ע"א 2184-24 ע"א 2184-24

לפניי ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה (כב' השופטת י' גרינוולד-רנד) מיום 5.3.2024 בת"ע (משפחה פ"ת) 7433-01-22 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינם של המערערים.

1.בין הצדדים מתנהלים מספר הליכים בבית המשפט לענייני משפחה על רקע מחלוקת לגבי ירושת בני זוג שעזבונותיהם כוללים רכוש בישראל ובגרמניה (להלן: המנוח והמנוחה, וביחד: המנוחים). כעולה מהחומרים שלפניי, המנוחה נפטרה בדצמבר 2020, והותירה אחריה צוואה שלפיה המנוח הוא יורשה היחיד (להלן: צוואת המנוחה). ביום 17.8.2021 ניתן בגרמניה צו קיום לצוואת המנוחה, שעניינו ברכושה של המנוחה בגרמניה. המערערים 6-2 טוענים להיות יורשי המנוחה לפי צוואה קודמת בה הם אוחזים, והם הגישו התנגדות לקיום צוואת המנוחה בישראל, בטענה כי צוואתה זויפה. באוקטובר 2021 נפטר המנוח. בדצמבר 2021 הגישה המשיבה, שאינה קרובת משפחה של המנוח, בקשה לרשם לענייני ירושה למתן צו לקיום צוואה בכתב יד עליה חתם המנוח ביום 8.9.2021, שלפיה היא היורשת של המנוח (להלן: צוואת המנוח). בפברואר 2022 הודיע בא כוח היועץ המשפטי לממשלה כי הוא מעוניין להתערב בהליכים נוכח ספקות שהתעוררו, לשיטתו, לגבי תקפות צוואת המנוח. המערער 1, הוא קרוב משפחתו של המנוח, הגיש גם הוא התנגדות לקיום צוואת המנוח בטענה כי זו זויפה.

2.מאז, מתנהלים הליכים רבים בין הצדדים, בין היתר, ביחס למגוריה של המשיבה בדירת המנוח בנתניה (להלן: הדירה). בית המשפט קבע כי אין מניעה להיעתר לבקשת המשיבה להתגורר בדירה עד להכרעה באותו הליך, בכפוף לחתימה על הסכם שכירות אל מול מנהלת העיזבון ולמתן ערבות. עוד נקבע כי ככל שיתקבלו טענותיה בהליך, הדבר ייתר את סוגיית דמי השכירות (להלן: ההחלטה בעניין הסעד הזמני). על החלטה זו הגישו המערערים 5-2 בקשת רשות לערער. ביום 4.7.2022 קיבל בית המשפט המחוזי את הבקשה ונתן רשות לערער. בית המשפט המחוזי קבע כי בית המשפט לענייני משפחה שגה בכך שלא קבע במפורש מהן הערבויות המתאימות שעל המשיבה להפקיד, נוכח קביעתו כי בשלב זה לא תשלם שכר דירה. נקבע כי על המשיבה להפקיד ערבויות בסך 75,000 ש"ח במזומן, לצד הפקדת התחייבות בלתי מוגבלת מצד שני ערבים בעלי יכולת שיחתמו אף הם על חוזה השכירות (רמ"ש 63208-02-22 פלוני נ' פלונית (4.7.2022)).

3.ביום 18.2.2024 הגישו המערערים בקשת לפסילת המותב. בבקשה נטען כי בקשותיו ואמירותיו של בא כוח המשיבה מלמדות על ביטחונו "הבלתי מוסבר" בתוצאות ההליך, ולשיטתם היעדר התייחסות מספקת מצד המותב להתנהלות זו מקים חשש ממשי למשוא פנים. כך למשל, צוין כי במסגרת הליך שהתנהל לפני רשמת בית המשפט לענייני משפחה לעניין קביעת ערובה, ביקש בא כוח המשיבה כי "ככל שהדבר ניתן" הרשמת תשוחח עם המותב, בשים לב להיכרותו הממושכת של המותב עם ההליך. המערערים ציינו כי ביקשו מהמותב לקבל הבהרות ביחס לאמירות בא כוח המשיבה, ואולם המותב לא התייחס לכך. לשיטת המערערים, הדבר מעורר תמיהה באשר למידע שבו מחזיק בא כוח המשיבה ביחס לנטיית המותב לטובתו. עוד צוין כי אחת משופטות בית המשפט היא גיסתו של בא כוח המשיבה. לשיטת המערערים, כהונתה של אותה שופטת במקביל לכהונת המותב מקימה אף היא חשש למשוא פנים. המערערים הוסיפו וציינו רשימה של החלטות שלשיטתם מדגימות את משוא פנים של המותב, ובפרט את ההחלטה בעניין הסעד הזמני. לטענתם מדובר בהחלטה "מקלה" יתר על המידה, ועל כך ניתן ללמוד גם מכך שההשגה עליה התקבלה. עוד נטען כי המותב השתהה במתן החלטות ובכך גרם לנזק לעיזבון המנוחים בגרמניה, שכן הדבר אפשר למשיבה להשתלט על נכסים מהעיזבון.

4.ביום 5.3.2024 דחה בית המשפט את בקשת הפסלות. בפתח הדברים קבע בית המשפט כי על אף שקיים דמיון בין הטענות שהועלו בהליכים שנוגעים לצוואת המנוח ובהליכים שנוגעים לצוואת המנוחה, אין קשר משפטי ביניהם, ולפיכך לא היה מקום להגיש בקשת פסלות אחת בנוגע לשני ההליכים. בית המשפט מצא כי פגמים נוספים בבקשה מצדיקים את מחיקתה, ובתוך כך התייחס להיעדרו של תצהיר חתום בידי המערערים 5-2. מעבר לצורך, דחה בית המשפט גם את טענות המערערים לגופן, בקבעו כי לא מתקיים חשש ממשי למשוא פנים. בית המשפט ציין כי עיקר הטענות שהועלו בבקשה מכוונות לדבריו של בא כוחה של המשיבה בהליכים אחרים לפני מותב אחר, וקבע כי אין בכך להקים עילת פסלות. בנוסף צוין כי טענות המערערים שנוגעות לגופן של החלטות שנתן בית המשפט הן טענות ערעוריות. אשר לטענת המערערים כי בא כוחה של המשיבה הוא קרוב משפחה של שופטת בבית המשפט, צוין כי אף בכך אין להקים עילת פסלות. צוין כי: "הבקשה מחזיקה בליל של טענות מן היקב ומן הגורן, כאשר היא מערבבת בין הליכים שונים בארץ ובחו"ל בין צדדים שונים שאינם קשורים להליך" (סעיף 25 להחלטה). לבסוף חייב בית המשפט את המערערים בהוצאות לטובת המשיבה בסך 10,000 ש"ח. לשלמות התמונה יוער כי ביום 12.3.2024 דחה בית המשפט את בקשת המערערים להשהיית הדיון עד להכרעה בערעור הפסלות על ידי בית משפט זה.

5.מכאן הבקשה שלפניי, שלצדה הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע החלטת הפסלות ולהשהיית הדיון בהליך קמא עד להכרעה בערעור דנן. המערערים חוזרים, בעיקרם של דברים, על טענותיהם בבקשת הפסלות. המערערים שבים וטוענים כי התנהלותו של בא כוח המשיבה במסגרת ההליכים מלמדת על ביטחונו בתוצאות ההליך, וכי היעדר התייחסות מספקת לכך מצד המותב מעלה חשש ממשי למשוא פנים מצדו. עוד חוזרים הם על הטענה כי יש לפסול את המותב מאחר שאחת משופטות בית המשפט היא גיסתו של בא כוח המשיבה. בנוסף טוענים המערערים כי בית המשפט שגה הן בקביעתו כי לא היה מקום להגיש את בקשת הפסלות במאוחד על ידי כלל המערערים, הן בהתייחסו לפגמים דיוניים בבקשה. עוד נטען כי גם לאחר מתן ההחלטה שדחתה את בקשת הפסלות, הוסיף המותב לפעול באופן שמלמד על משוא הפנים, ובהקשר זה מתייחסים המערערים, בין היתר, להחלטה שלא לעכב את ההליכים. נוכח האמור סבורים המערערים כי יש להורות על פסלות המותב, ולהעביר את ההליך למחוז שיפוט אחר.

6.לאחר שעיינתי בערעור על נספחיו, באתי לכלל מסקנה כי דינו להידחות. בהתאם להוראת סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, אמת המידה לפסילת שופט מלשבת בדין היא התקיימותן של "נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט". איני סבור כי נסיבות אלו מתקיימות בענייננו, וזאת אף מבלי להידרש לטעמים הדיוניים שהובאו במסגרת החלטת הפסלות. המערערים טוענים, בעיקרם של דברים, כי המותב לא התייחס בצורה מספקת לאמירות מצד בא כוח המשיבה וכי הדבר מלמד על משוא פנים מצדו. למעשה, טענות אלה מכוונות להתנהלותו הדיונית של המותב. ואולם, כפי שנפסק לא אחת, ערעור פסלות אינו המקום המתאים להעלאת טענות ביחס להתנהלות הדיונית של המותב או לביקורת שיפוטית על החלטות שניתנו או שלא ניתנו בהליך; ובכלל זה אין בהיעדר תגובה מצד המותב לאמירות הצדדים כדי להקים עילת פסלות (ע"א 6318/23 פלוני נ' פלונית, פסקה 9 (1.10.2023); ע"א 2592/21 גבעון נ' ון-אמדן, פסקה 6 (6.5.2021)). בנוסף לאמור, אין בידי לקבל את טענת המערערים כי יש לפסול את המותב מאחר שאחת משופטות בית המשפט היא גיסתו של בא כוח המשיבה. עצם קיומו של קשר משפחתי בין בא כוח אחד הצדדים לבין שופט אחר שמכהן לצד המותב באותו בית משפט, אינו מעיד כשלעצמו על קשר או יחסי קרבה בין המותב לבין אותו בא כוח – לא כל שכן קרבה שמקימה חשש ממשי למשוא פנים (ע"א 7652/23 פלונית נ' פלוני, פסקאות 6-5 (26.10.2023)).

7.השגות המערערים שמכוונות לגופן של החלטות המותב ונימוקיו – ובפרט ההחלטה על הסעד הזמני – הן טענות ערעוריות שאין בהן כשלעצמן כדי להקים עילת פסלות, והדרך הראויה להעלאתן אינה בבקשת פסלות אלא בהליך ערעורי מתאים. ואכן, המערערים השיגו על ההחלטה על מתן סעד זמני באמצעות הליכי הערעור המתאימים (ראו: ע"א 2306/23 צברי נ' וטנמכר, פסקה 10 (14.8.2023)). אציין כי לא מצאתי מקום להיעתר לטענות המערערים שמכוונות להחלטות שניתנו לאחר דחיית בקשת הפסלות. זאת מאחר שכלל, אין להעלות בערעור פסלות טענות שלמותב לא ניתנה אפשרות להתייחס אליהן, בפרט כשמדובר בטענות שנוגעות לאירועים שהתרחשו לאחר מתן החלטת הפסלות (ע"א 542/24 פלונית נ' שפירא, פסקה 6 (12.3.2024); ע"א 8277/22 פארן נ' פלדמן, פסקה 11 (15.2.2023). לבסוף, הסעד הנוסף שהתבקש בערעור – העברת הדיון לבית משפט במחוז אחר – אין מקומו בהליכי פסלות ולפיכך, לא מצאתי להידרש לו (ע"א 6066/21 ליאב יזמות וניהול פרויקטים בע"מ נ' תורג'מן, פסקה 12 (3.11.2021)).

הערעור נדחה, ומשכך מתייתרת בקשת המערערים לעיכוב ההליך בבית המשפט קמא. משלא נתבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות.