ע"א 2181/02 הסוכנות היהודית לארץ ישראל נ. בית נחמיה מושב עובדים של העובד

בפני בקשה להפקדת התחייבות עצמית במקום ערבון.

המערערת מסתמכת על כתב התחייבות עצמית אותו הפקידה בהנהלת בתי המשפט בשנת 1987 ובו התחייבה לשלם כל סכום שייקבע על ידי בית משפט ישראלי בכל הליך משפטי בו צריך להפקיד ערבון. על יסוד כתב ערבות זה, הודיעה הנהלת בתי המשפט כי די יהיה בהפקדת העתק מאושר של ההתחייבות האמורה למילוי הדרישה לערובה בהליכים שונים, אשר פורטו בהודעה.

המשיבה מתנגדת לבקשה מהטעם שהתחייבות עצמית אינה בגדר ערבון. אכן, ברגיל הכלל הוא כי התחייבות עצמית של בעל דין אינה מהווה "ערובה" ומשמעותה של הבקשה היא למעשה פטור מן החובה להפקיד ערבון (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי , מהדורה שביעית בעריכת ד"ר ש' לוין (ירושלים 1995), עמ' 821).

עם זאת, רשאי בית המשפט להורות על מתן "ערובה סבירה אחרת" במקום ערבון, היינו לאפשר מתן בטוחה "נחותה" יותר להבטחת הוצאות המשיב, וזאת מכוח תקנה 429 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (ע"א 4250/94, מיכל פינטו נגד נחום עמית, עו"ד, תקדין עליון 94(3) 261). המבחן לסבירותה של ערובה כאמור הוא מבחן התכלית של החובה להפקיד ערבון - היינו, יכולתה של ערובה כאמור לשמש כבטוחה נזילה, הניתנת למימוש מהיר ובטוח, לשם הבטחת הוצאות המשיב.

מה המצב במקרה שבפני? נראה לי, כי במקרה זה ניתן להיעתר לבקשה. אמנם אין הסוכנות אורגן של המדינה, ואף מקור מימונה איננו המדינה (לעניין מעמדה של הסוכנות היהודית ראו בג"צ 4212/91 "בית רבקה" נ' הסוכנות היהודית לא"י , פ"ד מז (2) 661; חוק מעמדן של ההסתדרות הציונית העולמית ושל הסוכנות היהודית לארץ ישראל, התשי"ג – 1952). לכן, אין היא נהנית מן הפטור מהפקדת ערבון, ממנו נהנות רשויות המדינה. עם זאת, הכרה באיתנותה הכלכלית של הסוכנות כמדיין ניתן למצוא בהודעת הנהלת בתי המשפט, שניתנה על יסוד התחייבותה של המבקש.

הודעת הנהלת בתי המשפט אינה מתייחסת מפורשות לערובה לצורך הבטחת הוצאות בערעור, הוא העניין שבפניי. ההליכים שנמנו בהודעת הנהלת בתי המשפט האמורה נוגעים לערבון המתייחס לבקשות לסעדים זמניים. עם זאת, איני סבור כי יש מקום להבחין בין אותם הליכים שנמנו בהודעה האמורה לבין ההליך שבפניי. בשני המקרים, מדובר בהבטחת זכויות בעל הדין שכנגד, ויש מקום לגזרה שווה בין ההליכים המפורטים בכתב ההתחייבות למקרה שבפניי. במצב זה דומה כי הנטל הוא על המשיבה, לבסס קיומו של ספק בדבר בדבר איתנותה הפיננסית של המערערת, המשתקפת בהסדר הקיים לעניין הפקדת התחייבות מטעמה. בנטל זה, לא עמדה המשיבה.

לפיכך, אני נעתר לבקשה. המערערת תמציא מכתב נלווה לכתב ההתחייבות שינוסח באופן מוחלט, ויצוין בו כי סכום הוצאות שיפסק, אם יפסק, ישולם בתוך 10 יום מיום פסיקת ההוצאות, וכי הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית אם לא ישולם במועדו. כן יצוין בהתחייבות כי המערערת לא תעלה כל טענת קיזוז כלפי המשיבה, ולא תעלה כלפיה כל טענה הנובעת מיחסיה עם המערערת.

המסמך יומצא לבית המשפט והצדדים תוך 10 ימים מיום קבלת החלטה זו, ויבוא במקום הפקדת ערבון. לא תעשה המערערת כן - ידחה הערעור ללא התראה או הליך נוספים. אין צו להוצאות.