ע"א 2263/00 דרור רפאלה חיה רונית נ. מנכ''ל קופ''ח מאוחדת

בפני בקשה לפטור מאגרה ומערבון.

1.המבקשת נפגעה, לטענתה, כתוצאה מרשלנותם הרפואית של המשיבים. היא הגישה נגדם תביעה בבית המשפט המחוזי בירושלים. ביום 15.2.00 הורה בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ע' חבש) על מחיקת תביעתה. בהחלטתו קבע בית המשפט, כי המבקשת, שהיתה מיוצגת תחילה על עורך דין, ויתרה על שרותיו וניהלה את ההליכים בעצמה, כי בחמש הישיבות שנערכו במסגרת קדם משפט עשתה המבקשת ככל אשר מצאה לנכון, בהתעלם מסדרי הדין ומבקשות בית המשפט, כי סרבה לחתום על טופס ויתור על סודיות רפואית - בניגוד להחלטת בית המשפט, וכי בנסיבות אלו אין מנוס ממחיקת התביעה. המבקשת מערערת על החלטה זו.

2.בבקשה שבפני (ובטיעונה בעל פה בדיון שהתקיים בפני) מציינת המבקשת, כי בבעלותה מגרש בפתח תקווה שהופשר לצרכי בניה (ואשר בגינו חוייבה בתשלום מס רכוש בסך כ - 32,000 ש"ח - חיוב עליו היא חולקת), כי בבעלותה דירת מגורים שבה שניים וחצי חדרים, כי בעלה לשעבר טוען לזכויות בנכסים אלה, כי היא מקבלת גימלה וקיצבת נכות בסך כ- 3,300 ש"ח לחודש, כי היא פורעת הלוואות בסך כ - 45,000 ש"ח, וכי היא חבה סכומי כסף שונים לשלושת אחיה ואחותה, שסייעו לה בעזרה כספית. לטענתה, אין ביכולתה לגייס כספים עקב מצבה הכללי, ואין זה ראוי, כי תחוייב למכור את נכסיה או תחייב אחרים לשאת בהוצאותיה ובחובותיה.

3.מטעמים שצויינו בהחלטתי מיום 13.4.00 לא עלה בידי בא כח המשיבים לחקור את המבקשת על תצהירה. בתגובתם הכתובה לבקשה טוענים המבקשים, כי סיכויי הערעור הם דלים, משום שפסק הדין נשוא הערעור הוא מבוסס ומוצדק בנסיבות העניין, כי נוכח העובדה שהדיון בתביעת המבקשת לא החל למעשה, אין הערעור נחוץ כלל, משום שהמבקשת רשאית לשוב ולהגישו, וכי הנכסים שבידי המבקשת מאפשרים לה לעמוד בתשלום האגרה ובהפקדת הערבון. עוד טוענים המשיבים, כי אופן ניהול ההליך הסב להם טרחת שווא רבה והוצאות רבות עליהן לא שופו עד כה וכי, בנסיבות העניין שומה על המבקשת להבטיח את הוצאותיהם - ולו בערכאה זו.

4.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה שיש לדחות את בקשות המבקשת. המבקשת היא בעלת נכסים: דירה ומגרש. היא נהנית מתמיכה משפחתית רחבה. בנסיבות אלו ניתן להניח, כי באפשרותה לגייס את כספי האגרה והערבון הנדרשים, בין על ידי שימוש בנכסיה כבטוחות לשם גיוס הכספים הנדרשים ובין על ידי הסתייעות בקרוביה. די בכך כדי לדחות את בקשתה לפטור מאגרה. הוא הדין, וביתר תוקף, באשר לחיובה בהפקדת ערבון. על פני הדברים, סיכויי הערעור נראים קלושים, נוכח האמור בפסק הדין נשוא הערעור, כמו גם בהתחשב בטיב טיעוניה של המבקשת, כפי שבא לידי ביטוי בפני. בנסיבות אלו, דומה, כי קיים צורך להבטיח את הוצאות המבקשים. שקלתי אם במקרה זה ניתן לקבוע סכום ערבון נמוך יחסית, בהתחשב בהיקפה המוגבל של השאלה שבערעור. מסקנתי היא, כי ההפחתה האפשרית היא קטנה, שכן אופן ניהול ההליך (כפי שהיה עד כה) גורם להכבדה מיותרת, החורגת מהיקפה של הסוגייה במחלוקת.

אי לכך, אני מורה, כי המבקשת תשלם את אגרת ההליך ותפקיד ערבון להבטחת הוצאות המשיבים בסך 15,000 ש"ח. כל זאת תוך שלושים יום ממועד המצאתה של החלטה זו.

בשולי החלטתי, ובנסיבות העניין אבקש להוסיף (ולו מעבר לנדרש) את הדברים הבאים: מטענותיה של המבקשת (ומבלי לחוות דעה, כמובן, באשר לנכונותן ולמשקלן) עולה, לכאורה, כי המבקשת סובלת מחלאים וממיחושים רבים. טענותיה כנגד המשיבים לעניין זה לא נשמעו עד כה. בעיקר בשל אופן ניהול ההליכים על ידיה. דומה בעיני, כי תיטיב המבקשת לעשות אם תפנה לקבלת ייעוץ וייצוג משפטי, על מנת שטענותיה יישמעו לגופן. שכן אופן טיעונה עד כה אינו משרת את עניינה. עוד אוסיף, כי בהחלטתי התייחסתי רק למעט מזעיר מן הטענות שהעלתה המבקשת (הגם שעיינתי בכולן). זאת משום שרוב טענותיה חורגות ממסגרת הדיון שבפני וממסגרת התביעה בכלל.

שקלתי אם בנסיבות העניין יש מקום לחייב את המבקשת בהוצאות המשיבים. אותם טעמים שהנחו את כבוד השופט חבש בבית המשפט המחוזי גרמו גם לי שלא לעשות כן.