ע"א 2192/01 משה פנחסי נ. מדינת ישראל

השופטת א' פרוקצ'יה:

1.לפנינו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בו קבע כי יש לדחות את הערעור על הרשעתו של המבקש ועל גזר הדין שנגזר עליו בת.פ. 3765/96 בידי בית משפט השלום בעכו (כב' השופט י. עמית).

חברת מילובן אם.סי.פי. בע"מ והמבקש, שהוא מנכ"ל החברה, הורשעו בעבירה של גרם מוות ברשלנות בניגוד לסעיף 304 לחוק העונשין התשל"ז1977- ונגזר עליהם בבית משפט השלום עונש של קנס ועל המבקש גם עונש מאסר על תנאי.

הרשעת החברה והמבקש התבססה על הקביעה כי ברשלנותם גרמו הם למותו של עובד המפעל בני דדון ז"ל בתאונת עבודה שארעה ביום 5.1.95, כאשר העובד נמחץ למות בין גליליה של מכונה שבקרבתה עבד במפעל.

שתי הערכאות שדנו בענין נזקקו לבחינת משמעות עבירת גרם מוות ברשלנות על פי סעיף 304 לחוק העונשין בהקשר להגדרת מושג ה"רשלנות" בסעיף 21 לחוק הקובע את הכלל כי רשלנות הינה

"אי מודעות לטיב המעשה, לקיום הנסיבות או לאפשרות הגרימה לתוצאות המעשה, הנימנים עם פרטי העבירה, כשאדם מן הישוב יכול היה, בנסיבות הענין, להיות מודע לאותו פרט, ובלבד -....."

השאלה המשפטית המרכזית שהעסיקה את שתי הערכאות היתה האם המושג "אדם מן הישוב" אשר נקבע כמודד לסטנדרד ההתנהגות הראוי זהה למושג "אדם סביר" אשר היווה אמת מידה לעבירות רשלנות בטרם כניסתו לתוקף של תיקון 39 לחוק העונשין, או שמא חל שינוי בכך, והמושג "אדם מן הישוב" נושא משמעות אחרת מזו של "אדם סביר" ואם כך - במה מתבטא השוני. בית משפט השלום סבר כי לא חל שינוי מהותי בסטנדרד הזהירות הנדרש חרף השינוי הטרמינילוגי שחל, וכי "אדם סביר" ו"אדם מן הישוב" חד המה. הוא ניתח את הראיות בהתאם לקביעה זו וקבע כי הוכחה התרשלות הן מצד החברה והן מצידו של המבקש.

בית המשפט המחוזי סבר אחרת, כי התיקון לחוק והשינוי הטרמינולוגי מצביע על שוני מהותי בסטנדרד ההתנהגות הנדרש בעבירות רשלנות. לגישתו, בעוד הביטוי "אדם סביר" פירושו אדם נורמטיבי רצוי, הביטוי "אדם מן הישוב" מעיד על ירידה בסטנדרד הזהירות, ולפיו נבדקת הרשלנות על פי רמה בה יכול אדם ממוצע מן הישוב לעמוד. לדבריו,

"'האדם מן הישוב' הינו האדם הממוצע והמציאותי להבדיל מ'האדם הסביר' שפורש בפסיקה כאדם ערטילאי ואידיאלי. מכאן, שהחוק בניסוחו החדש הקל עם הנאשם בעבירת גרם מוות ברשלנות בכך שהוריד את רף הזהירות בו הוא צריך לעמוד."

חרף קביעה משפטית זו, סבר בית המשפט המחוזי כי הראיות שהובאו מצביעות על רשלנות החברה והמבקש גם על פי המבחן המקל, ולפיכך אישר את פסק דינו של בית משפט השלום.

2.בא כוח המבקש עו"ד ליבאי מבקש רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי וטענתו העיקרית לענין זה היא כי טעה בית המשפט באופן היישום של הראיות למבחן החדש שקבע לענין סטנדרד ההתנהגות הנדרש בעבירות רשלנות. לגישתו, הראיות שהובאו, לרבות חוות דעת המומחים שעימם התייעץ המבקש ומפקחי משרד העבודה שהגיעו למפעל - כל אלה היו צריכים להביא את בית המשפט למסקנה כי המבקש עמד בחובת הזהירות שחלה עליו על פי המבחן המקל של "אדם מן הישוב", והיה מן הראוי לזכותו מכל אשמה. שאלת יישום זו של הראיות למבחן ההתנהגות החדש ראויה, על פי הטענה, לדיון והכרעה בבית המשפט העליון בגלגול שלישי.

3.שקלנו את הבקשה, ולאחר שעיינו בתגובת המשיבה ושמענו טיעונים בעל פה, באנו לידי מסקנה כי יש לדחותה.

ככלל, רשות ערעור בגלגול שלישי ניתנת מקום שחשיבותו המשפטית של הנושא חורגת מגדר עניינם הישיר של הצדדים הישירים למחלוקת, בין מפאת חשיבותו החוקתית של הענין, בין מפאת הצורך בבירור ההלכה המשפטית הצריכה לחול, ובין מחמת החשיבות הציבורית של הענין, וכיוצא באלה עניינים (ר"ע 103/82 קניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פד"י לו(3) 123).

בענייננו לא מתקיים התנאי המוקדם למתן רשות ערעור בגלגול שלישי. אין עומדת לדיון שאלת נכונותה של ההלכה שנפסקה בבית המשפט המחוזי באשר להגדרת טיב המושג "אדם מן הישוב" משהמדינה הסכימה, לצורך התדיינות זו, לקבל את פרשנות בית המשפט המחוזי לענין זה. המבקש בודאי מסכים לפסק הדין בנקודה הלכתית זו.

נותרת שאלת יישום הראיות למבחן שנקבע, ועל שאלה זו, ועליה בלבד, משתית המבקש את בקשתו להתערבותנו. ענין זה אינו כרוך בבחינת נכונות ההלכה המשפטית שנקבעה אלא בהתאמת מערכת עובדות וממצאים שנקבעו לדין הנוגע בדבר. שאלת היישום ככזו הינה מיוחדת לעניינם של הצדדים בתיק זה ואין לה השלכה כללית מעבר להם. גם העובדה כי הערכאות השונות בענין זה הציעו, כל אחת, פרשנות שונה למושג "אדם מן הישוב" אינה הופכת את שאלת יישום הראיות למבחן שנקבע לשאלה בעלת חשיבות כללית מעבר לנסיבות הקונקרטיות של מקרה זה.

נוכח האמור, אנו דוחות את בקשת רשות הערעור.

המבקש ישלם למדינה הוצאות בסך 10,000 ש"ח.