ע"א 2258/15 אלדד ג'ינו נ. אביתר מתניה

השופט ע' פוגלמן :

1.המערער הגיש תביעה למתן צו מניעה קבוע ול"צו הצהרתי" שלפיו יש לרשמו בלשכת רישום המקרקעין כבעלים הבלעדי והיחיד של זכות הבעלות בחלקה 100 בגוש 15512 (להלן: החלקה או המקרקעין); ולחלופין, למתן "צו הצהרתי" שלפיו המערער יוכר כבעל רישיון בלתי הדיר בחלקה זו. לחלופי חלופין התבקש בית המשפט ליתן צו המצהיר כי המערער הינו בחזקת דייר מוגן בחלקה לפי כל דין. בנוסף, תבע המערער סעד כספי בסך של כ-50,000 ש"ח. לטענת המערער, החלקה עובדה ברציפות, במשך עשרות שנים, על ידי סבו, אביו ויתר בני משפחתו. בשנת 2011 נעקרו עצי זית שנטע המערער בחלקה על ידי מי המשיבים או מי מטעמם ובעקבות זאת הוגש ההליך שלפנינו.

יצוין כי המקרקעין עברו הליכי הסדר זכויות עוד בשנת 1947 והיו רשומים על שם המשיב 1 עד שהעביר את זכויותיו בתמורה למשיב 2 בשנת 2011.

2.בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט י' אברהם ), בפסק דין מפורט המנתח בהרחבה את הראיות, קבילותן ומשקלן, קבע כי המערער לא עמד בנטל להוכיח את טענתו שלפיה משפחתו היא שהחזיקה ועיבדה את המקרקעין ברצף משנות השלושים של המאה הקודמת. לפיכך, נדחתה טענתו של המערער לזכויות בחלקה מכוח חזקה רציפה נוגדת רבת שנים (ומשכך לא נדונה השאלה כיצד טענה להחזקה במקרקעין מוסדרים יכולה להעניק זכות בעלות – טענה שעליה לא חזר בא כוח המערער בערעור שלפנינו). באשר לטענה החלופית בדבר קיומו של רישיון בלתי הדיר, נקבע כי המשיבים כלל לא ידעו על החזקת משפחת המערער במקרקעין עד סמוך לעקירת עצי הזית בשנת 2011. נקבע כי עובדה זו שומטת את הבסיס לטענת המערער בדבר מתן רישיון בלתי הדיר, שכן תנאי ליצירת רישיון מכללא הוא כי בעלי הזכויות בקרקע ידעו על תפיסתה ונמנעו מתגובה כלשהי. הטענה לדיירות מוגנת נדחתה אף היא, כמו גם התביעה הכספית שהוגשה.

במסגרת תביעה שכנגד שהגישו המשיבים ניתן צו לסילוק ידו של המערער מן המקרקעין. בצד זאת, נדחתה התביעה שכנגד לסעד כספי.

3.על הכרעתו זו של בית המשפט המחוזי נסב הערעור שלפנינו. לטענת המערער הראיות שהובאו על ידו מוכיחות ברמה הנדרשת במשפט האזרחי את קיומם של חזקה ועיבוד רציפים ורבי שנים על ידו ועל ידי משפחתו; וכי על בית המשפט היה לקבל את טענתו לרישיון בלתי הדיר במקרקעין. המשיבים מצידם מבקשים להשאיר את פסק הדין בעינו, מנימוקיו.

4.לאחר ששקלנו את הטענות שהועלו על ידי הצדדים בטיעוניהם בכתב ובדיון שלפנינו, שכוונו בעיקרן לממצאים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית על יסוד ניתוח הראיות שהונחו לפניה, מצאנו כי אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין; כי אלה תומכים במסקנה המשפטית; וכי אין לגלות בה טעות שבחוק.

לפיכך אנו דוחים את הערעור בגדר תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

המערער ישלם למשיב 1 הוצאות ערעור זה בסך 15,000 ש"ח. סכום זהה ישולם למשיב 2.