ע"א 2176/13 ברזילי רחמים נ. ברזילי שי

בית המשפט המליץ חד משמעית למערער לחזור בו מערעורו ולו מהטעמים הבאים:

נקודת המוצא היא נטל הוכחה כבד במיוחד. זאת מהטעמים הבאים:

1.

סתירת הרישום בפנקסי המקרקעין – סעיף 125 לחוק.

2.

טענות זיוף ותרמית מצריכות כמות ראיה גבוהה יותר.

3.

המוציא מהעזבון הנטל עליו כבד יותר (ייתכן שבמקרה דנן יש לראות את המערער כמוציא משני עזבונות. הן עזבון שמעון והן עזבון יגאל).

4.

שיהוי של 25 שנים פחות 3 חודשים.

זו נקודת המוצא. מעבר לכך, שאלה נכבדה היא, אם אין עניינו של המערער נחסם כבר בשאלת ההתיישנות בהתחשב בכך שההסכם בינו ובין האב שמעון הוא מאוגוסט 1981, שהמערער נרשם בלשכת רישום המקרקעין ב-1982, והתביעה הוגשה בשנת 2009.

השאלה היא, בהתחשב בכך שרישום המקרקעין יוצר מעין ידיעה קונסטרוקטיבית, האם אין למנות את המירוץ משנת 1982 בהתחשב בכך שאז נרשמו זכויותיו של המערער בחלקה 47 בלבד.

על כל אלה, יש להוסיף שורה של קביעות עובדתיות של בית המשפט כגון: בית המשפט האמין לאחים ולאחיות; בית המשפט האמין לאבי קורן; בית המשפט לא האמין לאשתו של המערער;

מסמכים שונים עליהם חתום לכאורה המערער, החל מתצהיר העברה ודרך התצהיר נספח י"ט לתצהירו של קורן לפיו האחים והאחיות החליטו לוותר על חלקם בירושה לטובת האח יגאל:

בסופו של יום, יש לזכור גם כי האב שמעון נתן יפוי כח לטובת יגאל;

בחוזה בין רחמים לאביו שמעון נכתב רק חלקה 47 וגם התיאור אינו הולם את תיאור הבנין כבנין של שתי קומות ועמד על כך בית משפט קמא בפסק דינו;

העובדה כי דמי השכירות של הקומה התחתונה הועברו ליגאל וליורשיו משך תקופה;

על רקע כל אלה, וגם אם אקח בחשבון אותן נקודות בעייתיות לכאורה, שהועלו על ידי המערער, הרי שהכף נוטה בבירור לכיוון המשיבים. מכאן המלצת בית המשפט למערער למשוך את ערעורו על מנת לחסוך בהוצאות הנכבדות הנהוגות בערכאה זו.

המערער יודיע עמדתו תוך 7 ימים.