ע"א 2192/01 משה פנחסי נ. מדינת ישראל

השופטת א' פרוקצ'יה:

1.ביום 15.10.01 ניתנה על ידנו החלטה בבקשת רשות ערעור שהוגשה על ידי המבקש אשר התייחסה להרשעתו בידי בית משפט השלום אשר אושרה בידי בית המשפט המחוזי. המבקש והחברה שהוא שימש מנהלה הורשעו בעבירה של גרם מוות ברשלנות ונגזר על המבקש עונש קנס ומאסר על תנאי. ההרשעה התבססה על הקביעה כי ברשלנותם גרמו החברה והמבקש למותו של עובד המפעל בתאונת עבודה, כאשר נמחץ למוות על ידי מכונה שבקרבתה עבד. בית המשפט המחוזי אישר את קביעת בית משפט השלום בענין זה, אף שהחיל לצורך בחינת הראיות סטנדרד התנהגות שונה ונמוך מזה שהוחל על ידי בית משפט השלום.

בקשת רשות הערעור נדחתה על ידנו לאחר שמצאנו כי לא מתקיים התנאי המוקדם למתן רשות ערעור בגלגול שלישי.

ביום 26.10.01 פנו באי כח המבקש לבית משפט זה והודיעו כי הופתעו לגלות כי במערכת "תקדין" פורסמה הכרעת דין של בית משפט השלום נשוא ענין זה המזכה את המבקש ואת החברה מחמת הספק מהעבירה שיוחסה להם, בעוד שלצדדים נמסרה הכרעת דין מרשיעה. עותק מפסק הדין צורף לעיוננו. אי לכך ביקש בא כוח המבקש כי ניקח בחשבון שיקולינו את העובדה כי שופט בית משפט קמא השכיל לנמק את הטעמים לזיכויו של המבקש, וראוי, לדעתו, כי נתייחס לנימוקים אלה לגופם במסגרת שיקולינו אם להעתר למתן רשות ערעור.

2.פניית בא כוח המבקש הגיעה ליעדה לאחר שהחלטתנו לגוף בקשת רשות הערעור כבר ניתנה. חרף זאת, ראינו לנכון לבקש את תגובת שופט בית משפט השלום הנוגע בדבר באשר לנסיבות הענין. בתשובתו נכתב:

"בשל תקלה, הועברה למערכת 'תקדין' אחת הטיוטות של הכרעת הדין, טיוטא שיש בה כדי לשקף התלבטות בתהליך קבלת ההחלטה. מובן כי הכרעת הדין המרשיעה שהושמעה בפני הנאשם ובא כוחו דאז ונמסרה להם, היא המחייבת."

3.ההבהרה שניתנה על ידי השופט מקובלת עלינו, ואין אנו רואות לנדרש לבחון פעם נוספת את הסוגיה שהועלתה בבקשת רשות הערעור לגופה נוכח קיומה של טיוטת פסק הדין כאמור ולאור הנתונים שהובאו מטעמו של המבקש.

מלאכת השיפוט וההכרעה היא מלאכה מורכבת הכרוכה לא אחת בלבטים קשים בתהליך קבלת ההחלטות, בין לצורך קביעת ממצאי עובדה, בין בפרשנות וביישום הדין, ובין בעריכת האיזונים הראויים בדרך להשגת הפתרון הצודק. בתהליך גיבושה של ההכרעה השיפוטית קורה לא אחת כי מתרחשות תפניות בחשיבה ובהערכת הדברים לכאן ולכאן. יש ותהליך גיבוש ההחלטה על תפניותיו ותהפוכותיו מתרחש כולו במוחו וברוחו של השופט; פעמים מוצא תהליך זה את ביטויו בניירות עבודה, בטיוטות בכתב, ולפרקים אף ביותר מטיוטה אחת. קיומן של טיוטות המשקפות שלבים שונים בתהליך החשיבה וגיבוש ההחלטה השיפוטית הן מציאות רווחת וטבעית, אלא שטיוטות אלה הן חומר עבודה פנימי ועל פי רוב אינן מתפרסמות לעין הציבור. פרסומה של טיוטה ראשונית של פסק דין במאגר מידע הפתוח לעיון הציבור היא ללא ספק פרי תקלה. בעידן המודרני העמוס במערכות תקשורת ומיחשוב תקלות כאלה מתרחשות. ברי, כי לתקלה מעין זו שהיא אך תקלה של פרסום, אין השלכה על מהות וטיב ההכרעה השיפוטית הסופית שנתקבלה על ידי הרשות השיפוטית. הענין שאנו נדרשנו לו נסב על נכונות ההכרעה השיפוטית הסופית שנתקבלה על ידי בית המשפט ולא על שלבים או תפניות שחווה השופט בתהליך גיבוש הכרעתו.

בעניין אחר בו עלתה שאלה דומה קבע בית משפט זה (ע"פ 4972/98 בן עטיה נ' מדינת ישראל , תק' על' 99(1) 431, מיום 16.3.99, פסקה 5):

"הטענה האחרונה בדבר טיוטת הכרעת הדין של זיכוי, לאו טענה היא. רשאי שופט להעמיד לנגד עיניו כל מערכת עובדות וטענות היכולות להוביל למסקנה מסוימת ולאחר שקילת כל השיקולים הרלבנטיים לכאן ולכאן, להגיע לתוצאה סופית שיכול כי תהא שונה מזו שעליה חשב במהלך שקילת החומר. זהו חלק מתהליך קבלת ההחלטה והעובדה שהדברים נכתבו ולא רק התרוצצו במוחו של השופט אינה מעלה ואינה מורידה. אין בעובדה זו כדי לפגוע בהכרעת הדין הצריכה להיבדק לגופה, כפי שנעשה על ידנו".

נוכח האמור, אין אנו סבורות כי בטיוטת פסק הדין שפורסמה במאגר המידע בטעות יש כדי להשפיע על ההכרעה הסופית שנתקבלה, בין הכרעת בית משפט השלום עצמו, בין אימוצה על ידי בית המשפט המחוזי ובין על ההכרעה שנתקבלה על ידנו בבית משפט זה.

לפיכך, אנו מותירות בעינה את החלטתנו לגופה של בקשת רשות הערעור.