ע"א 2095/16יעקב יעקב ובניו קבלן לעבודות כבישים ותשתיות בע"מ נ. מינהלת

בקשה למתן סעד זמני בערעור על פסק דינו מיום 29.1.2016 של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ש' שטמר ) בת"א 1141/06.

רקע

1.

המבקשת היא חברה בע"מ שעסקה בביצוע עבודות עפר ותשתית. המשיבה 1 (להלן: המינהלת ) היא חברה שהוסמכה על-ידי משרד התמ"ת ליזום פיתוח, בניה, הכשרה ושיווק מגרשים שיועדו להקמת מפעלים באזור התעשייה בר לב, ולבצע את עבודות הפיתוח והתשתיות הציבוריות בפארק. המשיב 2 שימש כמנכ"ל המינהלת (להלן: יונס ), והמשיבות 4-3 הן חברות המנוהלות או מוחזקות על-ידי יונס.

2.

בין המבקשת לבין המינהלת נכרת הסכם, לפיו תשמש המבקשת כ"קבלן הבית" לעבודות פיתוח ושיווק המגרשים באזור התעשייה בר לב, למשך עשר שנים. כעבור מספר חודשים מיום כריתת ההסכם, התברר למינהלת כי המבקשת והמשיבים

4-2 הפרו חובות אמון ותום לב כלפיה בביצוע ההסכם, כאשר עשו ביניהם הסכם נסתר לפיו יונס יקבל כספים מהמבקשת על מנת שיקדם את ענייניה אצל המינהלת. עקב כך, הפסיקה המינהלת את ההסכם עם המבקשת.

3.

על רקע האמור, הגישו הצדדים לבית משפט קמא תביעות, תביעות שכנגד והודעה לצד ג'. השאלות העיקריות בהן התבקש בית המשפט להכריע הן – האם הייתה המינהלת רשאית להפסיק את ההסכם עם המבקשת משהתגלה לה ההסדר עם יונס; אילו סכומים מגיעים למבקשת עם ביטול ההסכם; והאם מגיעים ליונס סכומים מהמבקשת בשל שיקים שהמבקשת מסרה לו במסגרת ההסכם הנסתר.

4.

בגדר התביעה העיקרית שהגישה המבקשת נפסק כי על המינהלת לשלם למבקשת סך של 1,928,625 ש"ח, שממנו יקוזז סך של 1,500,000 ש"ח שכבר שולמו למבקשת על-ידי המינהלת ללא תמורה. בסך הכל, נקבע, כי על המינהלת לשלם למבקשת 428,000 ש"ח לכיסוי כל חובותיה בגין העבודות שביצעה עבורה המבקשת וכתשלום בשל השבתת הכלים של המבקשת החל מהמועד בו הודע לה על השהיית פעילותה בפארק. התביעה השטרית נדחתה. כן נקבע, כי בהתחשב בפעילות העבריינית של המבקשת ובכך שרוב טענותיה בהליכים קמא נדחו, אין לפסוק לטובתה שכר טרחה והוצאות.

כלפי פסק הדין הגישה המבקשת ערעור לבית משפט זה, וצירפה לו בקשה לסעד זמני עד למתן פסק דין סופי בערעור, כלהלן.

הבקשה דנא

5.

בבקשתה עותרת המבקשת כי אורה לנאמנים המנהלים את חשבון הנאמנות שנפתח לביצוע התשלומים המגיעים למבקשת בגין ביצוע העבודות, להימנע מהעברת כספים מחשבון הנאמנות חזרה למינהלת, וזאת עד למתן פסק דין סופי בערעור.

בבקשה נטען, כי עם תחילת ההתקשרות בין הצדדים, הוסכם כי ייפתח חשבון נאמנות אליו יופקדו כספי רוכשי המגרשים בפרויקט, וכי כספים אלה יבטיחו את תשלום התמורה המגיעה למבקשת. כן נטען כי במכתב מיום 24.2.2016 הודיעו הנאמנים למבקשת כי בכוונתם לפרק את חשבון הנאמנות ככל שלא תינתן להם הוראה אחרת על-ידי בית המשפט. מכאן הבקשה דנא.

עוד התבקש, כי ככל שעו"ד דוידוב אשר יצג את המבקשת עד לאחרונה, ידרוש תשלום כלשהו עבור המשך תפקידו כנאמן בחשבון הנאמנות, יורה בית המשפט על החלפתו בעו"ד ארנון, אשר מייצג כיום את המבקשת.

נטען כי הבקשה נועדה "להבטיח את המשך קיומו של ההסדר עליו הוסכם בין הצדדים במסגרת חוזה המקור שיצר את מערכת הקשרים בין הצדדים, ועל מנת למנוע שינוי המצב הקיים ובייחוד לאור העובדה שלא ידוע מה מצבה של מינהלת בר לב כיום, האם היא עובדת, וממילא עפ"י ההסדר המקורי צפוי שלא תהא לה היכולת להשיב כספים כלשהם בעתיד, ככל שאלו יימשכו על ידה כיום מחשבון הנאמנות".

6.

בתגובה שהגישה המינהלת נטען כי יש לדחות את הבקשה, הן משום שסיכויי הערעור אינם גבוהים והן משום שהמבקשת לא הוכיחה שמאזן הנוחות נוטה לטובתה. נטען, כי הכספים המופקדים בחשבון הנאמנות שייכים למינהלת ועומדת לה הזכות, לאחר שחלפו עשר שנים במהלכן התנהלה תביעת המבקשת, לעשות שימוש בכספים אלה לקידום מטרותיה הציבוריות. המינהלת הדגישה כי היא חברה פעילה כלכלית, וכי היקף פעילותה והכנסותיה אף עלה בשיעור ניכר ממועד הגשת התביעה ועד היום.

7.

עוד נטען כי המבקשת השמיטה בבקשתה את העובדה כי פנתה לבית משפט קמא ביום 15.3.2016 בבקשה דומה, וכי בהחלטה מיום 23.3.2016 נדחתה בקשה זו על-ידי כב' השופטת שטמר . המינהלת הוסיפה כי בבקשה שהגישה המבקשת לבית משפט קמא נטען, כי "עם פתיחת ההליכים ... סוכם בין הצדדים כי חשבון הנאמנות שנפתח במקור לטובת המבקשת יישאר בעינו והכספים בו יוקפאו עד מתן פסק דין סופי בין הצדדים כאן". על טענה זו, שנתמכה בתצהיר, אין המבקשת חוזרת בבקשה דנא.

הבקשה לבית משפט קמא, אשר הוגשה לאחר שהוגש ערעור לבית משפט זה, נדחתה משנקבע כי הסמכות לדון בה נתונה לערכאת הערעור. בנוסף, בית משפט קמא מתח ביקורת על טענת המבקשת בעניין "ההסכם", כביכול, להקפאת כספי הנאמנות עד למתן פסק דין סופי, שנטענה בעלמא, ומבלי שהסכם כאמור צורף לבקשה. עוד נקבע, כי המבקשת אף נמנעה מלפרט איזה סכום עדיין מופקד בחשבון הנאמנות, וגם כאן – לוקה בקשתה בחסר. לבסוף, נקבע כי אף הבקשה לבטל את מינויו של עו"ד דוידוב מלהיות נאמן אם יבקש שכר טרחה – דינה להידחות, שכן המדובר בבקשה תיאורטית בשלב זה. בית משפט קמא הורה על עיכוב זמני של שחרור הכספים מקרן הנאמנות עד ליום 28.3.2016, על מנת לאפשר למבקשת לפנות לבית משפט זה, ככל שתחליט לעשות כן.

המינהלת, בתגובתה, טענה כי שינוי גרסתה של המבקשת וחזרתה בה במסגרת הבקשה דנא מטענת "ההסכם" האמור, כמו גם העובדה שדבר החלטת בית משפט קמא לא נזכר בבקשתה הנוכחית – עולות כדי חוסר תום לב, וגם משום כך, נטען, יש לדחות את בקשתה.

דיון והכרעה

8.

לאחר העיון הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

כידוע, ככלל, אין מעכבים ביצועו של פסק דין המטיל על המבקש חיוב כספי בלבד, שכן ההנחה היא כי הנזק שייגרם למבקש כתוצאה מביצוע פסק הדין שניתן נגדו אינו בלתי הפיך, וכי אם יתקבל ערעורו, הוא יוכל לקבל את כספו בחזרה. במקרים חריגים בלבד, בהם הוכיח המבקש, באמצעות תשתית ראייתית מוצקה, כי לא יוכל להיפרע מן המשיב, ניתן לחרוג מהכלל האמור ולהורות על עיכוב ביצוע פסק הדין (ע"א

1334/16

הדרי אשקלון אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' ש.ש. אשקלון יזמות ופיתוח בע"מ , פסקה 18 (14.3.2016) ).

בענייננו, המבקשת אינה מניחה בבקשתה תשתית ראייתית כנדרש, ואף לא טוענת באופן ברור כי היא לא תוכל להיפרע מהמינהלת לו יתקבל ערעורה בסופו של יום. כל שנטען בבקשה הוא כי "לא ידוע מה מצבה של מינהלת בר לב כיום, האם היא עובדת, וממילא עפ"י ההסדר המקורי צפוי שלא תהא לה היכולת להשיב כספים כלשהם בעתיד, ככל שאלו יימשכו על ידה כיום מחשבון הנאמנות". טענות אלה נטענו בעלמא, ללא כל בסיס ראייתי, ואף עולה מהן כי המבקשת אינה מכירה את מצבה הכלכלי של המינהלת. בהקשר זה יצוין, כי המינהלת בתגובתה טענה כי היא חברה פעילה כלכלית, וכי היקף פעילותה והכנסותיה עלו במהלך עשר השנים האחרונות. יתר על כן, המבקשת אף לא פירטה בבקשתה מהו הסכום המפורט בחשבון הנאמנות, וגם משום כך לא ניתן להעריך האם אמנם לא תתאפשר השבה של סכום זה במידה שהמבקשת תזכה בערעורה. על-כן, המבקשת לא עמדה בנטל ההוכחה הנדרש, אף לא בקירוב, להוכחת טענתה כי המינהלת לא תוכל להשיב את הכספים שיימשכו על-ידה מחשבון הנאמנות אם תידרש לכך.

9.

יצוין כי המבקשת אף לא טענה בבקשתה דבר בעניין סיכויי ערעורה להתקבל, תנאי, אשר כידוע, קיומו נדרש אף הוא כדי לסטות מהכלל ולעכב ביצועו של פסק-דין. אין די בעובדה שהודעת הערעור מונחת בתיק. בבקשה לסעד זמני לתקופת הערעור או לעיכוב ביצוע פסק דין יש לנמק מדוע לטענת המבקש טובים סיכויי ערעורו. זאת יש לעשות בדרך של פירוט תמציתי וקצר של עיקרי הטענות בערעור ושל הנימוקים המרכזיים מדוע סביר שהן תתקבלנה. הודעת הערעור שהגישה המבקשת מחזיקה 150 סעיפים ואין היא מבחינה בין טענה עיקרית לבין טענה אחרת (ספק אם היא ערוכה על פי הוראות תקנה 414 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). בית המשפט אינו אמור לחלץ בעצמו את הטענות הנוגעות לסיכויי הערעור והרלבנטיות לבקשה דנא.

10.

בשולי הדברים, אעיר כי מקובלת עלי אף טענת המינהלת, כי יש טעם לפגם בכך שהמבקשת לא ציינה בבקשה את דבר החלטת בית משפט קמא בבקשה קודמת ודומה לעיכוב ביצוע פסק הדין קמא שהגישה המבקשת, ולא צירפה החלטה זו לבקשתה.

נוכח כל האמור לעיל, דין הבקשה להידחות. המבקשת תישא בהוצאות המינהלת בסך 7,500 ש"ח.