ע"א 217-23 ע"א 217-23

השופט א' שטיין:

1.המערערים הניחו על שולחננו בקשה לשחרור ערובה (להלן: הבקשה) – זאת, בעקבות הסכם הפשרה אליו הגיעו בעלי הדין בערעור דנן, אשר קיבל תוקף של פסק דין ביום 22.2.2024.

2.הסכם הפשרה אינו מסדיר את עניין הערובה.

3.אילו היה מדובר בעירבון אשר הופקד על ידי המערערים להבטחת הוצאות המשיבים, מן הדין היה לקבל את הבקשה ולהורות על שחרור העירבון, שכן הערעור סולק ללא צו להוצאות בערכאתנו, כמוסכם בסעיף 5 להסכם הפשרה.

4.ברם, אין מדובר בעירבון, אלא בערבות אשר הופקדה בהתאם להחלטת השופטת י' וילנר מיום 15.3.2023 על-מנת להבטיח את זכותו של המשיב לבוא על תיקונו בגין נזקים, ככל שייגרמו לו נזקים כלשהם, עקב עצירת הליכי ההוצאה לפועל ביחס לביתם של המערערים במסגרתו של תיק הוצל"פ 526365-06-21.

5.בנסיבות אלה, ולנוכח התנגדות המשיב לבקשה, אין בידינו להיענות לבקשה מבלי לאפשר למשיב לתבוע את נזקיו, אם ישנם כאלה, בהתאם לכללים שנקבעו בע"א 732/80 ארנס נ' "בית אל – זכרון יעקב", פ"ד לח(2) 645 (1984) (להלן: הלכת ארנס נ' בית אל). לצד זאת, וברוח הסכם הפשרה בין בעלי הדין, אין ליתן למשיב אופציה לאחוז בערבות שאינה מוגבלת בזמן.

6.אשר על כן, אנו קובעים כי אם המשיב לא יגיש, תוך 45 ימים מהיום, תביעת פיצויים נגד המערערים בהתאם להלכת ארנס נ' בית אל, הערבות תשוחרר ותוחזר למפקידה; ואם תביעה כאמור תוגש, כתב הערבות יועבר לבית המשפט אשר בו הוגשה התביעה וגורל הערבות ייקבע על ידי אותו בית משפט.

7.המשיב מבקש מאתנו כי נורה על העברת כספי הערבות לידיו, אולם זאת לא ניתן לעשות מאחר שהלה טרם הוכיח את נזקיו בהתאם להלכת ארנס נ' בית אל. במקרה דנן, יהא על המבקש להוכיח נזקים כאמור, אם ישנם, במסגרת תביעה נפרדת.

8.התיק הנוכחי ייסגר.