ע"א 2176/13 ברזילי רחמים נ. ברזילי שי

1.

ענייננו בסכסוך הנסב על דירה בקומת הקרקע ברחוב שמחה 16 בתל אביב (להלן: הדירה ). המערער מתגורר בדירה בקומה מעל, ולטענתו הוא זכאי להרשם כבעלים של הדירה באשר רכש אותה מאביו המנוח על פי הסכם מיום 12.8.1981 (להלן: ההסכם ).

2.

לאחר ששמענו את טיעוני הצדדים ועיינו בחומר שצורף על ידם, הגענו למסקנה כי דין הערעור להדחות, ואנו מאמצים את פסק דינו של בית משפט קמא על פי תקנה 460(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

3.

למעלה מן הצורך, נוסיף ונדגיש את הנקודות הבאות:

-

הדירה נרשמה על שם אחי המנוח ביום 28.10.1984, 25 שנים חסר 3 חודשים לפני שהוגשה התביעה. ענייננו אפוא בשיהוי קיצוני הנושק לסף ההתיישנות, על הנזק הראייתי הנובע מכך.

-

המערער לא עמד בנטלי ההוכחה הכבדים המוטלים עליו, ובין היתר:

א.

כמי שמוציא מעזבון אביו המנוח שמעון ז"ל.

ב.

כמי שמוציא מעזבון אחיו המנוח יגאל ז"ל.

ג.

הטענה לזיוף ותרמית מצד יגאל אחיו, או מצד עורך דין שרעבי שביצע את העסקות.

ד.

כמי שמבקש לתקן את הרישום בפנקסי המקרקעין (סעיף 125 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969).

-

המערער לא שילם לאביו את הסך של 200,000 ₪ על פי ההסכם ביניהם, באשר האב נפטר כשלושה חודשים לאחר חתימת ההסכם, בעוד שעל פי ההסכם היה המערער אמור לשלם את הסכום של 165,000 ₪ (מתוך 200,000 ₪) בתשלומים חודשיים שווים ורצופים של 3,500 ₪. למעשה, גם המערער מודה בכך.

מכאן, שהמערער לא מילא את חלקו על פי ההסכם עליו הוא סומך יתידותיו.

-

ההסכם עצמו נוקט לשון "דירה" ולא שתי דירות.

-

המערער חתום לכאורה על תצהיר מתנה לאחיו יגאל ז"ל.

-

התנהגותו והתנהלותו של המערער שנאלץ "להכנע" לאחיו ולהחזיר להם שני מגרשים שאביו העביר לו כביכול.

-

על הדירה נרשמה בשעתו הערת אזהרה לטובת חלמיש בגין הלוואה שנטל האח יגאל.

-

המערער העביר במהלך השנים כספים למנוח ולאחר מותו לבניו-יורשיו (המשיבים), בגין דמי השכירות שגבה עבורם מהדירה. יש בכך הודאת בעל-דין בהתנהגות, בכך שהדירה ופירותיה שייכים לאחיו המנוח יגאל.

-

ולבסוף, ולא אחרון בחשיבותו, הערעור מופנה לקביעות עובדה ומהימנות שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהן אלא בחריגים שאינם מתקיימים בעניינו. כך, האמין בית המשפט לאחיו ולאחיותיו של המערער ולמר אבי קורן, ומנגד לא רחש אמון למערער ולאשתו.

4.

לאור כל האמור לעיל, אנו דוחים הערעור.

המערער ישא בהוצאות המשיבים בסך 20,000 (עשרים אלף) ₪.