פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א
2213/10 - א'
בפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המבקש:
בנימין כהן
נ ג ד
המשיבים:
1. רינת גדעון
2. גבריאל נחמני
3. לשכת רישום מקרקעין ירושלים
בקשה לעיכוב ביצוע פסק-דינו של בית
המשפט המחוזי בירושלים מיום 27.1.10 שניתן על-ידי כב' השופט ר' יעקובי
בשם המבקש:
עו"ד א' פיילר, עו"ד א' אטינגר
בשם המשיבים 2-1:
עו"ד מ' כהן
החלטה
בקשה לעיכוב ביצוע פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ר' יעקובי ) מיום 27.1.2010, שבו נתקבלה תביעת המשיבים לזכויות במחסן
בשטח של כ-18 מ"ר המצוי בבית משותף ברחוב עמק רפאים בירושלים (להלן: המחסן ), וניתנה הוראה למפקח על המקרקעין לתקן את רישום הבית המשותף כך שהמחסן האמור יוצמד לדירת המשיבים.
1.
המחלוקת בין הצדדים נסבה על הזכויות במחסן. עד שנת 1980, כלל הבניין שתי דירות, שבאחת מהן התגוררה אמם המנוחה של המשיבים (להלן: נחמני ). במסגרת עסקת קומבינציה שנקשרה באותה שנה, נבנו שלוש דירות נוספות מעל שתי הדירות הקיימות בבניין, שני מחסנים נוספים, חדר הסקה ומרתף. המבקש הוא הבעלים של אחת מהדירות החדשות שנבנו במסגרת מימוש עסקה זאת. לאחר סיום הבנייה, נרשם הבניין כבית משותף ובמסגרת הליך זה הוצמדה המרפסת שמעל המחסן לדירתה של נחמני. הבקשה לרישום נעדרת התייחסות להצמדה של מחסן או מרפסת לדירתו של המבקש. עם זאת, בתשריט אשר צורף לבקשה לרישום, חולק המחסן שהיה תחת המרפסת של נחמני, כך שלדירת המבקש הוצמד חלק מהמחסן בשטח של כ-11 מ"ר, ואילו לדירתה של נחמני הוצמד חלק ששטחו כ-6 מ"ר.
בצו רישום הבית המשותף מאפריל 1989, רשומה הן דירת המבקש, הן דירתה של נחמני, כ"דירה+מחסן" ללא פירוט שטח או מיקום של המחסנים.
2.
בשנת 2008, הגישו המשיבים 1 ו-2 לבית המשפט המחוזי בירושלים המרצת פתיחה, שבגדרה עתרו להכיר בזכויותיהם במלוא שטח המחסן, ולהורות על רישומו והצמדתו לדירתם בלשכת רישום המקרקעין. בית המשפט המחוזי קיבל את תביעתם. בית המשפט קבע כי שטח המחסן הוא כשטח המרפסת שמעליו אשר הוצמדה לדירת המשיבים, וכי מסיור שנערך במקום עולה כי אין בו כל סימן לחלוקה פיזית. בנוסף, קיבל בית המשפט את האמור במכתב שכתב ויקטור אסולין, בעליה של אחת הדירות האחרות שנבנו במסגרת עסקת הקומבינציה, שלפיה "המחסן שנמצא מתחת למרפסת הכניסה של הגב' מזל נחמני הינו בבעלותה הבלעדית". עוד מצא בית המשפט כי אין תשתית ראיתית לקיומו של הסכם שבמסגרתו הועברו זכויות במחסן למבקש. בית המשפט קבע כי עדויותיהם של דיירים נוספים בבניין, אשר העידו כי הזכויות במחסן כולו היו של נחמני, הינן עדויות מהימנות. לעומת זאת, מצא בית המשפט כי בעדויות שהביא המבקש לתמיכה בגרסתו – שלפיה הזכויות ביחס לחלק מן המחסן הן שלו – התגלו סתירות ובעיות שונות.
3.
ביום 18.3.2010 הגיש המבקש ערעור על פסק-הדין לבית משפט זה. בתוך כך, עתר הוא לבית המשפט קמא בבקשה לעיכוב ביצוע פסק-דינו עד להכרעה בערעור, וזאת לפי תקנה 467 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ). בית המשפט המחוזי (כב' השופט ר' יעקובי ) דחה את הבקשה, בקובעו כי אין בטענות המבקש כדי להצדיק עיכוב ביצוע. לגבי תיקון רישום המחסן, נקבע כי אם יצלח ערעורו של המבקש ניתן יהיה להחזיר את המצב לקדמותו באמצעות תיקון נוסף של הרישום. עוד קבע בית המשפט כי אין בחשש שהועלה בבקשה מפני מכירת המחסן לצד ג' במהלך תקופת הביניים, כדי להצדיק עיכוב ביצוע, וזאת משום שהמשיבים 1 ו-2 מחויבים לעדכן כל רוכש פוטנציאלי בדבר ההליכים המשפטיים שעל הפרק.
4.
לאחר שבקשתו נדחתה על-ידי בית המשפט קמא, הגיש המבקש בקשה לבית משפט זה לעכב את ביצוע פסק הדין האמור, וזאת בהתאם לתקנה 468 לתקנות. בגדרי הבקשה נטען כי בית המשפט קמא כלל לא התייחס בהחלטתו שלא לעכב את ביצוע פסק-הדין לסיכויי הערעור, אלא התייחס אך ורק לשיקול השני שהוא "מאזן הנוחות". לעניין סיכויי הערעור, חוזר המבקש על נימוקי הערעור וטוען כי קיימים סיכויים גבוהים לקבלתו. לעניין מאזן הנוחות, המבקש חוזר על החשש שהובע בבקשתו לבית המשפט קמא כי ביצועו של פסק הדין – היינו, תיקון רישום המחסן – יביא להעברת המחסן לצד ג' תמים אשר יסתמך על המרשם בתום לב, דבר שעלול למנוע את החזרת המצב לקדמותו במקרה שבו יתקבל הערעור
.
5.
בהחלטתי מיום 2.5.10, ביקשתי מהמשיבים להתייחס אך ורק לאפשרות של מתן סעד זמני האוסר העברת זכויות במחסן נושא המחלוקת לצד שלישי, וזאת עד להכרעה בערעור. בתשובתם, הביעו המשיבים את הסכמתם להימנע מעשות עסקה בנכס עד להכרעה בערעור, ואף הציעו לרשום הערה מתאימה בלשכת רישום המקרקעין.
6.
דין הבקשה להידחות. כלל הוא כי הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע פסק-הדין (תקנה 466 לתקנות), אלא בהתקיים שני התנאים המצטברים הבאים: הראשון, כי סיכויי הערעור הינם גבוהים; והשני, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש, כך שאם לא יבוצע פסק-הדין, אך הערעור יתקבל בסופו של יום – יתעורר קושי להחזיר את המצב לקדמותו (ראו: בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד שומה חיפה , פ"ד נ(5) 403, 405 (1997); ע"א 7221/01 י.ג. רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל (נ.י.ב) שווק מוצרים והפצתם בע"מ , פ"ד נו(4) 178, 181 (2002)).
לעניין סיכויי הערעור – מבלי לקבוע מסמרות בעניין, לא שוכנעתי כי סיכויי הערעור להתקבל הינם גבוהים. השגותיו של המבקש על פסק הדין של בית המשפט קמא הינן בעיקר על קביעותיו במישור הראיתי והעובדתי, ומתייחסות לשאלות של מהימנותן ומשקלן של הראיות שבתיק. ככלל, טענות ממין זה אין בהן כדי לבסס סיכוי ממשי להצלחת הערעור או כדי להצדיק את עיכוב ביצוע פסק הדין נושא הערעור (ראו למשל: ע"א 9285/09 אהרוני נ' מעריב – הוצאת מודיעין בע"מ (לא פורסם, 25.11.2009)). מכל מקום, די בטעמים של מאזן הנוחות כדי להביא לדחיית הבקשה. בעניין אחרון זה אציין כי התחייבותם של המשיבים 1 ו-2 שלא להעביר את הזכויות במחסן עד להכרעה בערעור, מאיינת את החשש שהעלה המבקש בנוגע להעברת זכויות לצד ג' תמים. משכך, אין מניעה לקיים את פסק הדין ולתקן את הרישום.
הבקשה נדחית אפוא בכפוף לכך שעם תיקון הרישום כאמור בפסק הדין, תירשם, לבקשת המשיבים, הערת אזהרה בדבר התחייבותם להימנע מעשות עסקה ביחס לזכויות במחסן עד להכרעה בערעור.
בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ה אייר התש"ע (9.5.10).
ש ו פ ט