פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א
1999/12
לפני:
כבוד הנשיא א' גרוניס
המערערים:
1. ידיעות תקשורת בע"מ
2. ניר חפץ
3. אמיר נוימן
4. טל אריאל אמיר
5. אורי גורן
נ ג ד
המשיבים:
1. ד"ר אפרים צור
2. ד"ר אפרים צור כירורגית פה ולסתות בע"מ
בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט
השלום בתל –אביב-יפו בתיק ת"א 43502/04 מיום 28.2.2012 שניתנה על יד כב'
השופטת ח' ינון
בשם המערערים:
עו"ד תמיר גליק;
עו"ד נתנאל חי
פסק דין
1.
ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופטת הבכירה ח' ינון ), מיום 28.2.2012, שלא לפסול עצמו מלהמשיך ולדון בעניינם של המערערים בת"א 43502/04. מדובר בתביעת לשון הרע שהגישו המשיבים נגד המערערים בגין כתבה המסקרת תביעת רשלנות מקצועית שהוגשה נגד המשיבים.
2.
ערעור פסלות קודם שהגישו המערערים נדחה ביום 7.7.2011 על-ידי הנשיאה ד' ביניש (ע"א 4693/11, להלן: " הערעור הראשון "). המערערים הגישו גם תלונה לנציב תלונות הציבור על שופטים (להלן: הנציב ) בנוגע להתנהלות השופטת, אשר נמצאה מוצדקת. בעקבות זאת הגישו בקשה לבית המשפט "לעיון מחדש" בהחלטה שלא לפסול עצמו מלהמשיך ולדון בתביעה.
3.
בית המשפט דחה את הבקשה. בית המשפט קבע אין די בהגשת התלונה לנציב
כדי לבסס עילת פסלות. עוד קבע בית המשפט כי פסק הדין בערעור הראשון עומד בעינו. בית המשפט לא ראה הצדקה לפסילתו נוכח הגשת התלונה, וזאת בהתחשב באמון הציבור העלול להיפגע והעובדה ששמע ראיות בתביעה. בית המשפט הוסיף, כי הצעות פשרה עולות באופן שגרתי ופעמים רבות מניבות הסדרים בתיקים באופן התורם לייעול, ללא פגיעה באינטרס המתדיין.
4.
על החלטה זו הגישו המערערים את הערעור שלפניי. המערערים טוענים כי חל שינוי נסיבות מהותי מאז מתן פסק הדין בערעור הראשון, בעקבות החלטת הנציב שנמצאה מוצדקת, והם מפרטים את עיקרי ההחלטה. לטענת המערערים, קיים חשש אובייקטיבי ממשי שמא שיקולים זרים ישפיעו על ההכרעה השיפוטית של השופטת, בהתחשב בנסיבות העניין. המערערים מדגישים כי בקשת הפסלות הוגשה בשל חומרת ממצאי הנציב, המצטרפים לדברי הביקורת נגד השופטת במסגרת הערעור הראשון. לדברי המערערים, אמון הציבור במערכת המשפט ואף מוסד הביקורת עלולים להיפגע אם מתלוננים יחששו מהגשת תלונות מוצדקות. לפיכך, מבקשים המערערים להעביר את המשך הדיון למותב אחר.
5.
המשיבים הגישו תשובתם לערעור והם מבקשים לדחותו מכל וכל. לדבריהם, המערערים משכו את הדיונים בתביעה יותר משמונה שנים, והם שבים ומנסים למנוע מתן פסק דין בתביעה. המשיבים מציינים שהערעור נמסר להם באיחור, והוגש ללא תצהיר. לגופו של עניין טוענים המשיבים כי משנדחתה הצעת הפשרה שהציע בית המשפט, נמשכו ההליכים כסדרם ואף הוגשו סיכומים בתיק. המשיבים מוסיפים כי משנדחה הערעור הראשון שהגישו המערערים - לגופו, אין לקבלו כעת ללא שינוי נסיבות. וגם, משאין בהגשת תלונה על שופט כדי להקים עילת פסלות, יש, לדעתם, לדחות את הערעור. לדעת המשיבים, העברת התביעה למותב אחר בשלב זה, תגרום להם עיוות דין חמור. המשיבים טוענים כי היה על המערערים להגיש בקשת רשות ערעור ולא ערעור בזכות, וממילא, לא היה, לדעתם, יסוד להגשת בקשה "לעיון מחדש" בהחלטת בית המשפט. הם מבקשים לחייב את המערערים בהוצאות.
6.
ביום 28.3.2012 נעניתי לבקשת המערערים להגיב בקצרה לתשובת המשיבים. לדבריהם, החלטת בית המשפט היא מבחינה מהותית "החלטת שופט בעניין טענת פסלות", ולכן ניתן לערער עליה בזכות. לדעת המערערים, ערעור זה דן בהתפתחות מאוחרת לפסק הדין בערעור הראשון, שיצרה, לטענתם, שינוי נסיבות מהותי המצדיק את קבלת ערעור הפסלות. המערערים חוזרים על טענתם לפיה המשך בירור המשפט לפני השופטת ירתיע בעלי דין מהגשת תלונות מוצדקות, ולטענתם, מערכת המשפט תצא חסרה.
7.
דין הערעור להידחות לגופו. לפיכך, איני רואה צורך להתייחס לשאלה האם עמדה למערערים זכות ערעור. העובדה שהמערערים הגישו תלונה לנציב נגד בית המשפט אשר נמצאה מוצדקת בשני עניינים, אינה מקימה, כשלעצמה, עילה לפסילתו, ויש לבסס חשש ממשי למשוא פנים, פרט לעצם הגשת התלונה (ראו: ע"א 5227/11 פלונית נ' פלוני (לא פורסם, 7.8.2011)); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 226-225 (2006)). בהקשר זה אציין כי החלטת הנציב אינה יכולה לשמש ראיה בהליך משפטי על פי דין. משכך, לא היה מקום לצרפה לערעור (ע"א 5241/10 פלוני נ' פלונית (לא פורסם, 13.9.2010), פיסקה 6).
8.
לגופו של עניין, משלא מצאתי כי יש בטענות המערערים בערעור דנא כדי לבסס עילה לפסילת בית המשפט מלהמשיך ולדון בתביעה, ומשאין, למעשה, "שינוי נסיבות מהותי" מאז מתן פסק הדין בערעור הראשון, וכן, בהתחשב בשלב בו נמצאת התביעה , מן הדין כי השופטת אשר החלה לשבת בדין תמשיך ותעשה כן, וכך אני מורה.
9.
הערעור נדחה. המערערים יישאו בהוצאות המשיבים בסך של 10,000 ₪.
ניתן היום, י"ד בניסן התשע"ב (6.4.2012).
ה נ ש י א