אחמד זיאדאת

השופט י' עמית :

1.

הערעור שבפנינו מתמקד אך ורק בפסק דינו המשלים של בית משפט קמא, ובשאלת מיקום השטחים המגיעים למשיבים 2-1 (להלן: המשיבים ), שרכשו יחד עם אחיהם שטח של 1500 מ"ר נטו מאביו המנוח של המערער.

הנפקות המעשית של הערעור היא שטח של 142 מ"ר, באשר לשיטת המערערים היה על המשיבים להפריש לדרכים 31% מהשטח, בעוד שעל פי המודד שבית המשפט מינה, קיבלו המשיבים לבסוף שטח של 832 מ"ר (416 מ"ר כל אחד).

2.

דין הערעור להידחות, ולו מן הטעם שאיני רואה לקבל את התזה העיקרית של המערער, ולפיה, מאחר שהייעוד של המקרקעין השתנה למגורים לא היה בכוונת מורישו-המנוח למכור שטח של 1500 מ"ר נטו. לא כך עולה מההסכם. העובדה כי הצדדים טרחו לכתוב בהסכם כי השטח הנרכש הוא נטו , כאשר מדובר בשטח צמוד דופן לשטח המגורים של הכפר מוקבילה, מעידה על כך שצפו כי יהיה צורך בעתיד להפריש שטחים לדרכים או לצרכים אחרים. כך עולה לכאורה גם מהתשריט שצורף להסכם (סעיף 3 להסכם). אדרבה. לכאורה היו אלה דווקא המשיבים שהיו זכאים לתשלומי איזון, והם ויתרו על כך לצרכי פשרה.

3.

די בכך כדי להשמיט את הבסיס לטיעוני המערער. אף איני נדרש לנימוק שניתן על ידי בית משפט קמא בהחלטתו, שדחתה את הבקשה לעיכוב ביצוע, ולפיה הבקשה עצמה משקפת הודאת בעל דין של המערער בזכותם של המשיבים במגרשים שהוקצו להם על פי פסק הדין המשלים.

לכך ניתן להוסיף, כי איני רואה כל סיבה לסטות מחוות דעתו של המודד שמינה בית המשפט כמומחה מטעמו, ושעליה נסמך פסק דינו המשלים.

4.

אף אין ממש בטענתו של המערער כי לא ייפה את כוחו של עורך הדין שניהל את ההתדיינות ב"סיבוב הראשון", ולו מן הטעם שהמערער אינו תוקף את תוצאת פסק הדין (במסגרתו הייתה הכחשה של עצם זכותם של המשיבים על פי הסכם הרכישה משנת 1999). לכך יש להוסיף כי גם בא כוחו הנוכחי של המערער אישר כי הלה ידע על התנהלות ההליך, בו היו מעורבים יורשים נוספים של המנוח.

5.

אשר על כן, אנו דוחים את הערעור.

המערער ישא בהוצאות המשיבים 2-1 בסך 20,000 (עשרים אלף) ₪.